אציין כבר עתה כי מהראיות שהונחו לפניי, כמו גם מהעדויות שנשמעו לפניי, סבורתני כי ההסכמה שבין נתי ושקד הייתה כי הם ישקיעו את הכספים, בחלקים שוים ולא כי תנתן הלוואת בעלים לחברה שתושב מכספיה.
האינטנסיביות של חלופת ההודעות בין השניים גם לפני אפריל 2019 וגם אחרי אוקטובר 2019, כמו גם העובדה כי היו בקשרים במהלך התקופה שבין חודשים אלו, מעלות תהיות ביחס להעדרן של הודעות, אולם אף אחד מהצדדים לא טען בעיניין זה וגם לא הציג כל ראיה היכולה להעיד מדוע כך הוא והאם יש לכך נפקות לדיון שלפניי.
הנתבעים ביקשו להגיש ראיות בתמיכה לטענות אלו בישיבת הסיכומים בעל פה שהתקיימה ובקשתם זו נדחתה על ידי.
כאשר נישאל מדוע שילם את דמי הארנונה בגין הנכס, השיב כי עשה כן מאחר שניתן פסק דין כנגדו בהיעדר הגנה ועוקל חשבון הבנק שלו.
נוכח האמור, הרי שהגם שלא הוצגו ראיות על ידי שקד, משנתי העיד שאין לו טענה ביחס לטענת שקד על תשלום דמי ארנונה בסכום של 142,000 ₪, הרי שיש לקזז מחצית מסכום זה, מהסכום לו זכאי נתי על פי פסק דין זה.
האם יש לחייב את שקד להשיב לנתי תמורת ההשקעות בגין הציוד?
מהראיות שלפניי עולה כי נתי שילם, בין בעצמו ובין באמצעות התובעת 2, תשלומים לצורך רכישת ציוד לצורך הפעלת המיזם (נספחים 7 ו-8 לת/2).
באשר ליתרת הסכומים ששולמו, לאחר עיון במסמכי נספח 8 ובהיעדר אסמכתות המעידות על ביצוע תשלומים נוספים לצדדי ג' שאינם פמילי אופיס, על ידי אחת החברות כאמור, לא מצאתי כי יש להפחית סכומים נוספים.
...
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כמו גם הראיות שלפניי, באתי לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
אשר על כן, בהתחשב במפורט לעיל, אני קובעת כי הסכמת הצדדים הייתה כי כל אחד מהצדדים ישקיע, במידה שווה, במיזם ובהקמתו.
משניתן צו הצהרתי כמבוקש לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה לפיצול הסעדים המפורטת בכתב התביעה.
