בקשה להארכת מעצר ראשונה בעבירת הריגה

כתב האישום המאוחד המתוקן מאותו יום מייחס למשיב 3 עבירת רצח ולמשיבים 5-4 עבירת הריגה בקשר להמתת עד מדינה; למשיב 6 – עבירת רצח של גרושתו של עד המדינה; ולכולם עבירות נילוות.

בכתב האישום מיוחסת למשיבים 2-1 מעורבות בעבירות אלו ועבירת רצח של עד מדינה נוסף, ולמשיב 7 – עבירת רצח גרושתו של עד המדינה הראשון.

המשיבים אף הפנו להחלטת בית משפט זה בבש"פ 8459/20 מדינת ישראל נ' פלוני (28.1.2020) (להלן: בש"פ 8459/20), שנסבה על הארכת מעצר של חברים באירגון פשיעה ולהשלכות עיכוב בשמיעת הראיות בשל השפעות נגיף הקורונה, ולהחלטות אחרות שהורו על אפשרות לחלופת מעצר גם בעבירות חמורות, ובקשו להחילן בעניינינו.

...

בסופו של דבר הוחלט לגבי כל אחד מהם שאפשר לעצור אותו בפיקוח אלקטרוני, אולם – בשל המסוכנות שנשקפת מהם – רק לאחר עדות עד מדינה שעדותו נמצאת כעת בעיצומה (להלן: מ"א. אשר למשיב 4 ראו החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' אבו טהה) מיום 15.3.2021.

לסיכום, נוכח עילות המעצר המובהקות, הניהול הסדיר של המשפט, רוחב היריעה, ההיקף יוצא הדופן של ההליך ופרק הזמן שיידרש להשלמת שמיעת הראיות, אני רואה להיעתר לבקשה במלואה.

בבית המשפט העליון בש"פ 1345/21 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. יניב זגורי 2. אהרון איטל 3. מיכאל מודזגברישוולי 4. אליושה בן שלום 5. שמעון שרביט 6. משה רובין 7. עמיר בן שימול בקשה תשיעית בעיניינם של המשיבים 5-1 ובקשה שביעית בעיניינם של המשיבים 2-1 ו- 7-6 להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 תאריך הישיבה: י"ח באדר התשפ"א (2.3.2021) בשם המבקשת: עו"ד נעימה חנאווי כראם בשם המשיבים 5-3: עו"ד דורון נוי, עו"ד עדן נחום בשם המשיב 6: עו"ד עינב יתח בשם המשיב 7: עו"ד חיים אוחנה ][]החלטה

אישום ראשון: זגורי החליט לגרום למותם של טל, דבורה והוריו של טל כנקמה על כך שטל העיד כנגדו בתיק הקודם, וכנקמה על תמיכתם של דבורה והוריו של טל בהחלטתו של טל להפליל אותו בתיק הקודם.

בסיפא להחלטתו ציין השופט גרוסקופף, כלהלן: "אינני סבור כי הייתה הצדקה למסקנת בית המשפט קמא כי 'לא קיימות ראיות לכאורה בעבירת ההריגה המיוחסת [למשיב] באישום העשירי לכתב האישום'. להתרשמותי מחומר הראיות הלכאורי, מסקנה זו היא מרחיקת לכת יתר על המידה, ודי לצורך ענייננו כי קיימת חולשה ראייתית ביחס לאישום בעבירת ההריגה". ביום 10.8.2020 הגיש שרביט בקשה נוספת לעיון חוזר, בטענה שאין צפי לסיום עדותו של עד המדינה כל עוד משבר הקורונה נמשך.

...

למרות זאת, ועל אף חלוף הזמן, הרי שלנוכח הרגישות הרבה הנוגעת לעדותו של עד המדינה, אני סבור כי עדיין יש לכרוך את שחרורו של שרביט למעצר בפיקוח אלקטרוני עם סיום עדותו של עד המדינה.

לכן, אני נעתר לבקשה להארכת מעצרו.

סוף דבר, שאני מורה על הארכת מעצרם של כל המשיבים ב-150 יום החל מיום 8.3.2021 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 35982-12-17 ותפ"ח 31894-07-18 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

האישום הראשון מייחס לעורר עבירות של ניסיון לרצח שהנו מעשה טירור לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) יחד עם סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2006 (להלן: חוק המאבק בטרור); ועבירה של החזקת סכין שהנה מעשה טירור לפי סעיף 186(א) לחוק בצרוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור.

במסגרת הערר, טען העורר, בין היתר, כי פסילת אמרותיו מהוה התפתחות דיונית המשנה לחלוטין את התשתית הראייתית שעמדה עם הגשת כתב האישום, עד כדי כך שזו איננה קיימת עוד; כי הסיכוי שיזוכה גדול יותר מסכויי הרשעתו לאור התשתית הראייתית העדכנית; כי הוא מצוי במעצר למעלה מארבע שנים, והעבירות שניתן לייחס לו על בסיס הראיות הקיימות אינן מצדיקות את המעצר הממושך בו נתון.

חאלד הסביר כי לא תיכננו להרוג את החייל שממנו יחטפו את הנשק, אלא לידקור אותו בבטנו על מנת להסב לו נזק ובה בעת לחטוף את נשקו ולברוח.

ברם, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, האכסניה לבירורה של סוגיית חלוף הזמן היא במסגרת הליכי בקשת המשיבה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, ולא במסגרת הליך לעיון חוזר על החלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 52 לחוק המעצרים או בערר על החלטה זו מכוח סעיף 53 לחוק המעצרים.

...

אקדים אחרית לראשית ואומר כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, דין הערר להידחות.

על המבקשת הושת עונש מאסר בפועל של 17 שנות מאסר (בנכוי ימי מעצר), לצד רכיבי ענישה נוספים.

באישום הראשון יוחסה למבקשת עבירת הריגת התינוקת יסמין וינטה ז"ל, שהייתה בת כשנה וחודשיים במותה (להלן: התינוקת המנוחה), וכן עבירת תקיפת חסר ישע על ידי אחראי ביחס לתינוק נוסף.

בבקשה ציינה המבקשת כי אילו תנתן לה הארכת מועד, בכוונתה להגיש ערעור נגד הרשעתה בהריגה במקום בעבירת המתה מתוך קלות דעת, ולחלופין, כנגד חומרת העונש שנגזר עליה.

...

במכלול הטעמים שלעיל, לא מצאתי להיעתר לבקשה.

אשר על כן, לא מצאתי להיעתר לבקשה.

לנוכח האמור, ומשלא הוצג "טעם ממשי המניח את הדעת" התומך במתן הארכה, דין הבקשה להידחות.

בבית המשפט העליון בש"פ 8432/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: גוריק מרזייב בקשה ראשונה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 תאריך הישיבה: כ"א בכסלו התשפ"ג (15.12.22) בשם המבקשת: עו"ד אושרה פטל-רוזנברג בשם המשיב: עו"ד לירז מאיר ][]החלטה

מספר שעות לאחר מכן, טיפס המשיב על גג דירתה של גרושתו, זרק על הגג אבנים ואמר לה כי הוא יהרוג אותה אם היא מסתירה את "השוטר שלה" בדירתה.

לכן, מעבר לפרק הזמן שחלף מאז שוהה הנאשם במעצר, צריך בית המשפט להביא בחשבון גם את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, את חומרת העבירה המיוחסת לו ואת קצב היתקדמות ההליך (בג"ץ 14/98 מנבר נ' מדינת ישראל, נב(1) 97, 106-105 (1998)‏‏; בש"פ 6581/14 ‏מדינת ישראל נ' מונדר (2.11.2014); בש"פ 2848/15 מדינת ישראל נ' זוננשוילי (‏26.1.2015); בש"פ מדינת ישראל נ' מונה (7.5.2015); בש"פ 1452/17 מדינת ישראל נ' זליג (22.2.2017); בש"פ 1087/18 מדינת ישראל נ' פוגל, (1.3.2018)‏‏; בש"פ 85/21 מדינת ישראל נ' מחאג'נה (19.1.2021)‏).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את טיעוניהם בעל פה, אני סבורה כי יש לקבל את בקשת המבקשת ולהאריך את מעצרו של המשיב לתקופה נוספת של 90 ימים.

לאור כל אלה, אני סבורה כאמור כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש.

לכן, לאור כל האמור לעיל, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 15.12.2022, בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 35945-03-22 בבית משפט השלום בתל אביב, לפי המוקדם.