בקשה להארכת צו מניעת הטרדה מאיימת בעקבות עדות בבוררות

ההמתנה לעיל נקטעה ביום 03.02.2020, עת הגישו גרטנר לבורר גורן בקשה לצרוף ראיות חדשות - תצהיר מטעם אחד בשם נתנאל לורנצי, במטרה להוכיח כי גרטלר שילם לעד מטעמו, יוסי לורנצי, אביו של נתנאל, שלמונים "בסך מיצטבר של מיליוני דולרים" על מנת שיעיד עדות שקר.

אבחן איפוא מי האחראי להתפטרות הבורר השופט גורן, ואיזה משקל יש לייחס לאחריות זו. גרטנר - החלטתו להעזר בחוקר פרטי לצורך בחינת המידע שנימסר לו ע"י עו"ד יוסי כהן בדבר קיומו של קשר חב גילוי בין הבורר השופט גורן לבין עו"ד בן-צור, היא כשלעצמה, אינה מעשה אסור, בייחוד נוכח חובת הבדיקה בשקידה סבירה לפיה "צד להליך בוררות שיכול היה לדעת באמצעות שקידה סבירה, על קיומה של עילת פסלות, אולם נימנע מלבדוק ולברר את הדבר, ככלל לא יהיה רשאי להעלות טענה זו לאחר שהליך הבוררות החל, במיוחד בשלב מאוחר של הבוררות... כמובן שדברים אלו חלים בבחינת קל וחומר מקום בו ניתן פסק בוררות..." (רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפרוק נ' עיזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל, פסקה 138, ניתן ב-05.12.2010), כל עוד החקירה לא חוצה קווים אדומים, ואינה מהוה איום, הטרדה מאיימת לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת תשס"ב -2001, או פגיעה בפרטיות )"בילוש או היתחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת") לפי חוק הגנת הפרטיות תשמ"א- 1981.

ראו בהקשר זה החלטת כבוד השופט צבי וייצמן מיום 18.01.2021 בעמ"ש 23531-01-21 (בית משפט מחוזי מרכז- לוד) בקשר לחוקיות פעילות הזקקות לשירותי חוקר פרטי בהקשר לצוו למניעת הטרדה מאיימת.

חככתי בדעתי אם יש לאפשר לצדדים שהות על מנת שיגיעו להסכמה בדבר זהות הבורר החלופי, אך הגעתי לכלל מסקנה כי אפסו הסכויים להשגת הסכמה שכזו, וכי שהות, ככל שתנתן, רק תביא לעיכוב נוסף.

...

משנדחית טענת גרטלר לבטלות הסכם הבוררות, ומשהבורר השופט גורן התפטר מיוזמתו מתפקידו כבורר, לא נותר אלא לחזור לדרך המלך שמתווה סעיף 12 לחוק הבוררות, ולטענת גרטלר כי נוכח מעשיו של גרטנר, בגינם התפטר הבורר, לא ראוי למנות בורר חליף.

המענה המאזן המתבקש לאמור לעיל מצוי בחלוקת נטל הנשיאה בשכר הבורר החלופי, תוך שאני מורה, בשים לב לכל המכלול, שהמימון יתבצע לפי החלוקה הבאה: ב-65% משכר הבורר החליף יישא גרטנר ואילו ב-35% הנותרים יישא גרטלר.

חככתי בדעתי אם יש לאפשר לצדדים שהות על מנת שיגיעו להסכמה בדבר זהות הבורר החלופי, אך הגעתי לכלל מסקנה כי אפסו הסיכויים להשגת הסכמה שכזו, וכי שהות, ככל שתינתן, רק תביא לעיכוב נוסף.

תביעות אלה כוללות, בין היתר, תביעות כספיות; בקשות לאישור פסק בורר ובשנים האחרונות, למרבה הצער, גם בקשות למניעת הטרדה מאיימת.

בהחלטתי באותה ישיבה סקרתי בקצרה את המחלוקות, ציינתי את המצב העובדתי לפיו כיום המבקש מחזיק ב- 455 מ"ר במקרקעין ואילו המשיב ב- 718 מ"ר. חזרתי על הצעתי להעזר במגשר או בורר, שכן: "אין מדובר בתיק של חידלות פרעון, אין נושים חצוניים לחברה, לחברה יש נכסים רבים". עם זאת ציינתי: "אמת נכון הדבר, על פי ההלכות החברה עצמה הגיעה לסוף דרכה, שכן האחים אינם מסוגלים להתנהל ביניהם וקיימת עילת פירוק". הצבעתי על המשמעויות של מתן צו פירוק ומינוי מפרק בתיק זה ולפיכך, ועל מנת לתת לצדדים שהות למצות את המו"מ ביניהם, קבעתי כי: "הצדדים יודיע על עמדתם תוך 30 יום וככל שיעמוד המבקש על מתן צו פירוק, אזי לא יהיה צורך בדיון נוסף, הממונה יציע 3 שמות של בעלי תפקיד ובית המשפט יקבע מהם הסכומים אותם יש להפקיד על מנת להבטיח את שכרו של המפרק". ביום 2.2.22 הוגשה בקשה מס' 8, היא בקשת המבקש למתן צו פירוק.

במסגרת הודעה זו נפרסה השתלשלות האירועים לאחר הדיון הראשון, ובין היתר, ציין כי במסגרת המגעים נתן את הסכמתו שלא יתבקש פינוי מיידי של המשיב מיחידותיו, והסכמי השכירות ימשיכו לחייב את הצדדים עד פקיעתם בשנת 2029 מכוח פסק הבורר (ר' סעיף 7 להודעה), המבקש פרס את המחלוקות הקיימות בין הצדדים, לשיטתו, המשיב עושה כל אשר לעיל ידו על מנת להותיר את המצב הקיים מבחינת החזקה והשליכו לעניין הבעלות.

...

סוף דבר, לא מצאנו כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות" ( הדגשות שלי).

לאור כל האמור לעיל, מאחר וניתנו לצדדים הזדמנויות רבות, גם במסגרת ההליך שבפניי, להגיע להבנות ולגבש הסכמות, מאחר וה"רצוי" אינו ה"מצוי" ונמשך ה"שיתוק המתמשך", ללא כל סימנים לשינוי לטובה אלא להקצנה, ניתן בזאת צו לפירוק החברה.

בד בבד עם הבקשה לאישור פסק בוררות, הגישו המבקשים בקשה לצוו מניעה במעמד צד אחד, האוסר על המשיב או מי מטעמו לבצע כל שינוי במיגרש.

המשיב הגיש תובענה לצוו מניעת הטרדה מאיימת.

העובדה כי המשיב טען לפקיעת תוקף הסכם הבוררות נלמדת גם מעדות העד מר גדעון אבו סבית, אשר יצג את המבקשים בפני הקאדים לאחר שהתעורר סיכסוך נוסף, כדלקמן: "ש': היה כאן הבורר ונתן עדות והוא אמר שהוא קיבל מינוי בשנת 2018 ואחרי זה האריכו את המינוי בהסכמה. אתה מכיר את זה?

...

על כן, אני סבורה כי עצם הסכמת המשיב לפנות לקאדים, אינה מהווה הסכמה מכללא להארכת הסכם הבוררות, ועל כן לא ניתן לקבוע כי מעצם הפניה לקאדים מושתק המשיב מלטעון כי ההסכם פקע.

לאור כל האמור, אני קובעת כי יש לקבל את הבקשה לביטול פסק הבוררות מן הטעם שבמועד מתן פסק הבוררות לא היה הסכם בוררות בר-תוקף.

על כן, אינני נדרשת לטענות הצדדים בעניין זה. סוף דבר הבקשה לביטול פסק בוררות מתקבלת והבקשה לאישור פסק בוררות נדחית.

אשר לטענה כי מדובר בחריגה מהוראת סעיף 6 לחוק, בדבר הארכת צו לתקופה רצופה העולה על שנתיים – ראשית, הטענה איננה מדוייקת מהבחינה הכרונולוגית, משום שהצו הקודם שניתן בידי כב' השופט ארנברג, פקע מספר ימים קודם שהוגשה הבקשה הנוכחית לצוו למניעת הטרדה מאיימת.

ביום 1.6.23 ביקש המשיב ארכה, וזו ניתנה עד ליום 8.6.23.

אשר לטענה כי ההחלטה ניתנה בטרם הוכרעה בקשת הפסלות – לא אלו פני הדברים, ולאחר תאור השתלשלות העניינים, עם פתיחת ההכרעה במה שעל הפרק נכתב: "אפתח ואומר שאיני רואה מקום לפסול עצמי מלהמשיך ולדון בתיק...". אשר לטענה כי המשיב נוקט באלימות כלפי המערער – המערער לא מסר גרסה מבוררת בענין זה ולא הציג נתונים בתמיכה.

...

על יסוד החומר שבא לפניו קבע בית המשפט כך: "התרשמתי מכנות עדותו של המבקש, עדות שנתמכת בצילומים שהציג מתוך הטלפון הנייד שברשותו. כך, עדותו לפיה המשיב עומד עם שלט ומפריע לכניסה לבית העסק מקבלת סיוע מהתמונה בה נראה המשיב עומד במסדרון בניין כשהוא אוחז בידיו שלט ענק. מהצילום מתקבל הרושם שרק אדם נחוש, יעבור ליד המשיב על מנת להמשיך בדרכו. נראה שעמידתו של המשיב בכניסה לבית הקפה של המשיב מרתיעה לקוחות מלעבור שם. גם עדותו של המבקש לפיה המשיב מטריד את לקוחותיו כשהם מבקשים לשתות קפה בנחת בבית הקפה שלו מתחזקת בתמונה שהציג, בה נראה המשיב עומד ברחבה של בית הקפה במרחק קטן מחצי מטר משולחנות הסועדים. עדותו של המבקש לפיה המשיב מצלם באופן אובססיבי את הלקוחות נתמכת דווקא בסרטון שביקש המשיב להציג, בו נראה שהוא מצלם אישה שעוברת במקום על אף שהיא מבהירה היטב את רצונה שיחדל מכך. על יסוד אלה אני קובעת כי בימים האחרונים עשה המשיב מעשים שיש בהם כדי להטריד את המבקש ואת קהל לקוחותיו". לא מצאתי מקום להתערב בממצאיו העובדתיים האמורים של בית משפט קמא שנקבעו על סמך מה שהובא בפניו ובכלל זה התרשמותו הישירה מעדותו של המשיב ומאמינותו.

אף מקובלת עליי מסקנתו כי ממצאים עובדתיים אלו מלמדים על "הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא... בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו", כך שקמה עילה למתן צו מכוח החוק.

הלכה למעשה, הערעורים נדחים.

בסיום פרק זה, יוער כי בין גדי לענת נוהלו הליכים משפטיים נוספים בזיקה לתביעה זו, כפי שיפורט להלן: בתאריך 27.9.2017 הגישה ענת נגד גדי בקשה לצוו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד (ה"ט 6376-09-17), משום שלטענתה גדי מיאן להשיב את החנות לידיה למרות הסכמותיהם לסיים את החוזה טרם המועד, ומאז הוא מאיים עליה.

עדותה של ענת הייתה עקבית, אותנטית ומהימנה, והשתכנעתי כי ענת לא התחייבה להאריך לגדי את תקופת השכירות, אלא הגיעה לכלל החלטה שהיא מעוניינת להביא את יחסי השכירות עם גדי לידי סיום, ואינה מעוניינת להמשיך ולהאריך את הסכם השכירות עמו, ובעקבות זאת ביקש גדי מענת לסיים את השכירות באופן מיידי, והיא נעתרה לכך.

כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 3.10.17 בבקשה לצוו ההרחקה שהגישה ענת נגד גדי (נספח 16 לתצהירו של גדי), כשנשאלה ענת בדבר האיומים שהפנה כלפיה גדי, הפניתה ענת להודעה מיום 7.9.17 בה כתב לה גדי "את תמכרי את נשמתך עכשיו אני אהיה גדי האמתי עד הסוף", ואמרה כי להבנתה מדובר באיום, והיא הרגישה לא בטוחה, וכי נאמרו גם דברים לפני, והייתה גם שפת גוף ושפה אלימה (עמ' 2, שו' 21-11).

סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן: "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי [...] פירסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור"".

...

לפיכך, התביעה שכנגד בגין רכיב זה נדחית.

משכך, התביעה שכנגד לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית.

סוף דבר תביעתו של גדי נגד ענת נדחית, למעט בעילת לשון הרע, בגינה תשלם ענת לגדי סך של 7,000 ₪.