אי קבלת הודעת תשלום קנס
באשר לנטלי ההוכחה בדבר משלוח ההזמנה לדין, קובעת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 :
"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן."
דהיינו אם הוכיחה המאשימה, כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין חזקה שההודעה נשלחה כדין ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך חזקה זו.
הוכיחה המאשימה כי ההודעה נשלחה כדין עובר הנטל לנאשם להוכיח כי לא קבל את ההודעה או ההזמנה לדין מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן.
בפסק הדין עפ"ת 48534-12-10 רוטשילד נ' מדינת ישראל, מיום 9.3.11 לעומת זאת הסיבה העיקרית לקבלת הבקשה היא מחדל הרשות שלא ציינה בהודעת תשלום הקנס את הניקוד לפי שיטת הניקוד של משרד הרשוי המיוחס לעבירה זו.
בפסק דינו של בית המשפט העליון רע"פ 7709/13 סאסי נ' מדינת ישראל, מיום 28.11.13 נקבעה הלכה לפיה הטענה שאדם אחר נהג ברכב אינה מהוה עוות דין.
יתרה מכך, יש לקבל את עמדת המשיבה ולפיה כעניין של מדיניות הנוגעת ביעילות ההליכים בבתי המשפט לתעבורה, אין מקום לפתוח פתח כה רחב ולהכיר בטענת הגנה זו, שכאמור הנה נפוצה ושכיחה, ככזו המצדיקה, כשלעצמה, את הארכת המועד להשפט (לעניין חשיבות שקולי יעילות ההליכים בבתי המשפט לתעבורה ראה פסק הדין הנ"ל בעיניין פרץ רוקינשטיין).
...
בית המשפט העליון (כב' השופט א' שהם) נדרש לסוגיה זו במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דין במסגרתו נדחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, וקבע: "... אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי דחיית בקשתו תגרום לו עיוות דין, שכן לא הוצג כל טעם ממשי המצביע על חשש כלשהו לעיוות דין שנגרם לו. ועוד אוסיף, כי טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, אינה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו (רע"פ 7709/13, שמעון סאסי נ' מדינת ישראל, 28.11.13).
כפי שאפרט להלן, סבורני כי אין להחיל דין שונה על נסיבות עניינו.
בנסיבות אלה הבקשה נדחית.
