בקשה להארכת מעצר עד תום הליכים בעבירות רצח

רקע לפניי בקשה להארכת מעצר המשיב עד תום ההליכים, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו בו יוחסו לו עבירות רצח בנסיבות מחמירות ונשיאת נשק.

...

במצבים שבהם התשתית הראייתית נגד העורר כוללת ראיות נסיבתיות בלבד, ניתן להורות על מעצר עד תום ההליכים כאשר ראיות נסיבתיות אלה הן בעלות עוצמה כזו המובילה ל"מסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכוי סביר להרשעה", ולא נדרש לוודא בשלב זה את העדרו של כל הסבר חלופי אפשרי שעשוי להתקבל בסופו של ההליך הפלילי – כך, בוודאי, כשהסבר כזה טרם הוצע על ידי הנאשם (ראו מני רבים: בש"פ 8311/13 אברמוב נ' מדינת ישראל, פסקה 21 [פורסם בנבו] (19.12.2013) ואסמכתאות שם; בש"פ 6647/16 מדינת ישראל נ' עייש [פורסם בנבו] (14.9.2016); עניין ג'בר, שם).

כלומר, אף על פי שבמקרים בהם הראיות העומדות נגד העורר הן נסיבתיות ישנה דרישה כי צירופן ועוצמתן יתגבשו לכדי "מסקנה לכאורית ברורה", שומה עלינו לזכור כי בשלב הראיות לכאורה מדובר בראיות שטרם עברו את "כור ההיתוך" של ההליך הפלילי (ראו למשל: בש"פ 433/17 אונגר נ' מדינת ישראל, פסקה 24 [פורסם בנבו] (24.1.2017); בש"פ 5718/19 מישל נ' מדינת ישראל, פסקה 5 [פורסם בנבו] (23.9.2019)).

משכך, דרישה מחמירה לפיה עליהן להוביל ל"מסקנה אחת ויחידה ולא לשום מסקנה אחרת", כבר בשלב המעצר עד תום ההליכים, מרוקנת מתוכן את אותו "כור היתוך" אשר אותן ראויות עוד צפויות לעבור.

כתב האישום המתוקן מייחס למשיב – הוא הנאשם 4 – בין היתר, עבירות של סיוע לרצח, קשירת קשר לבצוע פשע (רצח), קשירת קשר לבצוע פשע (חבלה מחמירה) ועבירות בנשק (ניסיון ייצור והחזקה).

בד בבד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הרבים, לרבות התסקיר העדכני, ושמעתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לא חלפו חודשיים מאז נדחה הערר שהגיש המשיב על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו לעיון חוזר.

הבקשה מתקבלת אפוא במובן זה שמעצרו של המשיב 2 בפיקוח אלקטרוני יוארך החל מיום 27.7.2022 למשך תשעים ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 48914-08-16 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

במסגרת כתב האישום מפורט כי במהלך חקירת המישטרה נחתמו הסכמי עד מדינה עם א.א. וב.ב. כתב האישום הוגש אף נגד שלמה גבריאלי (להלן: גבריאלי), ואולם גבריאלי שוחרר בהסכמת הצדדים עוד ביום 3.11.2016 למעצר בית בתנאים מגבילים ומשכך אינו נימנה בבקשה זו. הנאשמים 5-1 בכתב האישום, שהם המשיבים 5-1 בהתאמה בבקשה שלפניי, מואשמים בעבירות כלהלן: המשיב 1 מואשם בבצוע שתי עבירות רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; שתי עבירות קשירת קשר לבצוע פשע (רצח), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; ושתי עבירות בנשק (החזקה), לפי סעיף 144(א) לחוק.

ואולם אין זו פעם ראשונה שבית משפט זה נידרש להאריך מעצר טרם שנתקבלה החלטה בבקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים ואף נקבע כי ניתן להניח במצב זה, לצורך הדיון בבקשה בלבד ומובן שלא כפרקטיקה נוהגת, כי בידי המדינה מצויות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנאשם (ראו: בש"פ 5224/16 מדינת ישראל נ' שירזי (4.8.2016)).

...

יוער כי חרף טענותיהם של באי כוח המשיבים בעניין זה, ככלל הליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים אינו האכסניה לבחינת טענות בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועוצמתן ומשכך לא אעסוק בסוגיה זו במסגרת החלטתי (ראו: בש"פ 6003/17 מדינת ישראל נ' פלוני (31.7.2017) והאסמכתאות שם).

המשיב 2 - ביום 15.2.2018, ולאחר קיום הדיון בבקשה דנן, נדחה הערר שהגיש המשיב 2 על ההחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים (השופט ע' פוגלמן, בש"פ 916/18)) תוך קביעה כי לאחר בחינת חומר הראיות בתיק, לא נמצא שיש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי וכי העורר לא הצביע על חולשה בתשתית הראייתית הלכאורית הקיימת בעניינו.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

לצד כתב האישום הוגשה גם בקשה להארכת מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם, בגדרה נטען לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות בהן הם מואשמים וכן לקיומן של עילות מעצר כנגדם.

בא כוח אוזיפה טען כי למרשו לא מיוחסת עבירת רצח אלא סיוע לרצח, וכי הוא היה במעצר בפקוח אלקטרוני ללא הפרות אך הועבר למעצר מאחורי סורג ובריח בעקבות ארוע הברחת הסם.

...

צוין כי בדיון שנקבע בבקשה זו מתח בית המשפט ביקורת על בקשת הדחייה ובסופו של דבר נקבע שהסיכומים יוגשו בכל מקרה לא יאוחר מסוף חודש ספטמבר.

דיון והכרעה לאחר עיון ובחינת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשות להתקבל.

אשר על כן אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 בבש"פ 5767/20 ב- 150 ימים, החל מיום 28.8.2020; ועל הארכת מעצרו של המשיב בבש"פ 5806/20 ב- 150 ימים, החל מיום 1.9.2020, או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ״ח 31343-04-19 (תיק ישן 24984-07-15) בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

כעת, הגישה המבקשת בקשות להארכת מעצר המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בפעם השלישית.

הכרעה בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, מבוססת על איזון בין זכות הנאשמים לחירות לבין שמירה על שלום הציבור ובטחונו, ותקינות ההליך המשפטי, וזאת תוך איזון מכלול השיקולים, ובהם, מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשמים, עברם הפלילי, חומרת העבירות המיוחסות להם, משך המעצר, קצב ניהול ההליך העקרי, ומידת החשש משיבוש הליכי המשפט או מהימלטותם של הנאשמים מן הדין (ראו: בש"פ 2650/19 ‏מדינת ישראל נ' נחום, פסקה 11 (‏1.5.2019) (להלן: עניין נחום)); בש"פ 2716/19 מדינת ישראל נ' ג'בארין, פסקה 12 (‏8.5.2019)).

בעניינינו, לא ניתן להפריז בחומרתה של עבירת הרצח בכוונה תחילה המיוחסת למשיבים, והלכה היא כי נאשמים בעבירה זו ישוחררו ממעצר במקרים חריגים בלבד (עניין נחום, פסקה 12; בש"פ 1687/20 מדינת ישראל נ' ותד, פסקה 5 (15.3.2020)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשות על נספחיהן ושמעתי את טענות הצדדים בדיון בפניי, מצאתי כי דין הבקשות להתקבל.

סוף דבר, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 22.6.2020, או עד מתן פסק דין בתפ"ח 55664-03-19 בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניין המשיבים 2-1 בבש"פ 3786/20; ובתפ"ח 55645-03-19 בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניין המשיב בבש"פ 3787/20, לפי המוקדם.