בקשה להארכת מועד להישפט וביטול הליכי גביית דו"ח חניה

בפניי "בקשה לעיון חוזר ולשינוי החלטה מיום 1.1.14 בהתייחס לבקשת המבקש להארכת מועד להשפט, לביטול דו"ח חניה ובצדה בקשה לעיכוב הליכי גביה עד להכרעה סופית בבקשה והכל בקשר עם ארבע הודעות תשלום קנס בגין עבירות חניה, אשר בוצעו, לכאורה, על ידי המבקש בשנים 2000, 2004 ו- 2005 בתחום שיפוטה של המשיבה (להלן: "הדו"חות").

...

כן טוענת המשיבה כי אין בנסיבות המקרה משום נסיבות חריגות המצדיקות קיום דיון במעמד הצדדים ויש לדחות את הבקשה.

משכך, אני סבורה כי אין די באותו תדפיס כדי להוכיח שדבר הדואר אכן נשלח למבקשת בדואר רשום תוך שנה ממועד ביצוע העבירה.

סוף דבר לאור שפורט לעיל, אני סבורה כי המשיבה לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה בהתייחס לשלושת הדו"חות שיפורטו להלן ולכן קובעת כי התיישנו.

באשר לדו"ח מס' 4405866 מיום 29.10.00 אני דוחה את בקשת המבקש ומותירה אותו על כנו והמשיבה רשאית להמשיך בהליכי גבייה לגביו.

בפניי "בקשה בהולה להארכת מועד להשפט, לביטול דו"ח חניה ובצדה בקשה לעיכוב הליכי גביה עד להכרעה סופית בבקשה" והכל בקשר עם ארבע הודעות תשלום קנס בגין עבירות חניה, אשר בוצעו, לכאורה, על ידי המבקש בשנים 1997, 1999 ו- 2004 בתחום שיפוטה של המשיבה (להלן: "הדו"חות").

...

כן טוענת המשיבה כי אין בנסיבות המקרה משום נסיבות חריגות המצדיקות קיום דיון במעמד הצדדים ויש לדחות את הבקשה.

דיון לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל ואנמק.

משכך, אני סבורה כי אין די באותו תדפיס כדי להוכיח שדבר הדואר אכן נשלח למבקשת בדואר רשום תוך שנה ממועד ביצוע העבירה.

סוף דבר לאור שפורט לעיל, אני סבורה כי המשיבה לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה ולכן קובעת כי הדו"חות מושא הבקשה התיישנו.

לטענתה, בית המשפט אינו מוסמך לידון בבקשה לביטול הליכי גבייה של קנס שלא שולם במועדו.

שלא כבענייננו, עניין פסי עוסק בשאלת הערכאה המוסכמת לידון בטענת התיישנותו של קנס שנגזר על-פי פסק-דין והוא אינו דן בסמכות בית המשפט לידון בבקשה להארכת מועד להשפט אשר מטבע הדברים מוגשת בחריגה מהמועד הקצוב בחוק להגשת הבקשה להשפט.

מפלט הסטוריית דו"ח החניה שצרפה המשיבה עולה כי החלטת התובע מיום 3.8.22 בנוגע לדחיית בקשת המבקשת לביטול הודעת הקנס נשלחה אל המבקשת ביום 15.8.22 וחזרה ביום 29.9.22 בנימוק "אי מסירה- לא נידרש". המכתב נשלח אל אותה הכתובת שהמבקשת מציינת כי היא כתובתה בבקשה הנוכחית ועל קיימת חזקת מסירה כדין, בהתאם להוראת סעיף 44 לתקנות.

...

נותר אפוא לבחון האם קיימים "נימוקים אחרים" המצדיקים להיעתר לבקשה.

לפיכך ובהתאם לסמכותי מכוח סעיף 69 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 , אני מורה על ביטול ריבית הפיגורים והותרת סכום קנס המקור (500 ₪) על כנו.

ביום 5.12.22 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להשפט ביחס ל-127 דו"חות חניה.

בהמשך להחלטתי מיום 28.2.23 בה הוריתי על ביטול הליכי הגבייה ועל הגשת כתבי אישום, אני מורה למשיבה להשיב למבקשת את כל הכסף שנגבה ממנה, בדרך של עיקול, בגין הדו"חות מושא בקשה זו וזאת בתוך 14 יום.

...

ביום 28.2.23 ניתנה החלטתי ולפיה לאור נימוקי הבקשה ובהעדר תגובת המשיבה הבקשה מתקבלת, בהתאם לכך הוריתי למשיבה להגיש כתבי אישום בגין 127 הדו"חות מושא הבקשה וכן הוריתי על ביטול כל הליכי הגבייה.

בהעדר כל תגובה עד היום, מובן כי טענותיה של המבקשת לא נסתרו ולא הופרכו ולפיכך בדין ניתנה החלטתי מיום 28.2.23.

לפיכך, אני קובעת כדלקמן: המשיבה תיישם את החלטות בית המשפט לאלתר בעניין הגשת כתבי האישום.

בהמשך להחלטתי מיום 28.2.23 בה הוריתי על ביטול הליכי הגבייה ועל הגשת כתבי אישום, אני מורה למשיבה להשיב למבקשת את כל הכסף שנגבה ממנה, בדרך של עיקול, בגין הדו"חות מושא בקשה זו וזאת בתוך 14 יום.

עוד נאמר כי "זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת ועליה לסגת בענינו מפני שיקולים דלעיל, לרבות החובה הציבורית המוטלת על מערכת בתי המשפט להבטיח כי משפטים יתנהלו כסדרם ולפי המועדים שבדין". בנסיבות אלו בהן המבקשת לא הגישה בקשה להשפט במועד הקבוע בחוק ואף בקשתו לביטול פסקי הדין איננה נתמכת בבקשה להארכת מועד להשפט כפי שנידרש בסעיף 230 לחסד"פ-דין בקשתה להדחות על הסף וכן אני מורה.

על המבקשת היה לפנות לבית משפט לעניינים מקומיים בבקשה לבטול הרשעה בפלילים וזאת בהתאם לסעיף 130 (ח) לחסד"פ תוך עמידה במועדים הקבועים בחוק ותוך פרוט בקשתה ונימוקיה לביטול ההרשעה לגבי כל אחד ואחד מ-104 דוחות החניה משבחרה המבקשת לשלם את חובה על פי דוחות החניה ולהגיש בקשה לבימ"ש לעניינים מקומיים שעניינה כפי שציינה "בקשה לבטול דוחות חניה ועיכוב הליכי גביה, שעה שהיה עליה להגיש בקשה לביטול הרשעותיה בפלילים וזאת בהתאם לסעיף 130 (ח) לחסד"פ דבר שלא עשתה כאמור-הרי שדין בקשתה להידחות כאמור וכך אני מורה.

...

עוד נאמר כי "זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת ועליה לסגת בענינו מפני שיקולים דלעיל, לרבות החובה הציבורית המוטלת על מערכת בתי המשפט להבטיח כי משפטים יתנהלו כסדרם ולפי המועדים שבדין". בנסיבות אלו בהן המבקשת לא הגישה בקשה להישפט במועד הקבוע בחוק ואף בקשתו לביטול פסקי הדין איננה נתמכת בבקשה להארכת מועד להישפט כפי שנדרש בסעיף 230 לחסד"פ-דין בקשתה להידחות על הסף וכן אני מורה.

משכך – קובעת אני כי אין כל ממש בטענות המבקשת לענין זה דינן להידחות וכך אני מורה.

לסיכום, מכל הטעמים האמורים שפורטו-בקשת המבקשת נדחית.

החלטתי תישלח לצדדים בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה לב"כ הצדדים.