לפניי בקשה לביטול צו עיקול זמני, אשר ניתן במעמד צד אחד בהחלטה מיום 8.3.2019.
בהקשר זה נטען כי לא הוכח שמצבם הכספי לא יאפשר להם לשאת בתשלום סכום התביעה - אם זו תיתקבל - בהדגישם, בין היתר, כי הם "[א]נשים נורמאטיביים, המנהלים חשבונות בנק כאחד האדם, כשלכולם אושרה בעבר מסגרת אשראי והלוואת משכנתא על ידי בנק מזרחי-טפחות לאחר שעברו בדיקה כלכלית מטעם הבנק", וכי יש ליתן משקל גם למספרם.
במאמר מוסגר אציין כי הנתבעים 1-4 ו-6-18 מיוצגים בידי עורכת הדין נורית מזובר רז, ולעניין הנתבעת 5, שהיא כאמור חסויה, הובהר בפתח הדיון על ידי עורך הדין רוני כהן כי הוא מוסמך לייצגה "בכל דבר ועניין שנוגע לבניין" וכי כל כתבי בי-הדין שהוגשו בהליך "מקובלים עלי ועל החסויה ומייצגים את האנטרס שלה".
דיון
לאחר שעיינתי בטיעונים שהגישו הצדדים, ושמעתי את טיעוניהם בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לביטול עיקול בחלקה, כך שהעיקול ייוותר בעינו רק בנוגע לזכויות הנתבעים 4-6 במקרקעין, עד לגובה סכום התביעה, וכן על חלקם בכספי הפשרה, ויבוטל ביחס לכספי ולזכויות יתר הנתבעים.
...
הנה כי כן, מסקנתי היא כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את עקרון ההכבדה ביחס לנתבעים כולם משלא נעשה על ידה כל מאמץ לברר את מצבם הכספי לאשורו, אך ביחס לנתבעים 4-6, הרי שהתביעה הנוספת התלויה ועומדת כנגדם ועיקול זכויותיהם במקרקעין וחלקם בכספי הפשרה מקימים חשש להכבדה ביחס אליהם, ומשבחרו הם שלא להוכיח כי חרף אותה תביעה יש בידיהם די אמצעים כספיים המפיגים את החשש שקם, נותר הוא בעינו.
אולם מעבר לכך שלא פורט ולא הוכח האם ומתי בכוונת הנתבעים לפנות לקבלת הלוואה (עו"ד רוני כהן ציין בדיון כי הנתבעים לא צריכים "לשטוח את התוכניות שלהם" בפני התובעת, עמוד 16 לפרוטוקול, ועוד התברר בדיון כי הוגשה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אשר טרם התבררה לגופה) והאם עיקול חלק מן הזכויות כלל ימנע מתן הלוואה (מה שגם שזכויות הנתבעים 4-6 מעוקלות ממילא), הרי שבנסיבות העניין בכללותן - כאשר תלויה ועומדת כנגד שלושה מן הנתבעים תביעה בסכום משמעותי ביותר ונתבעים אלו לא הוכיחו כי בידיהם אמצעים כלכליים לשאת בסכום התביעה גם אם יחובו באותו הליך מקביל, כאשר מועלית כלפיהם טענה כי מכרו את זכויותיהם במקרקעין, ובשים לב לכך שלא הוצעה על ידי הנתבעים 4-6 כל חלופה סבירה אחרת חלף הטלת עיקול על זכויותיהם וכן כי הטלת העיקול אינה מונעת מהם להציע חלופה כאמור בעתיד - סבורה אני כי במאזן הנוחות ידה של התובעת על העליונה, וכי הכף נוטה למסקנה שיש להותיר את העיקול על זכויות אותם הנתבעים בנכס המקרקעין.
עוד אזכיר כי לא בנקל ישלול בית משפט סעד זמני מבעל דין בשל שיהוי (ראו: רע"א 8513/02 KANGARO INDUSTRIES נ' שבו מכשירי כתיבה בע"מ, פסקה 9 (26.12.2002); ת"א (תל-אביב-יפו) 1982-12-09 כהן נ' יוסימוב (28.2.2010)), ובנסיבות העניין שלפניי, מקום ששאר היסודות הנדרשים לצורך מתן צו עיקול זמני הוכחו ברמה הנדרשת, ומשהנתבעים 4-6 לא טענו כי הסתמכו על כך שלא הוטל עיקול בידי התובעת עד עתה או שינו מצבם לרעה על בסיס זאת, ובנותני דעתי לנסיבות העניין בכללותן, סבורה אני כי גם אם היה שיהוי מסוים בהגשת הבקשה, אין מקום לשלול את מלוא הסעד המבוקש בגין טענה זו.
סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל ולאחר איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול עיקול להתקבל בחלקה, כך שהעיקול ייוותר בעינו בכל הנוגע לזכויות הנתבעים 4-6 במקרקעין, עד לגובה סכום התביעה, וכן לגבי חלקם בכספי הפשרה (42% מתוך כספי הפשרה), והוא מבוטל בזאת ביחס לחלקם של הנתבעים 1-3 ו- 7-18 בכספי הפשרה וכן ביחס לזכויותיהם במקרקעין.
