בקשה להארכת מועד לתשלום עיצום כספי לפי חוק אוויר נקי

בנוסף, פורטו בדו"ח הפרות של תנאי רישיון העסק ובהן אי-עריכת בדיקות דיגום לניטור האויר הנפלט מארובת המפעל, אי-הצגת קבלות על טפול ופינוי פסולת החומרים המסוכנים ועוד.

עוד צוין שהעותר עצמו לא נכח במפעל כשנערכה הבקורת, ושהוא אישר בשיחה טלפונית שקבל את ההתראה ושהוא מכיר את הליקויים הדורשים תיקון, והוא ביקש ארכה לתיקונם.

בעקבות הסיור ולאחר בחינת טענות העותר דחה המשיב ביום 20.3.13 את בקשת העותר לביטול העיצום הכספי, ושלח לו הודעה נוספת על הכוונה לחייבו בו. יחד עם זאת, לאחר שהמשיב השתכנע כי העותר נקט בפעולות למניעת הישנות ההפרות, הופחת סכום העיצום הכספי לסך של 215,720 ₪ ונפרס לעשרה תשלומים חודשיים שוים, וזאת בהתאם לתקנה 2א(4) לתקנות החומרים המסוכנים (הפחתה של סכום העיצום הכספי ופריסת תשלומים) תש"ע–2010 ("תקנות ההפחתה").

בנוסף להוראות החוק תוקנו גם חוקים נוספים ובהם, בין השאר, חוק המים, התשי"ט-1959; חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961; פקודת מניעת זהום מי–ים בשמן (נוסח חדש), התש"ם-1980; חוק מניעת זהום הים (הטלת פסולת), התשמ"ג-1983; חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984; חוק מניעת זהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988; חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004; חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2006; חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז-2007 ועוד.

(1) המעשה המהוה את ההפרה; (2) שיעור העיצום הכספי והמועד לתשלומו; (3) זכותו של מפר לטעון את טענותיו לפני המנהל לפי הוראות סעיף 14ג; (4) שיעור התוספת על העיצום הכספי בהפרה נמשכת או חוזרת לפי הוראות סעיף 14ז. מיום 10.10.2008 תיקון מס' 6 ס"ח תשס"ח מס' 2181 מיום 11.8.2008 עמ' 869 (ה"ח 159) הוספת סעיף 14ב מיום 10.10.2008 ת"ט תש"ע-2010 ס"ח תש"ע מס' 2229 מיום 16.2.2010 עמ' 390 (3) זכותו של מפר לטעון את טענותיו לפני הממונה המנהל לפי הוראות סעיף 14ג; 14ג.מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב רשאי להגיש את טענותיו, בכתב, למנהל, לעניין הכוונה להטיל את העיצום הכספי ולעניין שיעורו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה.

לטענה זו אין רלוואנטיות לענייננו, הן מפני שהעותר לא טען אותה בעת פניותיו למשיב והן, ובעיקר, מפני שלפי החוק תיקון הליקויים אינו עילה לביטול עיצום כספי שהוטל.

...

לדעתי, מנוסחו של סעיף 14ה מתחייבת המסקנה שהפרת התנאי בהיתר שעניינו ניהול פנקס רעלים מהווה הפרה עצמאית של ההוראה בסעיף 14ה(1) לחוק, ומשנמצא כי העותר לא ניהל פנקס רעלים כנדרש בחוק, אין פגם בהחלטת המשיב להטיל עליו עיצום כספי כאמור בסעיף 14ה(1) בגין הפרה זו בלבד.

אלא שאני סבור כי בכך שגה המשיב, והחלטתו לחייב את העותר בגין כל הפרת תנאי מתנאי ההיתר אינה יכולה לעמוד על כנה.

תכליתה של הסמכות להטלת עיצום כספי כאמור בסעיף 14ה' לחוק, היינו הגברת האכיפה לשמירה על איכות הסביבה, אינה תומכת בפרשנות המרחיבה שבה נקט המשיב, והתוצאה היא שעל העותר יוטל עיצום כספי אחד בגין כל הפרות תנאי ההיתר בקשר לעיסוק ברעלים, ככל שאלה אינן מהוות עילות עצמאיות להטלת עיצום כספי, ובסכום כולל של 54,200₪.

עוד טען המשיב כי העיצום הכספי הוטל עליו באופן המנוגד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שהורה לרשות המיסים שלא לידרוש דרישות כספיות שכאלה בחלוף 36 חודשים מעת שניתן היה לעשות כן. המשיב ציין כי ידוע לו על מקרים נוספים בהם המבקשת פעלה לגביית עיצומים כספיים שלא כדין, ובקש להגדיר את הקבוצה המיוצגת ככוללת "כל אזרח במדינת ישראל אשר ננקטו כנגדו הליכי גבייה מינהליים בידי רשות המיסים בשנתיים האחרונות בין השאר על דרך של הטלת עיקול על משכורתו ו/או על חשבון הבנק שלו מכוח פקודת המיסים (גביה) בלי שקדמה להליך הגביה כל התראה ו/או הודעה וכן כל אזרח אשר הוטלו עליו בידי רשות המיסים עיצומים כספיים בגין אי הגשת דו"ח מס הכנסה מקוון במועד וזאת בגין אי משלוח דו"ח שכזה בתקופה ארוכה יותר מ-36 החודשים שקדמו למועד הטלת העיצום הכספי". הסעד המרכזי שהתבקש על ידי המשיב לכל חברי הקבוצה הוא השבת הכספים ששולמו למבקשת בדרך של עיצומים כספיים ובמסגרת הליכי גבייה שלא כדין, ובנוסף את הכספים שנגבו במסגרת הליכי גבייה שהתבצעו לראשונה כלפי נישומים לאחר עבור שלוש שנים.

ואכן, מי שמשלם קנס במסגרת הליך פלילי, כגון קנס חניה כפי שהיה בעיניין איגרא, נחשב כמי שהודה, הורשע ונשא עונשו (ראה סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982) ומכאן לחשש שנזכר בעיניין איגרא לפיו עשויה לעלות הטענה כי פסק דין בהליך ייצוגי, הקובע שעל רשות מסוימת להשיב קנסות שגבתה שלא כדין, מצדיק משפט חוזר או מהוה עילה לבקשה להאריך את המועד להגשת בקשה לבטל את הקנס או להשפט, באופן שיעורר קשיים לא מבוטלים ולו במישור המעשי.

על מהותו וטיבו של העיצום הכספי עמד בית המשפט העליון ברע"פ 3515/12 מדינת ישראל נ' דוד שבתאי (10.9.2013) (פסקה 28 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן) (להלן: עניין "שבתאי"): "מנגנון אכיפה מנהלי נוסף שאומץ על-ידי המחוקק בשני העשורים האחרונים בקטגוריות שונות, הוא מנגנון העיצום הכספי. במספר דברי חקיקה, הוסמכו הרשויות הרלוואנטיות להטיל עיצום כספי על פרט שיש יסוד סביר להניח כי הפר הוראה מסוימת, וזאת במסגרת הליך מנהלי (ראו למשל, פרק ה' לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; סעיף 354 לחוק החברות, התשנ"ט-1999; ובהקשר קרוב יותר לענייננו: סעיף 50 לחוק אויר נקי, התשס"ח-2008 (להלן: חוק אויר נקי); סעיף 58 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א-2011 (להלן: חוק האסבסט); סעיף 129 לפקודת המכרות). פעמים רבות הוראת החוק שבגין הפרתה ניתן להטיל עיצום כספי מוגדרת גם כעבירה פלילית. עם זאת, אין מניעה לקבוע בחוק סנקציה של הטלת עיצום כספי גם ביחס להפרת הוראת חוק שאינה עבירה פלילית כשלעצמה. בנגוד למנגנוני האכיפה של עבירת קנס או עבירה מינהלית, אין לפרט זכות להשפט בפלילים חלף תשלום העיצום שהוטל עליו. אם פרט מעוניין לתקוף את החלטת הרשות להטיל עליו עיצום כספי, עומדים לרשותו מנגנוני השגה מנהליים וכן אפשרות פנייה לבית המשפט המוסמך, כל זאת שלא במסגרת הליך פלילי. הטלת עיצום כספי על פרט בגין הפרת הוראת חוק אינה כרוכה איפוא בהרשעה פלילית, ולכן ממילא אינה מופיעה ברשום הפלילי". [ההדגשות שלי – ש.ב.] הינה כי כן - העובדה שמדובר בעיצום כספי שנועד להרתיע מפני הפרת החובה להגיש דוחות מקוונים במועד, או אפילו כי קיים בו מרכיב של ענישה בשל הפרת אותה חובה חוקית, אין בה כדי להפוך את העיצום הכספי לתשלום שראוי, רק בשל כך, להוציאו מגדר פרט 11 לתוספת השנייה לחוק.

"בשנים האחרונות מתרחב והולך השמוש באמצעי מנהלי מסוג חדש: עיצום כספי. למעשה, עיצום כספי הוא סוג של קנס מנהלי, אך להבדיל מקנס מנהלי לפי חוק העבירות המינהליות, עיצום כספי הוא קנס שנקבע בחוק מסוים לצרכי אותו חוק.

...

בד בבד הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת כתב תשובה ו/או הודעת חדילה מטעמה ובמסגרת החלטתי מיום 5.8.2018 ניתנה לה הארכה המבוקשת עד להחלטה אחרת.

אין בידי לקבל גישה זו של המבקשת.

מכל המקובץ עולה, איפוא, כי העיצום הכספי נשוא בקשת האישור דנן, נמנה לכאורה על סוג העניינים המנויים בפרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר – הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

בהמשך, ביום 25.7.2019 נשלחה הודעה על כוונה להטיל עיצום כספי לפי חוק אויר נקי בשל הפרת סעיף 14(א)(2) לחוק וכן הפרת התקנות למניעת מפגעים (מניעת זהום אוויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990 (להלן – תקנות למניעת זהום אויר).

אף הטענה כי לא ניתן היה להגיש את חוות הדעת בזמן בשל לוח הזמנים הקצר שנקצב, איננה מקובלת עליי, בשים לב ללוחות הזמנים המתוארים לעיל, ובכלל כך זימון לשימוע בגין צעדי אכיפה בשל זהום אויר מיום 1.8.2017; הודעה בגין כוונה להטיל עיצום כספי מיום 25.7.2019, שלגביה ניתנו בפועל ארכות לתגובה עד ליום 17.12.2019; וההחלטה שניתנה בסופו של דבר אך ביום 13.8.2020.

בפתח הדיון ציין ב"כ המשיבים, כי אף שחלפו למעלה משנתיים מהמועד שבו היה על העותרת לשלם את העיצום הכספי, היא נימנעה מלעשות כן, אף שלא פנתה בבקשה לסעד זמני ועשתה דין לעצמה.

...

אף הטענה כי לא ניתן היה להגיש את חוות הדעת בזמן בשל לוח הזמנים הקצר שנקצב, איננה מקובלת עליי, בשים לב ללוחות הזמנים המתוארים לעיל, ובכלל כך זימון לשימוע בגין צעדי אכיפה בשל זיהום אוויר מיום 1.8.2017; הודעה בגין כוונה להטיל עיצום כספי מיום 25.7.2019, שלגביה ניתנו בפועל ארכות לתגובה עד ליום 17.12.2019; וההחלטה שניתנה בסופו של דבר אך ביום 13.8.2020.

אף שמקובלת עליי ביקורת המשיבים על התנהלות העותרת בהקשר זה, מסופקת אני אם די היה בהתנהלות פסולה זו כדי להצדיק דחיית עתירה מקום בו יימצא כי אכן מדובר באי חוקיות.

אשר על כן, העתירה נדחית.

העיצום הוטל מכוח סמכותו של "הממונה" לפי חוק אויר נקי, תשס"ח-2008, בשל אי עמידה בלוחות הזמנים שנקבעו בחוק ובדרישות הממונה להגשת בקשה להיתר פליטה.

במסגרתה החליט הממונה על הפחתת סכום העיצום הכספי, מכוח סמכותו לפי תקנות אויר נקי (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים), תשע"א-2011 (להלן: תקנות ההפחתה), והעמידו על סכום של 531,198 ₪.

מכל מקום, לצורך הגשת הבקשה להיתר לא הייתה מוטלת על העותרת חובה ליישם באופן מיידי שינויים בתשתיות המפעל, וכל שהיה עליה לפרט הוא את התכניות הנדרשות לשידרוג התשתיות ואת לוחות הזמנים הנדרשים לשם כך. ההחלטה להטיל עיצום כספי נתקבלה בחלוף למעלה משבעה חודשים מהמועד שנקבע בחוק, לאחר שניתנו ארכות שהעותרת לא עמדה בהן.

...

אלא שבענייננו, הגעתי למסקנה כי המשיב הפעיל את שיקול דעתו כדין בהטילו עיצום כספי על העותרת, ומשכך לא ראיתי מקום לקבלת הטענה ששיעורו מצדיק את ביטולו.

בכפוף להערה אחרונה זו, העתירה נדחית.

העותרת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

ביום 30.6.2021 הטיל המשיב על המבקשת עיצום כספי מכוח סעיף 52 לחוק אויר נקי, התשס"ח-2008 בסך 365,680 ש"ח (להלן: חוק אויר נקי או החוק ו-העיצום).

בית המשפט עמד על כך שלמבקשת ניתנו ארכות לתשלום העיצום, ועל כך שהעתירה הוגשה יום לפני המועד האחרון "באופן שאינו מאפשר את קבלת עמדת המשיב קודם למתן ההחלטה". בית המשפט ציין כי נוכח העובדה שלרשות המבקשת עמד פרק זמן ממושך להגיש את העתירה, אין הצדקה להעתר לבקשה שהוגשה ברגע האחרון.

עוד צוין כי הוראות חוק אויר נקי קובעות כי הגשת עתירה לא תעכב תשלום עיצום כספי (למעט בהוראת בית המשפט או בהסכמת המשיב; סעיף 59(א) לחוק).

...

בית המשפט עמד על כך שלמבקשת ניתנו ארכות לתשלום העיצום, ועל כך שהעתירה הוגשה יום לפני המועד האחרון "באופן שאינו מאפשר את קבלת עמדת המשיב קודם למתן ההחלטה". בית המשפט ציין כי נוכח העובדה שלרשות המבקשת עמד פרק זמן ממושך להגיש את העתירה, אין הצדקה להיעתר לבקשה שהוגשה ברגע האחרון.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה – ובכלל זאת באישור רואה החשבון של המבקשת – לא מצאתי עילה למתן רשות לערער.

יודגש כי החלטתי זו מוגבלת לבקשה למתן צו ארעי, ואיני מביע עמדה בנוגע לבקשה למתן צו ביניים, בה יכריע בית המשפט לעניינים מינהליים כחוכמתו.

הבקשה נדחית אפוא.