בקשה להארכת פסילה עד תום ההליכים הפליליים

מאחר והפסילה המנהלית הסתיימה בעת הזו, הוברר לב"כ המבקשת כי כותרת הבקשה צריכה להיות "בקשה לפסילה עד תום ההליכים" ולא "בקשה להארכת פסילה". מועד הדיון נקבע לצורך איתור המשיב ליום 1/12/20.

יש לזכור כי לצורך הדיון בבקשה שבפני די בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה ולעניין זה בית המשפט מתרשם מהפוטנציאל הראייתי כאשר יש להעריך אם בסיום המשפט לאחר עיבודן של הראיות, בהנתן בחקירות וקביעת אמינותן ומשקלן – יהיה בכך די כדי להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט הפלילי [ראה בש"פ 11274/03 מדינת ישראל נ' אלפרון (פורסם במאגרים) (2003)].

...

סיכומו של דבר, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, התרשמתי מעוצמת הראיות כאמור מחד ומהמסוכנות הנשקפת להערכתי מהמשיב בנהיגה כיום, לאחר שריצה 30 ימי פסילה מנהלית כ"תקופת צינון", לאחר שרישיונו הושב לו לפני כ-50 ימים והוא נוהג למעשה מאז, תוך התחשבות בעברו התעבורתי ואף בעובדה כי לחובתו הרשעה מכבידה בעבירה דומה משנת 2018, אני סבור כי ניתן לאיין את המסוכנות הנובעת מהמשיב בנהיגה באמצעים אחרים, אף ללא פסילה בפועל.

יחד עם זאת, אני מחייב את המשיב לחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ₪ שימנע מעבירות של נהיגה בשכרות מכל סוג וזאת עד לתום ההליכים.

המזכירות תודיע החלטתי לב"כ המשיב.

כמו כן, לחובתו הרשעה קודמת בפלילים, משנת 2018.

  מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתו המנהלית של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעיניינו ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של שישה חודשים מהיום אלא אם יוצג אישור הפקדה ממועד קודם, שכן, על אף טיעוני ב"כ המשיבה, לא מצאתי כי המשיב הפקיד את רישיונו לאחר השימוע והפסילה.

...

בבש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".   בב"ש 92071/08 קוזיאל נגד מדינת ישראל: תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על פקודת התעבורה ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.

  מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתו המנהלית של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של שישה חודשים מהיום אלא אם יוצג אישור הפקדה ממועד קודם, שכן, על אף טיעוני ב"כ המשיבה, לא מצאתי כי המשיב הפקיד את רישיונו לאחר השימוע והפסילה.

המשיב ביקש לשאת מספר מילים והבהיר את המצוקה בה הוא נתון ואת הצורך לעזור לאימו בתקופה קשה זו. גם אמו של המשיב ביקשה להביע את כאבה ותיארה את החשיבות כי המשיב יסייע לה. דיון והכרעה על השיקולים המנחים את בית המשפט במסגרת בקשה להארכת פסילה עד תום ההליכים ר' בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, מיום 7.11.06): " בדונו בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים, על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 11.5.2004, מפי השופטת פרוקצ'יה (להלן – עניין אבו סיביה). על מסוכנותו של הנהג, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברו התעבורתי ומנסיבות הארוע הספציפי גם יחד (ראו בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 11.2.1999, מפי השופט מצא; בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 6.11.2000, מפי השופט טירקל)". בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.8.10), קבעה כבוד הש' פרוקצ'יה: "סמכות פסילת רשיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור... אין צריך לומר, כי במסגרת השמוש באמצעי-מנע אלה, יש להיתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם משניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דראסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש...". כאמור, בבואי לידון בבקשה עליי לשקול שני שיקולים.

ר' למשל רע"פ 5250/12 מוחמד אבו גוידר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ביום 14.1.13) , ביהמ"ש העליון מציין כי נהיגה במהירות גבוהה מהוה "טרוף הדעת". כן מביע דעתו ביחס לענישת נהג שנתפס נוהג במהירות גבוהה בציינו: " יִראו עברייני התנועה ויִיראו, כי נהיגה במהירות-קצה, יכולה להביאם אל מאחורי סורג ובריח; לא רק לאחר שיהרגו אדם, אלא גם קודם לכן". עוד מצאתי להפנות לע"ח (ב"ש) 32737-06-20 מדינת ישראל נ' עמי דנילוב (פורסם בנבו, מיום 22.6.20)- ביהמ"ש מציין: " נכון יהיה לאמר, שככל שמהירות הנסיעה חורגת במידה גבוהה מזו המותרת, כך מצטמצמת עוצמת התמיכה הנסיבתית החיצונית לעבירה , הנלמדת מן העבר התעבורתי והפלילי של הנהג". באשר לנסיבותיו האישיות של המשיב- עם כל הצער , גם בהיתחשב בנסיבות המשפחתיות והטרגדיה אשר פקדה את המשפחה לאחרונה, לא מצאתי כי יש בכך כדי להטיות את הכף.

...

מבלי להתעלם מטענות ב"כ המשיב בדבר מיקום המדידה ביחס למיקום העצירה ושאלת קיומו של קשר עין, אני סבורה כי טענה זו מקומה להיבחן במסגרת ההליך העיקרי.

דיון והכרעה על השיקולים המנחים את בית המשפט במסגרת בקשה להארכת פסילה עד תום ההליכים ר' בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) מיום 7.11.06: " בדונו בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים, על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 11.5.2004, מפי השופטת פרוקצ'יה (להלן – עניין אבו סיביה). על מסוכנותו של הנהג, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברו התעבורתי ומנסיבות הארוע הספציפי גם יחד (ראו בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 11.2.1999, מפי השופט מצא; בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 6.11.2000, מפי השופט טירקל)". בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) מיום 30.8.10, קבעה כבוד הש' פרוקצ'יה: "סמכות פסילת רשיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור... אין צריך לומר, כי במסגרת השמוש באמצעי-מנע אלה, יש להיתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם משניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דראסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש...". כאמור, בבואי לידון בבקשה עליי לשקול שני שיקולים.

ר' למשל רע"פ 5250/12 מוחמד אבו גוידר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ) מיום 14.1.13 , ביהמ"ש העליון מציין כי נהיגה במהירות גבוהה מהוה "טרוף הדעת". כן מביע דעתו ביחס לענישת נהג שנתפס נוהג במהירות גבוהה בציינו: " יִראו עברייני התנועה ויִיראו, כי נהיגה במהירות-קצה, יכולה להביאם אל מאחורי סורג ובריח; לא רק לאחר שיהרגו אדם, אלא גם קודם לכן". עוד מצאתי להפנות לע"ח (ב"ש) 32737-06-20 מדינת ישראל נ' עמי דנילוב (פורסם בנבו) מיום 22.6.20 - ביהמ"ש מציין: " נכון יהיה לאמר, שככל שמהירות הנסיעה חורגת במידה גבוהה מזו המותרת, כך מצטמצמת עוצמת התמיכה הנסיבתית החיצונית לעבירה , הנלמדת מן העבר התעבורתי והפלילי של הנהג". המהירות שנמדדה היתה 173 קמ"ש ולאחר הפחתה 168 קמ"ש , זאת במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש בלבד.

...

הקצין נימק החלטתו כי "מהעיון בחומר הראיות עולה יס"ל להכנת כתב אישום וקיימת מסוכנות. מעיון בתיק עולה כי הנ"ל נהג באופן אשר מסכן את המשתמשים בדרך ואת עצמו ואף נהיגה בשיכרות מעל לרף המותר בחוק מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2001". עתה עותר ב"כ המבקשת להאריך פסילת המשיב מהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כמו כן, אין לו כל עבר פלילי, אולם המסוכנות ניבטת מחומרת העבירה של נהיגה בשיכרות שתוצאותיה גרם תאונת דרכים.

...

לסיכום, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, אני קובעת כי לא נפל פגם בשיקול דעת המאשימה בעצם הגשת הבקשה לפסילה עד תום ההליכים, יחד עם זאת, על המאשימה להקפיד ולמסור כתבי בי דין לנאשמים ומשיבים טרם מועד הדיון ולא להפתיעם במעמד הדיון.

על כן, אני דוחה את הבקשה להארכת הפסילה המנהלית.