בהחלטתו מיום 23.7.2019 דחה בית המשפט קמא את הבקשה, בקובעו כי:
"מארג הראיות שהובא לעיל טומן בחובו פוטנציאל הרשעה גבוה מאוד הן נגד מוחמד והן נגד המבקש [העורר – י' א']. לא מצאתי במארג ראייתי זה חולשה כנטען על ידי הסנגור, אשר מצדיקה שיחרורו של המבקש לחלופת מעצר. ... מדובר במעשה רצח אכזרי ביותר וחומרתו מלמדת, כי אין כל חלופת מעצר שתסכון בעיניינו של המבקש, גם אם מדובר בקטין".
בא-כוח העורר הגיש ערר על החלטה זו, בגדריו נטען כי בית המשפט קמא לא ייחס משקל הולם לתחולתם של הכללים המצמצמים את האפשרות לעצור את העורר עד תום ההליכים, על פי סעיף 10 לחוק הנוער וההלכה הפסוקה, וזאת בשל היותו קטין בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו.
בהחלטתו מיום 5.8.2019 קיבל בית משפט זה (השופט ג' קרא) את הערר, במובן זה שהורה על עריכת תסקיר מעצר נוסף בעיניינו של העורר, אשר יבחן "אפשרויות שונות לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר שלא על דרך של מעצר מאחורי סורג ובריח". הובהר כי אין בכך כדי להביע עמדה בדבר אפשרות שיחרורו של העורר לחלופת מעצר (בש"פ 5056/19 פלוני נ' מדינת ישראל (5.8.2019)).
כאשר בקשה מסוג זה מוגשת לבית המשפט, ובנימוקי הבקשה מפורטת התשתית הראייתית הלכאורית, על הבקשה להבחין באופן ברור בין הראיות העומדות לחובתו של כל אחד מהנאשמים (המשיבים בהליך המעצר), על מנת שלא להטעות את בית המשפט באשר לחוזקה של תשתית ראייתית זו.
בהקשר זה, מקובלת עליי טענת בא-כוח העורר, לפיה לא היה מקום לכרוך את עניינם של העורר ומוחמד יחדיו בבקשה למעצר עד תום ההליכים.
סיכומם של דברים, לנוכח כל הטעמים המפורטים לעיל, לא שוכנעתי כי נסיבותיו של העורר מצדיקות, לעת הזו, לשנות מהחלטתו של בית המשפט קמא אשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח, ודחה את בקשותיו לעיון חוזר בהחלטה זו.
יחד עם זאת, ברוח הוראותיו של חוק הנוער בעיניין הארכת מעצר של קטינים, אין באמור לעיל כדי למנוע מהעורר לשוב ולפנות לבית המשפט קמא בבקשה נוספת לעיון חוזר בתנאי המעצר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, וזאת לאחר תום פרשת התביעה בתיק העקרי.
...
כאשר בקשה מסוג זה מוגשת לבית המשפט, ובנימוקי הבקשה מפורטת התשתית הראייתית הלכאורית, על הבקשה להבחין באופן ברור בין הראיות העומדות לחובתו של כל אחד מהנאשמים (המשיבים בהליך המעצר), על מנת שלא להטעות את בית המשפט באשר לחוזקה של תשתית ראייתית זו.
בהקשר זה, מקובלת עליי טענת בא-כוח העורר, לפיה לא היה מקום לכרוך את עניינם של העורר ומוחמד יחדיו בבקשה למעצר עד תום ההליכים.
איני מקבל את טענת בא-כוח העורר לפיה בית המשפט קמא לא שקל כדבעי את עובדת היותו של העורר קטין בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו במסגרת ההחלטה על מעצרו.
סיכומם של דברים, לנוכח כל הטעמים המפורטים לעיל, לא שוכנעתי כי נסיבותיו של העורר מצדיקות, לעת הזו, לשנות מהחלטתו של בית המשפט קמא אשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח, ודחה את בקשותיו לעיון חוזר בהחלטה זו.
יחד עם זאת, ברוח הוראותיו של חוק הנוער בעניין הארכת מעצר של קטינים, אין באמור לעיל כדי למנוע מהעורר לשוב ולפנות לבית המשפט קמא בבקשה נוספת לעיון חוזר בתנאי המעצר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, וזאת לאחר תום פרשת התביעה בתיק העיקרי.
סוף דבר, אני מורה על דחיית הערר ועל קבלת הבקשה להארכת מעצרו של העורר ב-45 ימים מיום 8.10.2019 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 24276-01-19 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.
