בקשה להבאת ראיות לסתירת פסק דין פלילי בהליך אזרחי

הצוהר שניפתח למורשע בהליך הפלילי להבאת ראיה במשפט האזרחי לסתור מימצאי ומסקנות פסק הדין הפלילי החלוט, כפוף לאישור ביהמ"ש שיינתן "מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עוות דין", כהוראת סעיף 42ג לפקודת הראיות.

אשר לטענת המבקשים כי ממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט בהליך פלילי, אינם שוללים את האפשרות להוכחת קיומה של רשלנות תורמת מצד המשיבות, ייאמר שכאשר בעל דין שהורשע מתגונן בטענת רשלנות תורמת, הרי מאחר שטענה זו אינה משמשת הגנה במשפט הפלילי, היא עשויה לחייב בירור נוסף, ולצורך כך אפשר כי בית המשפט בהליך האזרחי יתיר הבאת ראיות בשאלת הרשלנות התורמת.

...

זאת, הגם שבית המשפט מצא כי לא הוכחו מניעים פסולים או רדיפה אישית מצד מהנדס העיר, כפי טענת המבקש.

מחד, בפסק הדין בערעור השני, קבע כב' השופט אינפלד כי מהחלטות ועדת הערר אפשר כי ניתן לקרוא מסקנה מוגבלת בטיבה, לפיה בתקופה שלאחר הגשת כתב האישום היה בכוחה של הוועדה המקומית לעשות מאמץ רב יותר לזרז את הטיפול בבקשותיו של המבקש לקבלת היתר בנייה.

לאור ההיבטים השונים בנדון, סבורני כי בעניין זה אין מקום לחסום הדלת בפני אפשרות הוכחת הטענה ונפקותה.

שוכנעתי כי העניינים שמבוקש להתיר הבאת ראיות לסתור לגביהן, נדונו והוכרעו במסגרת ההליך הפלילי, בשלוש ערכאות, לאחר דיונים רבים ובפסקי דין מפורטים ומנומקים באופן יסודי (לבד מפסקי הדין שניתנו על ידי בימ"ש השלום בסבבים השונים, פסק הדין בערעור הראשון מכיל 28 עמודים; פסק הדין בערעור השני אוחז 85 עמודים; החלטת ביהמ"ש העליון בבר"ע אוחזת 12 עמודים).

בהתאם להוראת 77 לחוק בתי המשפט וסעיף 42ד לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, הממצאים והמסקנות של פסק הדין הפלילי מהוים ראיה חלוטה בהליך זה ואין לאפשר לנתבעים להביא ראיות לסתור אותם.

הנתבעים לא הגישו בקשה להבאת ראיות לסתור את פסק הדין המרשיע בפלילים, היתר לכך לא ניתן והנתבעים אף לא הציגו ראיות לסתור את מימצאי פסק הדין המרשיע והעובדות הכלולות בכתב האישום בו הורשעו על פי הודאתם, הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק (ראו; עניין כהן)).

לצד היות הממצאים והמסקנות של פסק דין פלילי חלוט מרשיע ראייה חלוטה בהליך אזרחי בתביעה נגררת שאיננה ניתנת לסתירה, מבחינת סדרי הדין ודרכי ההוכחה של הנזק - תביעה נגררת נדונה כתובענה אזרחית רגילה וכפופה לכללים החלים ברגיל על תובענות נזיקיות, לרבות לצורך בהוכחת התובעת את נזקיה (סעיף 76(א) לפקודת הנזיקין; ע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית [פורסם בנבו] (20.9.2015)).

...

אותה מסקנה, בשינויים המחויבים, יש להחיל ביחס לטענת הנתבעים לקיזוז שכרם.

מדובר בתביעה נגררת אשר בהתאם להוראת סעיף 77 ניתן להגישה נגד המורשע.

סוף דבר התוצאה, אפוא, היא שנתבע 1 (אבי) ישלם לתובעת סך של 524,883 ₪ ונתבע 2 (חיים) ישלם לתובעת סך של 710,175 ₪.

סעיף 42א(א) לפקודת הראיות, [נוסח חדש], תשל"א – 1971 קובע כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם.

ההלכה הפסוקה קבעה כי ההסתמכות על פסק דין פלילי בהליך אזרחי, תחול גם כאשר פסק הדין מבוסס על הודאת הנאשם (ראה: ע"א 285/80 מנחם שיף נ' אהרון אליאסי, (פורסם בנבו); ע"א 71/85 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סילביה בוחבוט, (פורסם בנבו)).

פסק הדין המרשיע אינו מונע מהתובעת הבאת ראיות לעניין התרשלות הנתבע, ויש ביכולתו להביא ראיות לסתור או להביא ראיות בדרך הרגילה על מנת להוכיח רשלנות תורמת.

משכך, משהודה מר רימון בעובדות כתב האישום המתוקן והעבירות שיוחסו לו, ומשלא ביקש לממש את זכותו בעיניין הבאת ראיות לסתור, הרי שהוא מודה בעובדות אלו ואינו יכול להיתכחש להן.

...

אין בידי לקבל את טענות רימון.

יש לציין כי מדובר בתביעת שיבוב בה חברת הביטוח שילמה למבוטחה את תגמולי הביטוח בהתאם לחוות הדעת, סבורני כי יש בכך לחזק את מהימנות חוות הדעת ואיני סבור כי מדובר בחוות דעת מנופחת, שכן אין חברת הביטוח הייתה משלמת מעבר לדרוש.

סיכום התוצאה היא, כי התביעה בתא"מ 31187-07-16, תביעת מר רימון, נדחית.

האם המקרה שלפנינו נופל בגדר המקרים בהם יתיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור פסק דין מרשיע, שניתן במסגרת הליך פלילי בבית המשפט לתעבורה, אגב הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום, לאחר שהצדדים שם הגיעו להסדר טיעון וללא שהתקיים הליך הוכחות, כשבמסגרת הכרעת הדין הורשע הנאשם על-פי הודאתו, זאת שעה שמוגשת בקשתו להבאת ראיות לסתר בגדר תביעת שבוב שהגישה נגדו החברה המבטחת את הרכב הנפגע, ואשר בגדרה הוגשו הודעות לצדדים שלישיים ורביעיים בשל מעורבותם של מספר רכבים בתאונת הדרכים נשוא התביעה.

בתי המשפט לא נעתרו למשל לבקשה להבאת ראיות לסתור במקרה שבו הראיות שבקש בעל הדין להציג בהליך האזרחי, הן בחלקן, אלו שהובאו לעיונו של בית המשפט הפלילי, ובחלקן האחר היה בידיו להמציאן לבית המשפט הפלילי, והוא לא עשה כן. קרי – במקרה בו הבקשה להביא ראיות לסתור לא הייתה כי אם ניסיון למשפט חוזר, על מנת שייבחנו הראיות בשנית, דבר שסעיף 42 לפקודה מנסה למנוע (ראו: ע"א (נצ') 13815-01-17 בן חמו נ' ביטוח ישיר בע"מ (09.7.17); רע"א 7120/17 בן חמו נ' ביטוח ישיר בע"מ (11.2.18)).

...

מנגד, טענה התובעת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של רכב הרנו מאסטר, כי אין להיעתר לבקשה, מאחר ולמעשה מדובר בטענה הנוגעת לשאלת האשם התורם וחלוקת האחריות בגין התאונה הנדונה.

יוצא אפוא, בין אם הנאשם הורשע על סמך הודאתו ובין אם הורשע לאחר שמיעת ראיות, רואים את סעיפי כתב האישום בגינם הורשע כמוכחים כלפיו וניתן להגיש את פסק הדין הפלילי כראייה בהליך אזרחי.

על יסוד כל האמור, הבקשה להביא ראיות לסתור, נדחית בזה.

לאור המסקנה אליה הגעתי, יישאו בהוצאות הבקשה וישלמו לפניקס, איילון ומנורה סכום כולל של 1,200 ₪, לכל אחת (ובסה"כ 3,600 ₪).

בדיון ההוכחות שהתקיים לפניי ביום 23.02.2022 הודיע הנתבע כי אין הוא מבקש להביא ראיות לסתור את גזר הדין, ואולם ביקש להביא ראיות בטענותיו לאשם תורם מצד נהג התובעת, אשר לדידו עומד בשיעור של 50% לפחות.

לעניין הסבריו אלו של הנתבע, אפנה לפסיקה לפיה מקום בו במסגרת הליך אזרחי, הוגש כראיה פסק הדין הפלילי, לא תיתקבל על ידי בית-המשפט טענתו של נתבע כי הודה משיקולים של רווח והפסד: "מעשה שבשיגרה הוא, שנאשמים שהורשעו על פי הודאתם בדין פלילי, טוענים לאחר מכן בתיק האזרחי, כי הודו במסגרת הסדר טיעון משיקולים שונים של רווח והפסד. אם נקבל טענה זו, נמצאנו מרוקנים מתוכן את הוראת סעיף 42א(א) לפקודת הראיות. בנוסף, יש בטענה כדי להביא לזילות ההליך הפלילי ולאבדן אמון הציבור" (ראו: ת"א (חיפה) 1019/00 חיים רוור נ' שמואל לניר, פסקה 42 (כבוד השופט י. עמית) (23.10.2005)).

...

אשר על כן, אני קובעת כי לנתבע אחריות מכרעת לתאונת הדרכים שאירעה 27.05.2018, בין רכבו ובין רכב התובעת.

בהתאמה, דין התביעה שכנגד שהגיש הנתבע כנגד התובעת – להידחות.

אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה העיקרית, דוחה את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 26,324 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום.