בקשה להארכת תוקף תנאים מגבילים לצורך ביצוע פעולות חקירה

בקשת רשות ערר על החלטה זו שהגיש המבקש לבית משפט זה התקבלה על ידי השופטת ג' כנפי-שטייניץ בהחלטה מיום 20.1.2023, בה נקבע כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, כפי שנקבע בהחלטת בית משפט השלום מיום 19.1.2023, קרי מעצר בית מלא בביתו ובפיקוחו של עו"ד רני אמרו ברחוב עליאש 19 בירושלים (להלן: מקום מעצר הבית) ובפיקוחה של גב' ודאד דאהוד (להלן: המפקחת).

לפיכך, ולאחר שנתן דעתו לגילו הצעיר של המבקש ולמצבו הרפואי, הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד ליום 10.3.2023 בשעה 10:30, לצורך ביצוע פעולות החקירה שפורטו בדו"ח הסודי.

עוד נקבע כי אם פעולות החקירה יעלו כי קיימת אחיזה לגירסתו של המבקש לפיה לא תקף את השכן, ניתן יהיה לשחרורו בתנאים, כפי שנקבע בהחלטה בבקשה לעיון חוזר.

בהחלטת בית משפט השלום מאותו היום נקבע כי פעולות החקירה שביצעה המשיבה חיזקו את החשדות כנגד המבקש באשר למיוחס לו, וכי החשד לשיבוש הליכי חקירה על ידי המבקש התחזק אף הוא מאז הוארך מעצרו ביום 9.3.2023.

...

בהחלטת בית משפט קמא מיום 10.3.2023 (השופטת ש' רנר) נדחה הערר.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

משכך, הבקשה למתן רשות ערר נדחית.

בהחלטתו מיום 23.6.22 קבע בית משפט השלום (השופט שלמה בנג'ו) כי בוצעו פעולות חקירה נוספות שעיבו את התשתית הראייתית, אך האריך את איסור העיסוק ב-30 ימים בלבד.

ערר שהוגש על ההחלטה לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 3.7.22 תוך שהשופט אבי לוי קובע שיש מקום להשלים את החקירה עד ספטמבר, וככל שלא כך יהיה מן הראוי לבטל את המיגבלות שהוטלו על תפקידו הצבורי של העורר, וככל שיוגשו קודם לכן בקשות להארכת תקופת המניעה ישקול בית המשפט את צרכי החקירה והחשש לשיבושה מול הפגיעה בזכויות החוקתיות של העורר וציבור בוחריו.

אם לעומת זאת טענת המשיבה היא שמשך תוקפם של תנאי הערובה הוא 180 יום, אף אם תקופה קצרה יותר נקבעה על ידי בית המשפט, כך שאין פיצול בין משך תוקף הערובה למועד הגשת בקשת הארכה, שוא הגישה בקשות חוזרות להארכת תוקף תנאי הערובה, שהרי ממילא אלה היו בתוקף עד 180 יום לאחר קביעת תנאי הערובה, ללא צורך בהארכה.

...

אני מקבל את טענת העורר, שההחלטה על ערובה ועל תנאיה היא כולה יצירת בית המשפט על פי שיקול דעתו, תוך איזון בין אינטרס הציבור לבין זכויות החשוד, ואין בה מרכיב אוטומטי, המוכתב על ידי החוק.

אני דוחה את טענת המשיבה כאילו תכליתו של סעיף 58 היא להאריך את תנאי הערובה ולאור תכלית זו יש לפרשו.

סיכום על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את הערר הן כנגד ההחלטה מיום 13.9.22 שהאריכה את תנאי הערובה במעמד צד אחד והן כנגד ההחלטה מיום 21.9.22 שקבעה שיש לבית המשפט סמכות להאריך את תנאי הערובה לאחר תום תקופת הערובה שנקבעה בהחלטת בית המשפט עד ליום 15.9.22.

נטען כי מדובר בחקירה מורכבת ומסועפת שאורכת זמן רב. עוד הוצגה תוכנית החקירה שיועדה לחודש אוקטובר וצויינו כ-10 פעולות חקירה, חלקן מורכבות, שבוצעו מאז הארכת התנאי הקודמת.

בית המשפט ציין מספר החלטות שעסקו בפגמים שנפלו בבקשות להארכת תנאי שיחרורו של קטין לפי סעיף 10יד לחוק הנוער, בהן נקבע כי לא נשללה האפשרות כי ביהמ"ש יאריך את התנאים המגבילים שהוטלו על הקטין למרות פגם שנפל בעיניין זה בשל איחור בהגשת הבקשה להארכתם או בדיון בה. כפי שנקבע למשל בבש"פ 7957-14 פלוני נ' מדינת ישראל (7.12.14) (להלן: "עניין פלוני"): "בית משפט זה נתן דעתו לסוגיה זו בבש"פ 6100/13 ובבש"פ 4234/14 הנזכרים לעיל ובשני המקרים לא נשללה האפשרות כי בית המשפט יאריך את התנאים המגבילים שהוטלו על הקטין למרות פגם שנפל בעיניין זה בשל איחור בהגשת הבקשה להארכתם או בדיון בה. בית המשפט המחוזי הסתמך, ובדין הסתמך, על פסיקתו של בית משפט זה בשני המקרים הנ"ל וקבע כי הפגמים שנפלו בהליך בשל אי הגשת הבקשה להארכת התנאים המגבילים בזמן ובשל קיום הדיון באיחור, אינם שוללים את סמכותו להאריך את תוקפם של התנאים המגבילים. בהחלטתו זו של בית המשפט המחוזי לא ראיתי מקום להתערב לא בהיבט הסמכות ואף לא לגופם של דברים, בהנתן מכלול הנסיבות הצריכות לעניין." ודוק, בעיניין פלוני הבקשה להארכת התנאים המגבילים הוגשה לאחר פקיעתם.

...

יחד עם זאת, לאחר עיון בתוכנית החקירה, בשל מצב החירום וריבוי המשימות של היחידה החוקרת בעת הזו, מצאתי להיעתר לבקשה במלואה.

סוף דבר אני מורה על הארכת התנאי ב-60 ימים נוספים.

לפניי בקשה שנייה להארכת תוקף תנאי איסור העיסוק של המשיבה למשך 60 ימים נוספים.

עוד נטען, כי מאז הארכת התנאי הקודמת בוצעו פעולות חקירה משמעותיות, בין השאר, חמש חקירות נוספות של הרב בוקובזה, חקירה של חבר העמותה ומיצוי פורנזי מעשרות טלפונים ניידים ומחשבים, ובשל פרוץ המילחמה גל החקירות שתוכנן לאוקטובר התעכב.

ודוק, סעיף זה אינו דורש כתנאי להטלת מיגבלה של איסור עיסוק, חשד סביר כי החשוד יבצע עבירה נוספת, אלא כי יש "יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק עלול להקל על ביצוע עבירה דומה". יחד עם זאת, על בית המשפט לאזן בין האינטרסים המתנגשים, ולבחור מבין חלופות המעצר והתנאים המגבילים את החלופה ואת התנאים שאינם פוגעים בחשוד במידה העולה על הנידרש על-מנת להשיג את תכלית תנאי השיחרור.

...

בשל מצב החירום וריבוי המשימות של היחידה החוקרת בעת הזו, מצאתי להיעתר לבקשה במלואה, שכן תכנית החקירה דורשת זמן רב. תשומת לב הצדדים כי נוכח הימשכות ההליכים, בין השאר, עיכוב של כחודש ימים בהגשת תגובת המשיבה, התנאי למעשה יפקע בימים הקרובים.

                    סוף דבר אני מורה על הארכת התנאי ב-60 ימים נוספים.

להלן תוכן מלוא ההחלטה, ובה הפנייה לחומרי חקירה רלוואנטיים שעמדו לעיוני באותו מועד: "לפני בקשה ראשונה להארכת מעצר, בשישה ימים נוספים.

לתיק החקירה התווסף מיזכר מיום 3.3.24 של הקצינה נטע קרווני – אשר לא היה בפניי במועד מתן ההחלטה ביום 29.2.24 – בו ציינה כי לאחר שיחת טלפון עם החוקר שטיפל בתיק, החליטה על סמך הפרטים שמסר לה החוקר לשחרר את החשוד בערובה תוך שהנחתה כי אין לוותר על ערב בכל מקרה (ממזכרו של רפ"ק רז עלה כי ההחלטה לשיחרור החשוד הייתה בתנאי של הרחקה וערבות צד ג').

אין לקבל מצב בו היתלהמות של חשוד בתא המעוכבים מביאה לשינוי גישה תהומי – בין החלטה על שיחרור בהרחקה לבין החלטה על מעצר והבאת החשוד לבית המשפט עם בקשה להמשך מעצרו למשך 6 ימים נוספים לצורך ביצוע פעולות חקירה.

ניתן להבין חוסר שביעות רצון של חשוד אשר באה לידי ביטוי בהתלהמות עד כדי צעקות וקללות בתא המעצר – גם אם לא להצדיק היתנהגות שכזו – כאשר מדובר באדם נעדר עבר פלילי כלשהוא, שמקבל הודעה כי הוחלט על שיחרורו בתנאים מגבילים תוך חיובו בהמצאת ערב, כאשר אין ביכולתו להמציא ערב ולאחר שהובהר לו שבהעדר ערב הוא ייוותר במעצר.

בצד זאת, התקנות הותקנו טרם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ועוד טרם כניסתו לתוקף של חוק המעצרים שנידון לעיל.

...

סבורני כי מוטב הייתה עושה היחידה החוקרת אילו שחררה את החשוד עוד אתמול, לאחר החקירה, בנסיבות שפורטו, לאור העובדות שאינן במחלוקת בין הצדדים.

כפי שקבעתי לעיל, בחינה ראויה של הראיות בתיק הייתה מובילה בהכרח למסקנה כי אין חשד סביר לביצוע עבירה מצד החשוד ולשחרורו על אתר.

מלבד אלו, מצאתי כי שיקול דעת פגום הוביל להחלטה על מעצרו של החשוד ללא בחינה מעמיקה של חומר החקירה על ידי הגורם המוסמך, כנדרש בחוק, וכי אילו בוצעה בדיקה שכזו, המסקנה המתחייבת היא כי לא קם חשד סביר לביצוע עבירה מצד החשוד, באופן שחייב שחרורו על אתר לאחר חקירתו.

אלא שבהינתן הפגמים המשמעותיים שנפלו בהחלטות בעניינו של החשוד כמפורט לעיל, שכתוצאה מהם בילה לילה במעצר ללא הצדקה, אין מנוס מקביעה כי יש מקום לפצות את המשיב בגין מעצר זה. אזכיר כי במהלך הדיון ביום 29.2.24, עוד בטרם ניתנה החלטתי הנ"ל, ערכתי הפסקה בדיון על מנת לאפשר לנציג המבקשת לפנות לקצין הממונה על מנת להבהיר לו כי בכוונתי להורות על שחרורו של החשוד וכי מוטב שהשחרור ייעשה בהסכמת הצדדים.