בקשה להבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

ביום 16.2.2020, ועדה רפואית מסכמת של המל"ל (להלן: הועדה המסכמת) איבחנה כי למבקש פגיעת מעיכה בכל אחת מאצבעות 5-2 בגינן נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 10%, 10%, 8% ו-8% בהתאמה, על פי תקנות 43(2)(ב), 43(3)(ב) ו-43(4)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

ביום 15.9.2020 המבקש הגיש לבית משפט קמא בקשה להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

...

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

משלא קבעו הוועדות סעיפי נכות אחרים, ובהינתן שלא נטען כי נשמטו מעיני הוועדות נתונים ועובדות חשובות ומהותיות ביחס למצבו הרפואי של המבקש; ובהינתן כי לא עלה בידי המבקש להצביע על נכות קונקרטית אשר לא שוקללה על ידי הוועדות – המסקנה היא שוועדות המל"ל קבעו את אחוזי נכותו של המבקש על בסיס מכלול השיקולים הצריכים לעניין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ולמינוי מומחה בתחום רפואת הכאב.

...

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

[ אשר על כן, הבקשה נדחית.

לפני בקשה להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

...

לא מצאתי כי המקרה דנן נכנס בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים להעתר לבקשה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

אני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובע בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

לפניי בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמינוי מומחה מטעם בית-המשפט בתחום האורתופדיה.

התובע עמד בפני ועדה רפואית ראשונה של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה הראשונה"), אשר קבעה שכתוצאה מהתאונה נותרו לו נכויות אורתופדיות שונות, ובין היתר, נכות בשיעור של 5% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צוארי, לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"); נכות בשיעור של 0% בגין מצב לאחר ניתוח הוצאת מנסקוס מימין ללא הפרעה תפקודית, לפי סעיף 48(2)(ז)(III) לתקנות ונכות בשיעור של 10% בגין שבר בעצם הפיקה מימין, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות (העתק הפרוטוקולים של הועדה הראשונה מיום 25.3.20, 16.10.20, 4.11.20, 3.3.21 ו- 24.10.22 וכן של ועדת עררים מיום 23.11.21 על קביעת הועדה הראשונה בדבר הנכויות הזמניות צורף לבקשה).

...

מכאן ובהעדר אינדיקציה להפעלת שיקול דעתה העצמאי והאובייקטיבי של הוועדה הרפואית לעררים בקביעת הנכות בגין הנזק למיניסקוס, המתבססת כאמור על חוות-הדעת הפרטית לבדה, אני סבורה שקיימת הצדקה להבאת ראיות לסתור החלטתה.

מכאן, עולה החשש שמא הוועדה הרפואית לעררים הסתמכה על חוות הדעת הפרטית בבחינת "כזה ראה וקדש" ואני סבורה, שהדבר מהווה טעם להביא ראיות לסתור החלטתה.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה.

במסגרת ניהול ההליך, המשיבות הגישו בקשה להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

בית משפט קמא עמד על כך שניתן היה להגיע לתוצאה זהה גם מכוח תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), המטילה על הצדדים חובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, תוך שנקבע כי מצופה היה שהמל"ל יספק לפחות הסבר מינימאלי לפגם שנפל, לשיטתו, בעצם ההחלטה להתיר הבאת ראיות לסתור.

...

המשיבות טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל האבסורד שבבקשת המל"ל לדון ולהכריע מחדש בסוגיה שכבר הוכרעה לגופה.

סוף דבר נוכח המגמה בפסיקת בית משפט זה, ובכללן הלכת זטולובסקי והלכת קרנית, ונוכח הרציונליים העומדים בבסיס אותה מגמה – מצאתי לקבוע כי גם במקרים שבהם תביעת הניזוקה הסתיימה בהסכם פשרה שלא קיבל תוקף של פסק דין, לאחר שניתנו חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט, ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעות המומחים גם בתביעת המל"ל, תוך שתינתן לו האפשרות לחקור את המומחים (ראו גם החלטתו של כב' השופט מ' עלי בת"א (שלום קריות) 35181-04-17 המוסד לביטוח לאומי נ' חברת ב.ס.ט בניה בע"מ (10.11.2019)).

משזו הייתה דרך הילוכי, ולאור המסקנה אליה הגעתי, לא ראיתי להידרש לטענות המל"ל באשר להשתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי.

סוף דבר, שהערעור נדחה.