כך, לפי המערער, בית המשפט ציין במהלך הדיון השלישי, בנוגע להיבט משמעותי באישום הרביעי, כי "אין חקירה על זה. [...] [המערער] לא נישאל על זה", וביחס לאישום השני אמר בית המשפט בדיון כי "אף אחד לא נתן אפשרות להיתמודד עם התזה הזאת [...] אז אני לא יודעת להגיד איזה הסבר היה לו, אבל יכול להיות שהיה לו הסבר [...] אני לא יכולה לקבוע שזה מעבר לספק סביר". לפי המערער, חרף דברים אלה שאמר בית המשפט, בהכרעת הדין נקבע בנוגע לאישום השני כי "העובדה שהשאלה המפורשת לא נישאלה כפי שהצגתי אותה לעיל, איננה יכולה להעלות או להוריד. איזה הסבר יכול היה ליתן [המערער] שישכנע בהגיונם של דברים?".
בדיון שהתקיים ביום 6.9.2018 דחה בית המשפט את הבקשה להגשת ראיות נוספות, בקבעו כי הטענה לפיה לא ניתנה למערער היזדמנות להשלים את הגנתו "נשענת על פער נטען בין דברים שנאמרו לכאורה על ידי בית המשפט, במסגרת ניסיונות פישור בין הצדדים, לאחר הגשת הסיכומים, ובין התוצאה הסופית בהכרעת הדין". בהקשר זה ציין בית המשפט:
"אשר לדברים שנרשמו מפי בית המשפט בסעיף 20 בבקשה [להגשת ראיות נוספות] – הדיון לא הוקלט על ידי בית המשפט, והדברים אינם רשומים בפרוטוקול הדיון. כל שזכור לבית המשפט הוא כי בית המשפט חזר על הערות והארות שנאמרו בדיוני פישור קודמים והשמיע אותן שוב באוזני הממונה מטעם [המשיבה] שהתייצבה לדיון באותו היום. בנסיבות אלה, לא תועדו הדברים פעם נוספת. בישיבות אחרות שיועדו לגישור בין הצדדים לאחר הגשת הסיכומים [הדיון הראשון והדיון השני], העיר בית המשפט להגנה לא פעם, כי ישנו קושי בטענות ההגנה אשר עלול להביא בסופו של יום להרשעה".
ביום 8.12.2019 ניתן גזר הדין בהליך, ועל המערער נגזרו 30 חודשי מאסר בפועל וכן מאסרים מותנים וקנס כספי.
לעניין תימלול ההקלטה, קבע בית המשפט המחוזי כי מסעיף 68ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] (להלן: חוק בתי המשפט) עולה שהקלטת דיון ללא קבלת היתר מבית המשפט "אינה מותרת", והוסיף כי קבלת הקלטה כזו כראיה צריכה להיות שמורה לנסיבות "חריגות ביותר" והכלל צריך להיות שלא לאפשר "לחוטא לצאת נשכר". נוכח האמור, החזיר בית המשפט המחוזי את ההליך למותב כדי לגזור את עונשו של המערער בשל הרשעתו באישומים הראשון והשלישי.
...
אמנם, בצדק קבעו המותב ובית המשפט המחוזי כי אין לאפשר את הגשת תמלול דיון שהוקלט ללא רשותו של בית המשפט (השוו: ע"פ 9055/18 ליולקו נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (13.1.2019) (להלן: עניין ליולקו)).
משנטל על עצמו תפקיד זה, ובמהלך אותן ישיבות הציע לצדדים הצעות קונקרטיות להסדר טיעון – שעל תוכנן לא ניתן להתחקות בוודאות משלא קיבלו ביטוי בפרוטוקול – ואף האיץ בצדדים להסכים להן תוך הבעת דעה באשר לטיב הראיות שהוצגו, דומה כי אין מנוס מטעמים של מראית פני הצדק שמותב אחר ימשיך לדון בעניינו של המערער לאחר החזרת התיק לערכאה קמא.
אשר על כן, הערעור מתקבל.