בקשה להארכת פסילה מנהלית בתאונת דרכים קטלנית

זאת ועוד, אף נראה כי בנסיבות הקשות של תאונת דרכים זו ותוצאותיה, תגיש הפרקליטות הצבאית גם בקשה לפסילה עד תום ההליכים כפי שקבוע בחוק.

באשר לשאלת המסוכנות, הרי שהתכלית העומדת ביסוד הפסילה המנהלית, שגם בה יש להיתחשב במסגרת מכלול השיקולים היא תקופת הצינון שיש להחיל על מי שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלני.

אכן עברו התעבורתי של המשיב אינו מחמיר וכי למשיב נסיבות אישיות ורפואיות בשלן הוא נזקק לרישיונו, יחד עם זאת, בנסיבות של ביצוע עבירה, תוצאותיה הקשות של התאונה גרמו לקפוח חיי אדם, ולאור המסוכנות העולה מארוע זה ומהמשך נהיגתו של המשיב בשלב זה, הרי שאני מוצאת לנכון להאריך את הפסילה המנהלית ב- 60 יום נוספים מיום 19.5.24.

...

בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיבה, על פי סעיף 46ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961 (להלן – הפקודה).

בבש"פ 6653/13 אליהו נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' ארבל: "על פי סעיף 46ב(א) לפקודה, משהוגש כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים קטלנית, נקודת המוצא היא פסילת רישיון. הגשת כתב אישום בעבירה זו מקימה חזקה לפיה ישנו סיכון בהמשך נהיגתו של הנאשם ויש למונעה בעזרת שימוש באמצעי של פסילת רישיון. עם זאת, המחוקק הותיר לבית המשפט אפשרות להמנע מפסילת הרישיון, אם שוכנע כי לא קיים סיכון בהמשך נהיגתו של הנאשם. הנטל להוכחת חריג זה מצוי על כתפיו (בש"פ 6757/09 מזרחי נ' מדינת ישראל (14.2.2009); בש"פ 9437/11 אבו סלוטה נ' מדינת ישראל (29.1.2012)". בבש"פ 8645/07 חדש נגד מדינת ישראל נאמר: "בדברי ההסבר להצעת החוק הובהר כי מדובר בפסילה "אוטומאטית", אשר מטרתה "להביא לכך שנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל מעורבותו בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, לא ימשיך לנהוג ולסכן בנהיגתו את הציבור, אלא אם כן ישתכנע בית המשפט שנהיגתו אינה מהוה סכנה לציבור" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 79) (פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם), התשס"ז – 2007, ה"ח 129).

...

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, אני קובעת כי המשיבה עמדה בנטל הנדרש ממנה וכי מחומר הראיות, עולים ספקות רבים באשר לאופן התרחשות התאונה והאחריות למות המנוח וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן:   בתיק זה קיימות עדויות של עדי ראיה לתאונה, בין היתר, לגבי אופן נהיגתו של המנוח, המעוררות ספק בנוגע לאחריותה של המשיבה לגרם התאונה.

מכל האמור לעיל, שוכנעתי כי המשיבה עמדה בנטל המוטל על כתפיה וכי אין די בראיות שבידי המבקשת או בעברה התעבורתי של המשיבה, כדי להעיד על מסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתה.

מכל האמור, אני דוחה את הבקשה.

לשיטתו נסיבות אישיות חריגות הובילו בפרשה זו לנהיגת הנאשם לאחר שאכן נפסל מנהלית למשך 90 יום לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית.

ראשית, טוען ב"כ הנאשם כי כתב אישום בגין אותה תאונה קטלנית נשוא ההליך המינהלי, עדיין לא הוגש כנגד הנאשם וגם כל בקשה להארכת הפסילה המנהלית לא באה מטעם הפרקליטות.

...

בנסיבות אלה, כפי שנוסח כתב האישום בו הודה הנאשם, מידת הפגיעה בערך המוגן היא קלה, ולכן אני קובע (כפי שגם עתרה המדינה בטיעוניה) כי מתחם הענישה בפרשה זו על פי עובדותיה שבכתב האישום ינוע בין עונש של מאסר מותנה ועד לעונש של שנת מאסר בפועל.

בנסיבות המתוארות לעיל, ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים לקולה ולחומרה, אני מחליט שלא להחמיר מעבר לחלקו הנמוך של מתחם הענישה ככל שהדבר קשור לרכיב המאסר, אך ביחס לרכיב הפסילה בפועל, ולאור עברו התעבורתי של הנאשם (שאינו עבר קל), נכון בעיני בהתחשב גם בהודאתו , נורמטיביות חייו ומקצועו לגזור תקופת פסילה בת 9 חודשים.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 2000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה והכל תוך 3 שנים מהיום.

בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 46ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961 (להלן – הפקודה).

בבש"פ 6653/13 אליהו נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' ארבל: "על פי סעיף 46ב(א) לפקודה, משהוגש כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים קטלנית, נקודת המוצא היא פסילת רישיון. הגשת כתב אישום בעבירה זו מקימה חזקה לפיה ישנו סיכון בהמשך נהיגתו של הנאשם ויש למונעה בעזרת שימוש באמצעי של פסילת רישיון. עם זאת, המחוקק הותיר לבית המשפט אפשרות להמנע מפסילת הרישיון, אם שוכנע כי לא קיים סיכון בהמשך נהיגתו של הנאשם. הנטל להוכחת חריג זה מצוי על כתפיו (בש"פ 6757/09 מזרחי נ' מדינת ישראל (14.2.2009); בש"פ 9437/11 אבו סלוטה נ' מדינת ישראל (29.1.2012)". בבש"פ 2171/98 ארנביב נ' מדינת ישראל, קבעה כב' השופטת דורנר, כי לעניין פסילה מנהלית בתאונה קטלנית, די בראיות המלמדות כי נהג היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, שכן בהיעדר ראיות סותרות, עצם הפגיעה באדם, תוך כדי נהיגה, מלמד על חוסר זהירות.

בבש"פ 6653/13 אליהו נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' ארבל: "על פי סעיף 46ב(א) לפקודה, משהוגש כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים קטלנית, נקודת המוצא היא פסילת רישיון. הגשת כתב אישום בעבירה זו מקימה חזקה לפיה ישנו סיכון בהמשך נהיגתו של הנאשם ויש למונעה בעזרת שימוש באמצעי של פסילת רישיון. עם זאת, המחוקק הותיר לבית המשפט אפשרות להמנע מפסילת הרישיון, אם שוכנע כי לא קיים סיכון בהמשך נהיגתו של הנאשם. הנטל להוכחת חריג זה מצוי על כתפיו (בש"פ 6757/09 מזרחי נ' מדינת ישראל (14.2.2009); בש"פ 9437/11 אבו סלוטה נ' מדינת ישראל (29.1.2012)). בעניינינו, הטענות שהעלה המבקש אין בהן כדי להפריך את חזקת המסוכנות הרובצת עליו....ואין מקומן של טענות אלו להתברר במסגרת החלטה לפסילת רישיון לפי סעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה". מהאמור לעיל, עולה כי בית המשפט ייעתר לבקשה ולפסול את רישיונו של המשיב עד לתום ההליכים בעיניינו, אלא אם ימצא כי המשיב עמד בנטל הנידרש ממנו, על פי סעיף 46ב לעיל והוכיח, כי לא נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו.

...

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, אני קובעת כי המשיב לא עמד בנטל הנדרש ממנו, שכן מעדותם של עדי ראיה לתאונה, עולה כי המשיב סטה לעבר הנתיב השמאלי ופגע במנוח: איליה שקד – עד זה נהג ברכבו בכביש 2 לכיון צפון ולאחר שעצר בתחנת אוטובוס במקום ועמד להשתלב חזרה בכביש, הבחין ברכב לבן, שמע "בום" והבחין באופנוע בנתיב השמאלי.

המשיב נוהג משנת 2013, ובמהלך התקופה, צבר לחובתו שתי הרשעות קודמות בלבד, אך עם זאת, נאמר, בין היתר, בב"ש 5175/08, יוגב קרן נגד מדינת ישראל: "המחוקק הבהיר בסעיף האמור כי בדרך כלל די בעובדה שאדם גרם לכאורה לתאונת דרכים שבה קופחו חיי אדם, כדי ללמד כי המשך נהיגתו מסכן את הציבור. מן הראוי להדגיש כי אין ענייננו בכליאה מאחורי סורג ובריח או בחוסר אפשרות להתנייד אלא באיסור זמני על נהיגה כדי להגן על הציבור מפני נהיגה מסכנת חיים. הנאשם יכול אומנם להפריך את החזקה בדבר מסוכנתו ולעניין זה יש רלוונטיות הן לנסיבות המקרה הספציפי והן לעברו התעבורתי ואולם, אין מקום לקביעה לפיה די בהעדר עבר תעבורתי מכביד, כדי לסתר את החזקה שהרי זו נלמדת לכאורה מעצם הנהיגה בחוסר זהירות שגרמה להריגת אדם". מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הראיות שבידי המבקשת מעידות על מסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המשיב וכי חזקת המסוכנות לעיל, לא נסתרה על ידי ההגנה, גם לא נוכח עבר תעבורתי תקין ולפיכך, אני נעתרת לבקשה ומורה על פסילתו של המשיב, עד לתום ההליכים בעניינו.

טיעוני הצדדים: המבקשת, בבקשתה מיום 3.8.23, ביקשה להאריך את תקופת הפסילה המנהלית טענה כי המשיבה היתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית שאירעה ביום 28.3.23 שעה 17:07 או סמוך לשעה זו, ברחוב הנשיא וייצמן בטבריה, עת המשיבה נהגה מכוון מערב בכביש 768 לכיוון מזרח לטבריה ובהגיעה למעבר חציה פגעה במנוח שחצה את הכביש במעבר חציה משמאל לימין, בעקבות התאונה המנוח ניפצע באורח אנוש ונפטר למחרת בבית החולים פוריה.

...

המסקנה היא כי בשלב דיוני זה, קיים "יסוד להניח שיוגש כתב אישום", המתבטא בראיות גולמיות ראשוניות, הנובעות מעצם קרות התאונה באזור מעבר חציה ומחובת הזהירות הנלווית לכך.

באיזון בין השיקולים שפורטו, ובנסיבות בהן תמה הפסילה המנהלית למשך 90 ימים, הרישיון חודש זה מכבר, וחלפו 8 חודשים ממועד התאונה מבלי שתמה החקירה ומבלי שהוגש כתב אישום, לא שוכנעתי כי קיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת הפסילה המנהלית מעבר ל-90 ימים טרם הגשת כתב אישום.

אשר על כן, הבקשה להארכת הפסילה המנהלית, נדחית.