ביום 8.11.2022, נשלחה ממזכירות בית המשפט המחוזי למבקשים "הודעה על הצורך בהפקדת ערובה", שבה הופנתה תשומת לבם לכך ש"על יסוד תקנה 135 והתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, על המערערים להפקיד בקופת בית המשפט סכום של 20,000 ₪, להבטחת הוצאות המשיבים".
למרות היתנגדות המשיבה, וחרף העובדה שטרם שולמו הוצאות משפט שהושתו על המבקשים בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי בבקשת עיכוב ביצוע, עובדה שלגביה ציינה הרשמת כי היא "מעמידה כשלעצמה באור בעייתי בקשות לפטור או לארכה בהפקדת עירבון" – נעתר בית המשפט לבקשה ונתן ארכה ממוקדת עד יום 3.1.2023, תוך שהוסיף כי "ככל שלא תבוצע הפקדה עד למועד זה יימחק ההליך ללא התראה נוספת".
גם בתאריך המיועד, לא הופקד העירבון; תחתיו, הוגשה בקשת ארכה נוספת – הפעם עד יום 15.2.2023.
...
לטענת המבקשים: "העיכוב בהפקדת העירבון נבע מנסיבותיהם האישיות [...] בעקבות פטירת אחד מהאחים ולאחר מכן התלקחות האיזור בעקבות המהומות שאירעו באותה תקופה באיזור גרמו לעיכוב בהפקדת העירבון". עוד הוסיפו, כי "אי הפקדת העירבון לא נבעה מזלזול בבתי המשפט".
המבקשים טענו בהרחבה, כי בסמכותו של בית המשפט 'להחיות' הליך שנמחק, וכן כי הוא רשאי להיעתר לבקשה להארכת מועד להפקדת ערבון, אף לאחר חלוף מועד ההפקדה.
מהבקשה משתמע, על אף שהדבר לא נטען בפה מלא, כי בית המשפט המחוזי לא עשה כן.
דין הבקשה להידחות.
ברם, השאלה שלפנינו אינה זו, אלא האם ראוי לעשות כן, בנסיבות העניין דנן; על כך – אין מנוס ממתן תשובה שלילית.
הבקשה נדחית אפוא בזאת.
