בקשה להבהרת פסק דין בדבר חלוקת פיצויים

בית משפט השלום ברמלה ת"א 74645-12-20 מנסור נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ בפני כבוד השופט זיוון אלימי תובע נאדר מנסור ת"ז 040979833 באמצעות ב"כ עוה"ד אלירן ג'נח נתבעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ חברות 520023185 באמצעות ב"כ עוה"ד משה עובדיה ואח' פסק דין

דיון והכרעה קיומו של ביטוח חסר סעיף 60 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע כך: "היה בשעת כריתת החוזה סכום הביטוח פחות משוויו של הנכס המבוטח, תפחת חבות המבטח בשיעור יחסי שהוא כיחס שבין סכום הביטוח לבין שווי הנכס בשעת כריתת החוזה". בהתאם להוראה זו, מקום בו בחר מבוטח לבטח את רכושו בסכום נמוך משוויו במועד עריכת הפוליסה, הרי שיהיה זכאי רק לחלק יחסי מהפצוי בגין הנזק אשר נגרם לו בפועל.

עמד על העקרון המגולם בסעיף 60 הנ"ל המלומד ירון אליאס בספרו 'דיני ביטוח', מהדורה שלישית, בעמוד 1329: "ביסוד הוראת סעיף 60 לחוק מונח עיקרון המיצוע. לפי עיקרון זה, ככל שסכום הביטוח קטן ביחס לשווי הנכס המבוטח, כך קטנה זכאותו של המבוטח לפיצויים. הראציונאל העומד בבסיס עיקרון המיצוע, כפי שיובהר להלן, הוא אקטוארי, ואילו תכליתו היא ציבורית. גזירת שיעור השיפוי מעיקרון המיצוע נועדה למנוע מצב בו מבוטחים שיבטחו את רכושם לפי ערכו המלא יסבסדו, באמצעות הפרמיה, את המבוטחים הנמצאים בסיטואציה של תת ביטוח". הנטל להראות כי עסקינן בביטוח חסר מוטל כמובן על המבטחת, המבקשת להפחית באמצעות עקרון זה את נטל הפצוי המוטל עליה מכח הפוליסה, כדין כל סייג בטוחי שעל המבטחת להוכיחו (ירון אליאס, 'דיני ביטוח', מהדורת שלישית, עמודים 1,351-1,352).

לטעמי, במקרה כזה חלה חובה על סוכן הביטוח להבהיר למבוטח את המשמעות והנפקות של ביטוח חסר באופן ברור וממצה, וחובה על המבטחת לוודא כי הדבר אכן נעשה או לעשות זאת בעצמה.

...

המחלוקות המצריכות הכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים ושמעתי אותם ואת העדים מטעמם בדיון שהתקיים בפניי, אלו הן השאלות המצריכות הכרעה: האם הנתבעת הוכיחה את עצם קיומו של ביטוח חסר במקרה דנן.

כאמור, אני סבור שהפיצוי המגיע לתובע הינו לפי ערכי שיפוי בלבד.

שנית, אינני מקבל את טענת התובע בסיכומיו (סעיפים 35-44), לפיה אי תשלום מלוא תגמולי ביטוח המבנה מנע ממנו את האפשרות לחזור לפעילות במבנה.

לאחר ששקלתי את השיקולים הרלבנטיים השונים, לרבות העובדה שטענתה המרכזית של הנתבעת נדחתה, היקף התיק והוראות תקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, המורות לפסוק הוצאות סבירות והוגנות, אני סבור כי ראוי להעמיד את רכיב שכר טרחת עו"ד על סך של 14,000 ש"ח כולל מע"מ. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 45,833 ש"ח, ובנוסף את שכר העד מטעמו כפי שנפסק על ידי, את אגרת המשפט כפי ששולמה על ידו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלום כל חלק ממנה ועד היום, ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 14,000 ש"ח. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 30696-06-19 אלעסם ואח' נ' ענבר, עורכי דין - שותפות לא רשומה ואח' בפני כבוד השופט אבישי רובס, סגן נשיאה תובעים 1.תיסיר אלעסם 2.סבאח אלעסם 3.עיזבון המנוח אחמד אלעסם ז"ל נתבעים 1.ענבר, עורכי דין - שותפות לא רשומה (ניתן פס"ד) 2.ישראל ענבר (ניתן פס"ד) 3.אורי ענבר (ניתן פס"ד) 4.דני ענבר (ניתן פס"ד) 5.מחמוד מחאג'נה 6.בנק לאומי לישראל בע"מ 7. מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט ובעניין: המודיע לצד שלישי בנק לאומי לישראל בע"מ הצדדים השלישים 1. עזבון המנוח ישראל ענבר ז"ל באמצעות מנהל העזבון 2. אורי ענבר פסק דין חלקי (הודעה לצדדים שלישיים)

בשלב זה, התבקשו התובעים להבהיר, נוכח הסכם הגישור שנכרת בינם לבין הנתבעים 1 - 4 ובשים לב לפסק הדין ברע"א 7848/18, אם בכוונתם להמשיך בתביעה נגד הנתבעים הנותרים, לפי אחריותם ולפי חלקם בלבד.

בנסיבות אלה, אין מקום לעיין מחדש בהחלטה הנ"ל. לגופו של עניין טען הבנק, כי הנתבע 2 מבסס טיעוניו על דברים בפסק הדין ברע"א 7848/18, שהם בגדר אוביטר, בעוד שפסק הדין חזר על ההלכה לפיה, ערכאת העירעור לא תתערב בשקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים דיוניים.

הובהר בבקשה, כי התביעה נגד הנתבעת הנוספת תמשיך להתנהל ובמסגרתה יתבקש בית המשפט לקבוע את גובה הפיצויים שיש לפסוק לתובעת עקב ניזקי הגוף שנגרמו לה, אחריות הנתבעת ושיעור החבות המוטלת עליה.

בית המשפט הבהיר, כי הזכות להישתתפות במקרה של ריבוי חייבים בחיוב בלתי מיצטבר עומדת רק לחייב שנשא בנטל החיוב מעל לחלקו.

...

ההודעה לצד שלישי נגד הנתבעים 1 ו - 2 (עזבון המנוח עו"ד ישראל ענבר באמצעות מנהל העיזבון, ועו"ד אורי ענבר), הוגשה בסופו של דבר רק ביום 6.10.2022.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, הגעתי למסקנה, כי אמנם לא מתקיימים התנאים לעיין מחדש בהחלטה מיום 21.9.2023, אך יש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף ולדחות את ההודעה לצדדים שלישיים, שהוגשה על ידי הבנק.

משעה שהתובעים התפשרו עם חלק מהנתבעים והצהירו כי תביעתם נגד הנתבעים הנותרים מוגבלת כפי חלקם באחריות לנזקים, הם נושאים בנטל להוכיח את כל הרכיבים הנ"ל. סיכומו של דבר, ההודעה לצדדים שלישיים שהגיש הבנק נדחית.

בבקשתם ציינו התובעים כי במועד הגשת התביעה "סכומי הפיצויים לקרובי נפגעי טירור היו תלויים במספר קרובי המשפחה, ובתי המשפט פסקו פיצויים עונשיים על סך של 10,000,000 ₪ לכל קרוב של הנרצח". במצב דברים זה, כך הבהירו, ראו הם לנכון להגיש את התביעה המקורית מטעם שני התובעים וכן מטעם עזבון הסבתא.

אעיר, כי על אף קביעות פסק הדין בעיניין בן שלום שבעטיו התבקש תיקון התביעה, בכתב התביעה המתוקן נותרה על כנה סקירת הפסיקה של בתי המשפט המחוזיים שעליה ביססו התובעים את תביעתם המקורית לפצוי בסך של 10 מיליון ₪ לכל תובע, אף שהפכה לא רלבאנטית לעניין סכום הפיצויים שהוחמץ (כאמור התביעה מקורית הייתה על סך 30 מיליון ₪ - 10 מיליון ₪ לכל אחד מהתובעים-האחים, ועוד 10 מיליון ₪ לעזבון הסבתא).

בית המשפט חזר ובקש לקבל הסבר מדוע ההסתלקות - שהיא עובדה מהותית שמצויה לכאורה בידיעתם של התובעים מבראשית - עלתה רק לאחר שבית המשפט ביקש לקבל הבהרה לגבי אופן חלוקת העזבון בין התובעים, ולא נזכרה קודם לכן.

ב"כ התובעים אף אישר במפורש, את שעלה למעשה מהבקשה הראשונה לתיקון כתב התביעה - כי קודם לפסק הדין בעיניין בן שלום, "היה [לתובעים] אינטרס שיהיו כמה שיותר תובעים" ואילו כעת, לאור פסק הדין, לא אלה פני הדברים.

...

לבסוף אציין כי הנתבע ביקש לסלק את תביעת התובע על הסף, ולבסוף ביקש לדחותה, מבלי שנימק מדוע יש לדחות את התביעה ולא למחקה.

סוף דבר בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה, נדחית.

בקשת הנתבע מתקבלת כך שאני מורה על מחיקת תביעתו של התובע, ותיוותר על כנה תביעתה של התובעת על סך של 1,500,000 ₪.

אלי כותב בתאריך 14.2.19 "נחליט לגבי החלוקה בדבר הפצוי". נת"ע הגישה חוות דעת מטעמה בתאריך 22.3.19 על כל הבניה לרבות הלא מותרת ואובדן הכנסות שכירות בהתאם להסכם עם החברה.

התובע טען שאם לא היה מבקש בהסכמת החברה הארכת מועד ביצוע הריסת חריגות הבניה, הוועדה המקומית הייתה אמורה לממש פסק דין להריסת חריגות הבנייה של נכס מניב הכנסות עוד בטרם מימוש ההפקעה.

ביהמ"ש קובע שבין אם הערייה קיבלה פיצוי בגין מאמצי התובע להכשיר החריגות ולהאריך מועד מימוש צו ההריסה, ובין אם לאו, על הערייה היה לפצותו בגין מימוש ההפקעה עקב אובדן הכנסה עד חודש מאי 2020 שכן כאשר המדינה, מפקיעה ע"י מי מרשויותיה מקרקעין לצרכי הציבור, היא מחויבת לפצות בעל המקרקעין וכפי שיובהר בהמשך אין חולק שנת"ע פיצתה את הערייה בגין ההפקעה.

...

סוף דבר ביהמ"ש דוחה התביעה נגד החברה.

המאשימה הבהירה, כי דוקא מפסקי הדין שהגישה ההגנה ניתן ללמוד, כי לא מתקיימת אכיפה בררנית וכי כתבי אישום בעבירות איומים מוגשים לבתי המשפט בנסיבות דומות וחדשות לבקרים.

לגבי העתירה להטלת רכיב ענישה כספי- פצויי, ביקשה לחלקו לתשלומים.

במסגרת הליך בחירות עירוניות שלח הנאשם למתלונן הודעה בעלת תוכן מאיים שתוכנו: "שלום לך איש ציבור כידוע לך יש לי בעיר כמה דברים ששומרים עליי בבית הסוהר גם כלכלית וגם חברים טובים כאחים לכן בקשתי אליך רק לשמור לי עליהם זה הכל אלה יקרים לליבי וחברי ילדות בקשתי אליך על תנסה כלום לא בריא כמו הרשויות?" (שגיאת הכתיב במקור).

...

מכל האמור, בהינתן כי מדובר באיום בהודעת טקסט, חד פעמי, ללא שימוש באמצעי מדגים, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם מתחיל ממאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות.

לפיכך, אני דוחה את הטענה ועל כן לא מצאתי לבחון תוצאה של ביטול הרשעת הנאשם מכוחה.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מורה על הטלת צו עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של בהיקף של 100 שעות על הנאשם, זאת בהתאם לתכנית אותה יעביר שירות המבחן בתוך שלושה שבועות מהיום.