בקשה להארכת מעצר בגין החזקת סמים ללא חוות דעת

הבקשה וכתב האישום לפניי בקשה להארכת תנאי השיחרור שנקבעו בעיניינה של המשיבה ביום 22.3.22 וביום 27.3.22.

האישום הראשון מייחס למשיבה עבירה של החזקת סמים מסוג חשיש וקנאבוס שלא לצריכה עצמית בכמויות המפורטות באישום זה. אישומים 2-4 מייחסים למשיבה עבירות של קשירת קשר לפשע וסחר בסמים בכמויות כפי המפורט באישומים אלה.

באשר לאישום הרביעי, נטען שאמנם הנתונים שמסרה הקליינטית ביחס לזהות הסוחר ממנו קנתה את הסמים יכלו להתאים לזהות המשיבה, אלא שהמבקשת לא ערכה מסדר זהוי.

באשר לעילת המעצר טען ב"כ המשיבה כי לנוכח העדר עבר פלילי ונסיבותיה האישיות כפי שהן נלמדות מהודעותיה בחקירתה במישטרה, הקושי הראייתי כי שנטען על ידו, יש להורות על ביטול התנאים וזאת על מנת לאפשר למשיבה לצאת לעבודה ולהיתפרנס.

חוות דעת מטא"ר מיום 22.3.22 ממנה עולה כי החומרים שנתפסו ברשות החשודה סומנו, נארזו והגיעו למעבדת הסמים הנם הסמים, כפי המפורט באישום הראשון.

...

בשלב זה, אינני סבור שיש להיעתר לבקשה.

נוכח כל האמור, ועל מנת לעמוד טיב ועוצמת המסוכנות הנשקפת ממנה, מצאתי להפנות את המשיבה לקבלת תסקיר שירות מבחן.

בשלב זה, ובהתאם להחלטה קודמת, אני מורה על הארכת התנאים הקיימים עד להחלטה אחרת.

בבית המשפט העליון בש"פ 1829/22 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. יעקוב אור חטואל 2. יצחק חטואל בקשה להארכת מעצר שניה מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 תאריך הישיבה: כ"ו בניסן התשפ"ב (27.04.22) בשם המבקשת: עו"ד מיכל קליין בשם המשיב 1: עו"ד משה גלעד בשם המשיב 2: עו"ד רונן חליוה ][]החלטה

להלן: יצחק, וביחד עם יעקב: המשיבים), ונאשם נוסף (להלן: הנאשם השלישי, וביחד עם המשיבים: הנאשמים) הוגש כתב אישום המייחס להם החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 וסעיף 29 חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)).

לאחר שיתקבל התסקיר המשלים וחוות הדעת של היחידה לפיקוח אלקטרוני, יקיים בית המשפט המחוזי דיון במסגרתו יבחן, בסיוע התסקירים המשלימים וחוות דעת יחידת הפיקוח, את נאותות מקומות המעצר ומערכי הפיקוח המוצעים, וככל שימצא אותם מתאימים, יקבע את התנאים להעברת המשיבים למעצר בפקוח אלקטרוני.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ושמעתי את טיעוני הצדדים בעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן בעת הזו לשקול בחיוב את העברת המשיבים למעצר בפיקוח אלקטרוני, וזאת ככל שתוצג חלופה הרמטית, המשלבת מקום מעצר מתאים, מערך פיקוח הולם ובטחונות נאותים.

לפיכך, שב שירות המבחן על חוות דעתו ולא המליץ על שיחרורו של המבקש.

נטען כי יש להשוות עניינו של המבקש לעניינו של נאשם 2, בעל עבר פלילי בתחום הסמים, שהועבר למעצר בתנאי פקוח אלקטרוני, כאשר יוחסה אמנם עבירה אחת של סחר בסם מסוכן אולם מיוחס לו אישום נוסף בגין החזקת סם מסוכן שנימצא על גופו בחיפוש שנערך לו לאחר שהובא מדיון בעיניין הארכת מעצרו אל בית המעצר.

האם בנסיבות המיוחדות למבקש, תוכל חלופת המעצר המוצעת לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו או לכל הפחות למתנה במידה המתקבלת על הדעת? לאחר שנתתי דעתי לנתונים הרלוואנטיים ולטיעוני באי כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן יהיה להבטיח את תכלית המעצר באמצעות חלופת מעצר.

...

עם זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך, אציין, מבלי לקבוע מסמרות, כי לאחר ששמעתי את המפקחים המוצעים, אני סבור כי הם מוכנים לסייע למבקש אולם מתקשים בזיהוי גורמי הסיכון במצבו ולפיכך ספק אם יוכלו לקיים עליו פיקוח הדוק וסמכותי.

הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

ב"כ המשיב חזר והדגיש כי בשונה ממעצר הבית בו שהה המשיב במסגרת הארכות מעצר ימים, הרי שבאותו שלב עמדו נגד המשיב גם חשדות לסחר בסמים, ושיבוש מהלכי משפט, הרי שבסופו של יום העבירה היחידה אותה מייחסים למשיב עניינה החזקה ושימוש בסם שלא לצריכה עצמית, משכך ולאחר שב"כ המשיב חזר והתייחס בצורה יסודית ומקיפה לחומר הראיות, ביקש לשחרר המשיב ללא תנאים מגבילים (למעט ערבויות) ולמצער למעצר בית לילי בלבד.

באשר לחוות דעת סמים ר' מיסמך ס"ח ואכן הסם היחיד שנתפס שבו החזיק המשיב שלא כדין הוא 88 כדורי אקסטזי (כדורי MDMA).

...

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, שוכנעתי בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

בהגיעי למסקנה זו לא התעמלתי מרשימת המרשמים הארוכה שקיבל המשיב (ר' מסמך "לה") ולמצבו הרפואי הקשה (מוצגים נ/1, נ/2 ונ/3) אלא שבשל כל אלה כתב האישום מייחס למשיב עבירה רק ביחס לכדורי אקסטזי שנתפסו בדירה ולא לשאר סוגי הסם.

לסיכום – המבקשת הצביעה בשלב זה על ראיות לכאורה בעוצמה ממשית שמלמדות על כך שמדובר בסמים שהוחזקו שלא לצריכה עצמית.

התוצאה - לאור כל אלה מצאתי להותיר את החלטתי מיום 02.03.23 על כנה.

כתב האישום, הסדר הטיעון, הכרעת הדין והשתלשלות העניינים בתיק ביום 19.12.21 הוצג בפני כב' הש' לחיאני שהם הסדר טיעון, במסגרתו הנאשם הורשע על פי הודאתו ב-החזקת סמים לצריכה עצמית, בהתאם לסעיפים 7(א) ו-7(ג) סיפא ל-פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים) והופנה לשירות המבחן, לבחינת אפשרות הארכת מאסר מותנה.

לצד זאת, יש פסקי-דין מהם ניתן לגזור אמת-מידה עונשית הולמת למקרה שלפניי, כאשר ברי כי מיתחם ענישה בגין החזקה לצריכה עצמית יכול להתחיל גם מענישה שלא כוללת מאסר בפועל במקרים מסויימים – (1) רע"פ 2361/20 בן אדרת נ' מדינת ישראל (‏6.4.20) - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור של מי שהורשע על פי הודאתו, במספר עבירות סחר בסם מסוכן הידוע בכינוי "נייס גאי", במסגרת רשת אספקת סמים מסוכנים בה שימש כבלדר ונדון ל-24 חודשי מאסר בפועל.

נקבע כי בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בנסיבות בהן מדובר בסמים מ-3 סוגים שונים: 1.35 גרם קאנבוס, 3.7 גרם חשיש ו-100.13 גרם סם מסוכן מסוג HEXEDRONE (נגזרת של קאתינון) שהמשיב הודה כי לפחות חלקם הוחזק שלא לצריכה עצמית – לא יכול להתחיל ממאסר מותנה.

כאמור לעיל, במהלך שרותו הצבאי נעצר בגין החזקת סמים.

בהנתן כי חלפו כימעט 5 חודשים ממועד תחילת ריצוי עבודות השרות בהתאם לחוות הדעת שהוגשה, ככל שיהיה צורך בשינוי מקום ההשמה – הממונה תיקבע את מקום ההשמה החדש ותעדכן את בית המשפט לגביו.

...

מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי נגע הסמים הוא אחד ממחוללי הפשיעה בישראל.

(3) תסקיר מיום 26.9.23 – חרף כל האמור לעיל, לאחר מספר בקשות של באת כוח הנאשם, הופנה הנאשם לשירות המבחן.

"יתרה מכך, לו סבר המשיב, כי מדובר בעונש שאינו מידתי וראוי, היה עליו להגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר ולא להמתין לשלב בו תתבקש הפעלת התנאי". כן נקבע כי "... ככל שבתי המשפט ימעטו לחרוג מן הכלל של הפעלת התנאי, כך יגדל כוחו המרתיע של המאסר המותנה". בדחותו בקשת רשות הערעור, הפנה כב' הש' שהם לקביעת כב' הש' פרוקצ'יה בסעיף 20 ל-רע"פ 7391/08 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (14.9.09) (ההדגשה לא במקור - זד"ל)- "... שיקול הדעת הניתן לבית המשפט בהארכת עונש מאסר מותנה מתמקד במצבים שבהם מוצדק לתת לנאשם הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר, כאשר הוא מראה סימנים המניחים יסוד לציפייה כי כך יהיה. עצם אורכו של עונש המאסר על תנאי שהוטל בגין הליך קודם אינו טעם מיוחד להארכתו, במיוחד כאשר הנאשם אינו מראה סימנים אמיתיים של הכרה והפנמה של משמעות התנהגותו הפלילית. הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל והארכת תקופת התנאי רק בשל היקפו של עונש המאסר על תנאי שיש להפעילו, אינה מתיישבת עם קו עונשי אפקטיבי וראוי בנסיבות מקרה זה". סוף דבר עולה מן המקובץ, כי הנאשם לא עונה על התנאים שנקבעו בדין ובפסיקה להארכת מאסר מותנה.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 1) חודש מאסר בפועל.