בקשה להארכת מעצר בגין עבירות רכוש חמורות

בבית המשפט העליון בש"פ 5480/21 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: בני לוי בקשה (ראשונה) להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 תאריך הישיבה: ג' באלול התשפ"א (11.8.2021) בשם המבקשת: עו"ד לינור בן אוליאל בשם המשיבה: עו"ד יוסף רז ][]החלטה

בתוך כך, הובהר כי הגם שקיימים קשיים בתשתית הראייתית בנוגע לאישום בעבירת ההצתה, הרי שעוצמת עילת המעצר עודנה "בוהקת" – וזאת לנוכח אופי הסיכסוך בין המשיב ובני משפחתו, שאף טרם נפתר, רמת האיום, ובעיקר בשל עברו המכביד של המשיב אשר מקשה "עד מאוד" על מתן אמון בו. בהחלטה מיום 7.1.2021, הורה בית המשפט על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בהסכמתו, ובכפוף לשמירת זכותו לבקש עיון חוזר.

טענות הצדדים המדינה טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב – אשר ביצע תוך שעות ספורות עבירות אלימות ורכוש חמורות כלפי שלושה מבני משפחתו, ללא כל היתגרות מצידם – מעידים על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו, כלפי הציבור הרחב בכלל וכלפי בני משפחתו בפרט.

עוד טוען המשיב כי לא הוצגה אפשרות לחלופת מעצר משום שלא קיימת חלופה מתאימה שיש בה כדי לענות על התנאים המחמירים שהציב בית המשפט המחוזי בנידון; וכי מסיבה זו הוא אף לא ביקש מבית המשפט להפנותו לקבלת תסקיר מעצר בעיניינו.

במסגרת כך, על בית המשפט להביא במניין שיקוליו, בין היתר, את רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם לבטחון הציבור; את חומרת העבירות המיוחסות לו; את החשש משיבוש הליכי משפט ומהימלטות הנאשם מאימת הדין; את משך שהותו של הנאשם במעצר; וכן את קצב היתקדמות ההליך המתנהל בעיניינו והצפי להימשכותו (ראו למשל: בש"פ 2721/20 מדינת ישראל נ' צ'חברידזה, פסקה 7 (6.5.2020); בש"פ 4647/19 מדינת ישראל נ' חרלנוב, פסקה 8 (17.7.2019); בש"פ 2237/19 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 8 (3.4.2019)).

...

יישום אמות המידה האמורות על ענייננו מוביל למסקנה כי יש להיעתר לבקשה דנן ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב.

נוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבוע כי בשלב זה הוסטה נקודת האיזון אל עבר זכותו של המשיב לחירות, באופן המצדיק את שחרורו ממעצר מאחורי סורג ובריח.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 16.8.2021 או עד למתן פסק דין בת"פ 38793-11-20 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

בנסיבות בהן הנאשם עצור באזוק אלקטרוני תקופה של קרוב לחצי שנה, מצדיקה היתנהלות המדינה, כדברי כבוד השופט חשין בעיניין "... זכוי הנאשם או שיחרורו". הסניגור מנה את מכלול הטעמים במקרה הנידון, ובכללם העיתוי שבהעלאת טענת המאשימה, כחצי שנה לאחר הגשת כתב האישום; העיכוב בניהול התיק ועינוי הדין של הנאשם; המועד הבלתי ידוע להוצאת תעודה החיסיון (וייתכן שתעודה כזו לא תוצא); מהות המעשה וחומרתו - החזקת אבקת שריפה בתוך פחית שתייה, כאשר מעדות המומחים לא ניתן לקבוע כי מדובר בנשק שבכוחו להמית או לגרום נזק חמור, אלא לכל היותר מדובר בתחמושת, לשיטתו, שהיא עבירת עוון; כן הוסיף את העובדה שאפילו השוטרים ראו בחפץ כלא מסוכן, וגרסת הנאשם כי כלל לא ידע על קיומו של החפץ ברכבו; כל אלה מובילים, לטענתו, למסקנה כי לא ניתן ולא ראוי לעכב את ההליך יותר.

כן ראו דבריו של כב' הש' רביד בעיניין עזרא הנ"ל, כדלהלן: "יחד עם זאת, העובדה שתעודת החיסיון במקרה שלפנינו לא הוצאה לפני שהוגש כתב האישום או בסמוך לאחר מכן, אלא כעבור שנה וחצי, אינה פוגעת בתוקפה ביחס לחומר חקירה שבמועד הגשת כתב האישום היה בידי התביעה, זולת אם נפגעה הגנת הנאשם. במקרה כזה, יערוך בית המשפט איזון בין זכותו של הנאשם להגנה לבין אינטרס הציבור, ויכריע בהיתחשב בנסיבות המקרה...". ועוד, בבש"פ 2883/15 מדינת ישראל נ' קזאז (7/5/15), אשר קיבל בקשת המדינה לארכת מעצרו של נאשם בגין עבירת רכוש מעבר לתשעה חודשים, נקבע מפי כב' הש' ברק –ארז: "באשר להמשכות ההליכים בשל תעודת החיסיון, אכן מוטב היה לו המדינה הייתה דואגת להוצאתה במועד המתאים לכך, ונפקותו של העיכוב עשויה להבחן במסגרת ההליך העקרי (וראו: ע"פ 6095/08 סלומון נ' מדינת ישראל,  פסקה 14"(29.12.2008).

...

דיון אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, אני רואה לקבל את בקשת המאשימה – לא בלי התלבטות - ולהאריך את המועד להוצאת תעודת חיסיון, כמבוקש על ידה.

יפים לעניין זה דבריו של כב' הש' חשין בעניין הירבאוי הנ"ל: "אמרנו לא אחת ולא שתים כי תעודת חיסיון מן הדין שתמצא את מקומה בתיק המשטרה עם הגשתו של כתב-אישום לבית המשפט, ולמצער, מיד בסמוך לאחר מכן. והנה, נמצאנו כי כתב-האישום הוגש לבית המשפט ביום 3 באוקטובר, והנה היום מצויים אנו ביום 25 באוקטובר – ותעודה אין. אמרתי במקום אחד ואחזור על כך שוב: אפשר ויש צורך בזיכויו של נאשם מאשמה או בשחרורו של עצור ממעצר, עד שהאחראים ידעו מה אחריות המוטלת עליהם; והדר יבוא על הארץ". יחד עם זאת, הפסיקה קבעה לא אחת כי העובדה כי תעודת חיסיון לא הוצאה לפני שהוגש כתב האישום או בסמוך לאחר מכן, אינה פוגעת בתוקפה ביחס לחומר החקירה אלא אם נפגעת הגנתו של הנאשם.

אין יסוד אפוא לקבוע שעצם הוצאת התעודה שלא במועד הגשת כתב האישום מחייבת בהכרח גילויו של החומר נושא הבקשה לחיסיון לאלתר.

מונחות לפניי בקשות לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 להארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 בבש"פ 169/21 והמשיב בבש"פ 171/21 (להלן בהתאמה: המשיבים; אברג'יל; סבח ואוזיפה) ב-150 ימים, החל מיום 25.1.2021 ומיום 29.1.2021, בהתאמה, או עד למתן פסק דין בתפ״ח 31343-04-19 (תיק ישן 24984-07-15) בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

לסבח 12 הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות רכוש וסמים.

לטענת המדינה, יש להאריך את מעצרם של המשיבים ב-150 ימים נוכח מסוכנותם הרבה, אשר נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות להם במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה; וכן מעברם הפלילי המכביד.

...

על רקע המקובץ – ועל יסוד הטעמים המפורטים לעיל – מסקנתי היא כי גם בנקודת הזמן הנוכחית לא הוסטה נקודת האיזון במידה המצדיקה את שחרורם של המשיבים לחלופה או את מעצרם בפיקוח אלקטרוני.

נוכח רוחב היריעה, היקפו יוצא הדופן של ההליך, וכן פרק הזמן שיידרש להשלמת הכרעת הדין, אני רואה להיעתר לבקשה במלואה.

אשר על כן אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-150 ימים החל מיום 25.1.2021 בנוגע למעצרם של אברג'יל וסבח; והחל מיום 29.1.2021 בנוגע למעצרו של אוזיפה, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 31343-04-19 (תיק ישן 24984-07-15) בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטות שניתנו בבקשות הקודמות להארכת מעצרו של המשיב ולא ראיתי צורך לחזור עליהן (ראו: בש"פ 3588/20 (10.6.2020); בש"פ 6050/20 (10.9.2020); בש"פ 8362/20 (23.12.2020); בש"פ 1476/21 (10.3.2021); בש"פ 3787/21 (8.6.2021); בש"פ 5844/21 (12.9.2021); בש"פ 7839/21 (22.11.2021); בש"פ 1428/22 (3.3.2022); בש"פ 3469/22 (31.5.2022)).

למשיב הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות, רכוש וסמים.

באיזון בין אינטרסים מתנגשים אלה, על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את פרק הזמן מאז נעצר הנאשם, המסוכנות הנשקפת ממנו, חומרת העבירה המיוחסת לו וקצב היתקדמות ההליך.

...

יישום אמות מידה אלה על ענייננו מוליך, כאמור, למסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

הנה כי כן, באיזון הכולל בין זכותו של המשיב לחירות לבין האינטרס הציבורי, ובחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובמיוחד מסוכנותו הגבוהה של המשיב והשלב המתקדם בו מצוי ההליך, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבוע שנקודת האיזון הוסטה לכיוון זכותו של המשיב לחירות.

אני נעתרת אפוא לבקשת המדינה ומאריכה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 1.9.2022 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 35367-09-19 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

בית המשפט המחוזי הדגיש, כי "מי אשר אינו מהסס לבצע עבירה כה חמורה ומתוכננת מראש היטב, שעה שהוא אמור להתחיל בריצוי עונש מאסר בפועל, מלמד על עצמו באופן ברור וחד משמעי כי אימת החוק אינה שורה עליו". המשיב הגיש ערר על החלטה זו (בש"פ 5329/22), וזה נדון יחד עם בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב בפעם הראשונה (בש"פ 5285/22).

הדיון בבקשה היתקיים בפני ביום 7.11.2022, ובו חזר בא-כוחה של המדינה על עקרי טענותיו, והדגיש כי שבעה חודשים מתקופת המעצר חפפו עונש מאסר בפועל שריצה המשיב, כך שמידת הפגיעה בחרותו בשל המעצר היא מוגבלת.

נסיבות אלו יחד עם עברו הפלילי של המשיב הכולל עבירות רכוש ואלימות בגינן הורשע וריצה עונשי מאסר, ובצרוף מאסר על תנאי שעמד נגדו בשעת ביצוע העבירה, מלמדות לשיטת המדינה כי המשיב לא הורתע מהליך פלילי קודם, וממילא אין מנוס מהמשך מעצרו מאחורי סורג ובריח.

...

נסיבות אלו יחד עם עברו הפלילי של המשיב הכולל עבירות רכוש ואלימות בגינן הורשע וריצה עונשי מאסר, ובצירוף מאסר על תנאי שעמד נגדו בשעת ביצוע העבירה, מלמדות לשיטת המדינה כי המשיב לא הורתע מהליך פלילי קודם, וממילא אין מנוס מהמשך מעצרו מאחורי סורג ובריח.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה כי יש מקום להארכת המעצר המבוקשת.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת במובן זה שאני מורה על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 15.11.2022 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 40995-11-21 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.