בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשל עומס הליכים

כן השוו החלטתה של השופטת מרים נאור, כתוארה אז, בדבר השמוש בתקנה 201 לתקסד"א כדרך הדיונית הראויה לתקיפת החלטת רשם על מחיקת ערעור בשל אי הפקדת עירבון).

ב"כ הנתבעים 1-2 בקש ארכה להגשת כתב הגנה עקב עומס רב וימי העבודה המעטים עקב חגי תשרי.

ביום 9.1.20 בקש התובע לבטל את פסק הדין, וטען כי הבקשה להפקדת ערובה הוגשה אך ורק על ידי הנתבע 2, ומשכך היה על בית הדין למחוק את התביעה רק כנגד הנתבע 2, ולהמשיך את ההליך כנגד הנתבעים 1,3 ו 4.

הנסיבות שצויינו בבקשה מצדיקות לכל היותר הגשת בקשה למתן אורכה לפעול במועדים שקבע בית הדין, אולם לא להיתעלם מהמועדים שנקבעו.

...

לאחר עיון בבקשה ובהליך דין הבקשה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, בקשת התובע לביטול פסק הדין נדחית.

"אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטאטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השפוטי הנה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב" (ראו רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה (4)198, 201 ).

במקרה דנן הוכח כי המבקשים כן פעלו מול עו"ד מורסי אם כי עדיין לא העלו את שמו של העו"ד האחר שלטענתם אשלה אותם שהוא מגיש כתב הגנה אלא אם הם מתכוונים אליו משביום 23.11.21 עולה כי עדיין לא הוגש כתב הגנה ע"י עו"ד שרק מספר הטלפון שלו מופיע 052-8991440 (יכול ומדובר בעו"ד מדר כפי שעלה שמו מאחת התכתובות) שמציין שלא יכול להגיש אותה עת כתב הגנה משמרדו עמוס ושרשאים למצוא ייצוג אחר לשם מענה מיידי, דבר שיש להסביר את היפ"כ מיום 26.11.21 (ולא את 21.11.21 שכבר הוגש) – אם כי לא ברור כיצד אותו עו"ד מייצג גם בחודש ספטמבר וגן בחודש נובמבר עת ישנו עו"ד אחר בתמונה אותה עת נכון לחודש ספטמבר ואוקטובר כשעולה שבמהלך חודש נובמבר ישנן מספר פניות אליו מתוך מ ודעות שלא הוגש כתב הגנה.

עם זאת, נוכח המחדל שבאי הגשת בקשה לביטול פסק דין במועד, וכיוון שהטענות שהציגו המבקשים ביחס להגנתם הן טענות גבוליות, סבורני כי יש להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות למשיב וכן בהפקדת ערבון.

...

הואיל וכאמור ישנו כתב הגנה בתיק וההליך יכול לנוע, הרי שמידת האיחור יכולה להירפא בהוצאות ועל כן אני נעתרת לבקשה להארכת מועד בכפוף להטלת הוצאות, כפי שייפסקו.

עם זאת, נוכח המחדל שבאי הגשת בקשה לביטול פסק דין במועד, וכיוון שהטענות שהציגו המבקשים ביחס להגנתם הן טענות גבוליות, סבורני כי יש להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות למשיב וכן בהפקדת עירבון.

לפיכך אני קובעת, כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לשני אלו, אשר יבוצעו בתוך 30 יום א.               תשלום סך של 2,500 ₪ למשיב באמצעות בא כוחו (במנותק מהסך של 1000 ₪ שכבר חויבו והתובע רשאי לממש החלטה זו בנפרד).

ביום 2.6.22 הגישה המבקשת "בקשה להארכת מועד לתשלום הוצאות לטובת התובע וכן בקשה למתן החלטה אופראטיבית בדבר ביטול פסק הדין, קביעת מועד דיון נוסף, והעברת ההוצאות לתובע". נטען כי ההחלטה בדבר הצורך להפקיד סך 1,500 ₪ מיום 24.4.22 לא הובאה לידי המבקשת – הנתבעת, רק באותו יום שהוגשה הבקשה נודע למבקשת על ההחלטה והיא הפקידה את הפיקדון.

ראו בעיניין זה רעא 6648/20 עמוס גבעון נ' עמוס ון-אמדן.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור מצאתי לנכון לדחותה אותה ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) כפי שנכתב בהחלטת בית משפט קמא בסיפא, מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר ניהול הליך בדרך פשוטה.לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

ג) העירבון אשר הופקד יוחזר למבקשת.

...

הבקשה נדחית, אין צו להוצאות נוכח נסיבות העניין".

ג) ומן הכלל אל הפרט - במקרה דנן, הלך בית משפט קמא כברת דרך לקראת המבקשת, כאשר נעתר ביום 24.4.22 לבקשה לביטול פסק דין, הגם שפסק הדין ניתן כדין.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

על כן, משהודיעו המערערים על כוונתם שלא להפקיד את העירבון ועקב כך בוטל ערעורם, הרי שאין קיום לערעור שכנגד והוא חייב להמחק [.

אולם, איני סבור כי יש הצדקה עניינית להבחין – לצורך השאלה שלפניי – בין מקרה שבו ניפתח בטעות הליך ערעור ונמחק בשל איחור בהגשתו, לבין מקרה שבו ניפתח – כדרך המלך – הליך בש"א (בקשה להארכת מועד).

] אך החריג אינו מבטל את הכלל וכפי ששב וביאר שופט בית המשפט העליון נ' הנדל ברע"א 4123/16 עמוס כהן נ' אסתר ציטרון (נבו 18.8.2016)‏‏ (להלן: עניין ציטרון, אף כאן אין ההדגשות במקור): מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי־מרכז (ע"א 12712-10-15, כב' השופט י' קינר) אשר איפשר למשיבים להמשיך בניהול הליך ערעור שכנגד וזאת חרף מחיקת העירעור שהגיש המבקש בשל אי תשלום אגרה והפקדת ערבון [.

...

ספק בעיניי אם בהקשר זה נכון לשלול את הזכות בנימוק של "אין לך בו אלא חידושו", ואדרבה: יותר נראה לי כי הקביעה שערעור שהוגש בשעתו כדין יתבטל למפרע בכהאי גוונא היא היא שבבחינת "חידוש" שכל עוד לא התבררה הצדקתו יש מקום לפקפק בו ובוודאי להניח שיש לתחום אותו למקרים שבהם הצדקתו ברורה יותר ולומר כלפיהם "אין לך בו אלא חידושו". ראוי שנעיין אפוא בשאלה מדוע, למרות הגבלת מועדי הערעור, ניתנה לבעל דין האפשרות להגיש ערעור שכנגד, לאחר חלוף המועד המקורי, אם הגיש חברו אף הוא ערעור, ומשנענה לשאלה זו נוכל לבוא למסקנה בדבר השאלה שלפנינו.

דין הבקשה להידחות.

אסביר מדוע "הווה אמינא" כך ואבאר גם מדוע אין המסקנה כך ומדוע אכן יפה עשתה המערערת שלא טענה כך: ההחלטה מושא הערעור ניתנה בח' באדר א' התשפ"ב (9.2.22).

סוף דבר, דינה של הבקשה למחיקת הערעור שכנגד להידחות, וכתוצאה של האמור: דינו של הערעור שכנגד עצמו להישמע.

ביני לביני הודיעה עו"ס לסדרי דין ביום 14.6.23, כי עקב עומס העבודה הרב, מתבקשת ארכה בת 75 ימים להגשת תסקיר בעיניינה של המשפחה.

בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי בהחלטת בית משפט קמא, במסגרתה קבע זמני שהות אירעיים של הקטין עם אביו המבקש, ל-30 ימים ממועד מתן ההחלטה קמא, יש טעות המחייבת כבר בשלב זה את היתערבות ערכאת העירעור.

ערבון שהמבקש הפקיד בהליך יוחזר לו באמצעות באת כוחו.

...

בהתאם לסיכום הנ"ל, הגישו הצדדים הודעותיהם בעניין חלוקת זמני שהות עם הקטין.

ביום 22.6.23 ניתנה ההחלטה קמא הראשונה, ולהלן חלקה האופרטיבי: "לאחר שעיינתי בחומר שלפני, ושקלתי טענות הצדדים, שעה שלא ברור מתי יוגש התסקיר, דומני כי כבר כעת, יש מקום לערב גורם טיפולי, לצורך מתן הדרכת הורים. לפיכך, על הצדדים לבוא בדברים, במטרה להגיע להסכמה אודות זהות הגורם המטפל, ולהגיש, בתוך 7 ימים, הודעה משותפת כאמור. ככל ולא יעלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, יקבע זהות הגורם הטיפולי בהתאם לשק"ד בית המשפט.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.

התוצאה היא, כי קביעת בית המשפט קמא בנושא זמני שהות זמניים ניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים.

לאור האמור לעיל – כשמדובר בהחלטה ארעית בלבד, וכשלאחר קבלת עדכוני הצדדים, כאמור בהחלטה קמא מיום 22.6.23, ועיון בהם ייתן בית משפט קמא דעתו בשנית בעניין זמני השהות הזמניים, לרבות שקילת הוספת לינה של הקטין אצל המבקש, נחה דעתי שאין מקום להתערב בהחלטות קמא.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.