מונחת בפניי בקשה להארכת מעצר עשירית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים או החוק).
בהקשר זה יש מקום להתייחס לטענות הנאשמים לגבי חוסר-השויון אל מול הנאשמים האחרים, אשר נטען כי עניינם דומה באופן המצדיק גם את שיחרור הנאשמים שבמוקד בקשה זו.
לגבי נאשם 1, כתב האישום מייחס לו עשרה אישומים שונים, מתוכם שני אישומי רצח ואישום נוסף בגין ניסיון לרצח.
המעשים שביצע נאשם 10 לכאורה בתיק זה, ועברו הפלילי, מניחים תשתית למסקנה כי ישנה אדישות מסוימת לחיי אדם כדי להשיג מטרות החשובות לו.
בא כוחו של נאשם 10 הצביע בדיון שנערך לפניי על העובדה כי נאשמים 11 ו-14 כבר הועברו למעצר בפקוח אלקטרוני, ונאשם 11 אף שוחרר מאז ממעצר לחלופה, וזאת על אף שאין כל סיבה לטענתו להבחין בינם לבין מרשו.
...
המעשים שביצע נאשם 10 לכאורה בתיק זה, ועברו הפלילי, מניחים תשתית למסקנה כי ישנה אדישות מסוימת לחיי אדם כדי להשיג מטרות החשובות לו.
בא כוחו של נאשם 10 הצביע בדיון שנערך לפניי על העובדה כי נאשמים 11 ו-14 כבר הועברו למעצר בפיקוח אלקטרוני, ונאשם 11 אף שוחרר מאז ממעצר לחלופה, וזאת על אף שאין כל סיבה לטענתו להבחין בינם לבין מרשו.
הרשעה זו, שהינה מהעת האחרונה, ושנים רבות לאחר מועד האירועים המיוחסים לנאשם 12 בכתב האישום, מחזקת ביותר את המסקנה בדבר עוצמת מסוכנותו.
עם זאת בנסיבות המקרה, לרבות המסוכנות הרבה שלכאורה עולה מהמשיבים, וקצב המשפט המתוכנן – שלושה דיונים בשבוע – נראה נכון להיעתר לבקשה למלוא התקופה, תוך ניכוי ימי מעצר הביניים במסגרת בקשה זו. ראוי להזכיר כי לנוכח אורך תקופת המעצר, במישור העקרוני והכללי, היה ותתקיים נסיבה חדשה המצדיקה את שקילת העניין מחדש, החלטה זו אינה חוסמת בקשה לעיון חוזר בפני בית משפט מחוזי על פי סעיף 52 לחוק המעצרים.
סוף דבר, הבקשה להארכת המעצר מתקבלת, ומעצרם של משיבים 1, 4, ו-5 מוארך בזאת ב-132 ימים.
