המבקשת סומכת ידה על הוראות סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי) בעיניין הארכת תפיסת חפצים על ידי המישטרה ומפנה לפסיקה לפיה ניתן להעתר לבקשה גם אם הוגשה הבקשה לאחר חלוף המועד.
ב"כ המשיבה טוען כי בקשת המבקשת אינה נכנסת כלל בשערי הוראות סעיף 35 לפקודת סדר דין הפלילי, וכי הסעיף שחל בעניינינו הוא סעיף 58 חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).
בעיניין חלידו נקבע כי דיון בבקשה להאריך את תקופת הערובה ותנאי השיחרור, לפי סעיף 58 לחוק המעצרים, נידרש לעמוד בשני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא כי הדיון יתקיים בתוך תקופת הערובה, והתנאי השני הוא כי יש לקיימו במעמד הצדדים, אלא אם כן נתקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 57 המאפשרות לבית המשפט לקיים את הדיון במעמד צד אחד.
בפסיקה נקבע כי אין לפרש את סעיף 58 לחוק המעצרים באופן המקנה לבית המשפט סמכות לחדש את הערבויות לאחר שפקעו על דרך של ההארכה, כאשר הדבר מרוקן מתוכן את הסעיף, שכן נוסח הסעיף מדגיש כי מדובר בהארכת התנאים המגבילים, ולא בחידושם.
לא זו בלבד שהמבקשת לא הגישה את הבקשה במועד, קרי: בתוך תקופת הערובה וטרם פקיעת תוקפם של התנאים, שהבקשה להורות על הארכת צו עיכוב היציאה מן הארץ הוגשה לבית המשפט כחצי שנה לאחר פקיעת הצוו.
...
המבקשת סומכת ידה על הוראות סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי) בעניין הארכת תפיסת חפצים על ידי המשטרה ומפנה לפסיקה לפיה ניתן להיעתר לבקשה גם אם הוגשה הבקשה לאחר חלוף המועד.
לאור האמור, הבקשה להארכת (ולמעשה לחידוש) צו עיכוב היציאה מהארץ נדחית.
