בקשה להגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי

עוד נטען כי הנתבעים היו חתומים על הסכם עבודה אישי ומיוחד בינם לבין התובעת.

לבסוף טענו הנתבעים כי טענות התובעת נטענו בעלמא, ללא ביסוס משפטי או עובדתי וכי המכנה המשותף בין עסקם של הנתבעים לבין התובעת, הוא תחום העיסוק, אותו מבקשת התובעת להגביל בנגוד לדין ולכן, דין התביעה להדחות.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

באשר להפרה שבוצעה ע"י הנתבעים בנוגע למערך שיעור 13 הנתבעים ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, סך של 20,000 ₪ בתוך 30 יום.

התביעה שכנגד – נדחית.

בהסכם ההעסקה בענייננו נקבעה תקופת אי תחרות, בה הוגבל חופש עסוקו של המשיב, למשך חצי שנה, ואין חולק כי תקופה זו הסתיימה זה מכבר ביום 30.11.20, קרי לפני מועד מתן החלטה זו. ממילא בהילכת צ'ק פוינט (ע"ע -164/99 דן פרומר נ' רדגארד בע"מ, לד 294 (1999) ) נקבע כי אין ליתן משקל רב לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי לכשעצמה כאשר יש לייחס לתניה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים.

אף אם נניח כי קיימת תחרות עסקית בין המבקשת למשיבה (ובמאמר מוסגר נציין כי מבלי לבחון לעת עתה את הטענות בנוגע לשוני באופן העבודה בין המבקשת למשיבה, הוכח באופן לכאורי כי המשיבה מבצעת עיסקאות ניכיון בנתח מספיק גדול שעשוי להעמיד אותה כמתחרה של המבקשת[footnoteRef:1]), הצדדים להסכם העסקה מצאו להגביל את עסוקו של המשיב לתקופה של חצי שנה.

...

לא מצאנו מקום בשלב זה לבחון את הסיבה בעטיה נמנע המשיב מלהתקין את תוכנת הניטור על מחשבו אך במסגרת הדיון הנוכחי מספיקה לנו עדותו כי המבקשת רכשה 30 תוכנות ניטור כאשר ברשותה היו כ- 50 מחשבים, וכי הוא התקין את התוכנה על פי שיקול דעתו בהתאם לחומרים המצויים בכל מחשב ואגב כך הוא לא מצא צורך להתקין במחשבו שלו (עמ' 19 לפרוטוקול, שו' 35-24 ועמ' 20 שו' 8-1).

גם בחינת מאזן הנוחות מובילה למסקנה כי אין ליתן את הצו המבוקש, כאשר לתום התקופה המוגנת מרכיב מכריע.

] לאור כל האמור, ובשים לב לכך שהמשיבים הצהירו והעידו לפני בית הדין כי המשיב אינו מבצע עסקאות ניכיון שיקים אצל המשיבה, הבקשה נדחית.

קודם צאתה של התובעת לחופשת מחלה, לא הוצגו בפניה שום טענות תפקדויות או משמעתיות, וכל הטענות נולדו אך מאחר ונעדרה מעבודתה בשל מחלתה ומשביקשה לממש בעיניין זה את זכותה, מבלי לחתום על הצהרות וויתורים הנוגדים את הדין והפוגעים בזכויותיה היסודיות.

בהתאם למסגרת הנורמאטיבית לבחינת הגבלת עיסוק, נקבע בהלכה הפסוקה כי יש ליתן תוקף לסעיף בחוזה עבודה אישי, אשר מגביל את חופש העיסוק של העובד רק אם מדובר בסעיף אשר מגן בפועל על האינטרסים של שני הצדדים.

...

מאותם הנימוקים גם לא מצאנו להורות על השבת תשלום פיצויי הפיטורים, שכן משעה שדחינו הטענות לעניין אישורי המחלה, אזי גם התביעה להשבת פיצויי פיטורים – נדחית.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: א. דמי מחלה צבורים בסך 13,864 ₪.

התביעה שכנגד – נדחית.

בפרשת צ'ק פוינט נקבע על ידי כב' הנשיא אדלר בעיניין זה: "לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, כשלעצמה, משקל רב. יש לייחס לתנייה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהיעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהיעדר 'סודות מסחריים', גובר עיקרון חופש העיסוק על עיקרון ההיתקשרות...". בפסק דין צ'ק פוינט, נקבע הכלל המנחה לפיו, אין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה, אלא אם כן מתקיימת אחת מהנסיבות המפורטות להלן, המהוות דוגמאות ל"אינטרס לגיטימי" של מעסיק: קיומו של סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם.

התובעת לא הצביעה על העברה לנתבע של מידע מיוחד שאינו נחלת הרבים או שלא ניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים, ולמעשה מבקשת לחסות תחת כנפי ההגדרה המצומצמת של "סוד מסחרי", גם כישורי עבודה בסיסיים ושיגרתים שרוכש כל עובד אגב עבודתו.

...

] על כן, ועל אף שהתרשמנו כי הנתבע עשה ככלל שימוש "ברשימת לקוחותיה" של התובעת ואף פנה אל הקבוצות בהצעה לעבור לבית"ר[footnoteRef:36], משלא מדובר ברשימה המהווה סוד מסחרי הרי שלא הוכחה עוולה כלשהי מכוח חוק עוולות מסחריות ולא מצאנו כי יש בפעולותיו הפרת האמון כטענת התובעת.

] סוף דבר נוכח האמור, התביעה נדחית על כל מרכיביה.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו, מחד גיסא כי הנתבע הפר את הסכם העבודה (על אף הכחשותיו בעניין זה עד למועד סיכומיו) ומאידך גיסא בהינתן כי לא מצאנו מקום ליתן תוקף לסעיף אי התחרות בהסכם, החלטנו שראוי בנסיבות העניין כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ביום 15.10.2008 נערך הסכם עבודה אישי בין הצדדים, ובנספח לו נאסר למשך תקופת ההגנה (שהיא תקופת העבודה בפועל ו-12 חודשים נוספים) על העובד לבצע עבודות פרטיות ללא אישור וכן נאסר עליו לפנות ללקוחות החברה באופן פרטי.

בהקשר לחוקיות הגבלת העיסוק ציין בית הדין כי "בהתחייבות החוזית בנושא הגבלת העיסוק כ"התחייבות ערומה". מה עוד שהיא גם מוגבלת בזמן (שאלת משך ההגבלה וסבירותה לא הועלתה על ידי מי מהצדדים וגם לא עלתה בעדויות)". עוד קבע בית הדין כי "על פי הראיות שהחברה הציגה, הוכח שהעובד ביצע עבודות פרטיות אסורות והיה בקשר עם לקוחות החברה, גם לאחר שסיים את עבודתו אצלה". בית הדין ציין כי "טענות החברה מגובות במסמכים רבים – דוחות איתורן, חשבוניות, כרסטת הנהלת חשבונות, צלום כרטיסי נוכחות, פירוט שיחות בטלפון נייד ועוד". בית הדין דחה את טענת העובד לפיה קיבל אישור לבצע עבודות פרטיות של ניקיון בריכות, שכן זו לא מצאה ביטוי בכתב בשונה מהגבלת העיסוק; העובד לא טען טענה זו בשימוע; העובד לא העיד עובדים נוספים שזכו להקלה דומה.

עוד נטען כי בית הדין היתעלם מכך שהחברה הרעה את תנאיו של העובד, כאשר העבירה אותו ללא ידיעתו משכר עבודה גלובלי לשכר עבודה שעתי, בית הדין היתעלם גם מכך שהסכם העבודה עליו חתם העובד, הוא הסכם שהעובד אולץ לחתום עליו, לאחר שלוש שנות עבודה, בחפזון, מבלי שהוסבר לו על מה הוא חותם, וכן לא קיבל עותק מחוזה זה, אף שבמהלך השנים ביקש לקבל לידיו את ההסכם.

העובד מוסיף וטוען כי סכויי העירעור להיתקבל טובים, וכי תקופת הצינון כפי שרשומה בחוזה העבודה, תקופת צינון של שנה, כשזוהי הכשרתו היחידה לפרנסתו, מנוגדת לחוק יסוד חופש העיסוק ולחוק יסוד כבוד האדם וחרותו.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל בחלקה כפי שיפורט בסעיף 23 להלן.

בשקלול השיקולים החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה, כך שסכום פסק הדין יעוכב בכפוף להפקדת סכום של 120,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בלתי מותנית בסכום זה בקופת בית הדין וכן בכפוף להפקדת ערבות צד ג' על יתרת הסכום על פי נוהל ערבויות של הנהלת בתי המשפט של שני ערבים עם הכנסה של 12,000 ₪ נטו בחודש לפחות לכל אחד מהם.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 23 לעיל.