בקשה להארכת מועד להישפט בעבירת תנועה שיוחסה לבעלת הרכב

רקע עובדתי בתאריך 12.8.2014 המבקש קיבל דו"ח תנועה המייחס לו עבירה של חניה בכניסה לשטח המיועד לכלי רכב, שלא לצורך העלאת נוסעים או הורדתם (עבירה לפי תקנה 72(א)(4) לתקנות התעבורה, התשנ"א-1961).

בית משפט השלום הנכבד ציין כי המבקש טען כי לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, אך מעבר לכך לא פירט ולוּ טענת הגנה אחת הקיימת לו. לפיכך, ומאחר שהמבקש הודה בבצוע העבירה בעת רישום הדו"ח – בית משפט השלום הנכבד דחה את הבקשה להארכת מועד להשפט.

(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג), ולעניין בקשה לביטול כאמור לגבי עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע העבירה, או למי מסר את החזקה ברכב, כאמור בסעיף27ב לפקודת התעבורה – אם הגיש לתובע את הבקשה לביטול בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה; החלטת התובע בבקשה לפי פסקה זו סופית, ואולם רשאי הנקנס להודיע על רצונו להשפט; (2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להשפט על העבירה.

...

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א' אלון) ב-עפ"ת 20895-11-15, מתאריך 06.12.2015 (שכונה: החלטה), בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופטת כ' פאר גינת) ב-המ"ש 124-10-15, מתאריך 29.10.2015.

(ההדגשות שלי – ח"מ) הנה כי כן, מקום בו המבקש ביקש תחילה לבטל את הקנס – מגבלת הזמנים המאפשרת להגיש בקשה להישפט תוך 90 יום איננה חלה בעניינו, ויחול ההסדר הקבוע בסעיף 229(א)(2) לחסד"פ. לפיכך ככל שהבקשה לביטול הקנס נדחית, רשאי מקבל הקנס להגיש בקשה להישפט, וזאת תוך 30 יום מיום שהומצאה לו הודעת הדחייה.

נוכח כל האמור לעיל, דעתי היא כי המקרה שלפני איננו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

משכך – בקשת רשות הערעור נדחית.

לפני בקשה למתן אורכה לצורך הגשת בקשה להשפט לפי סעיף 230 ל לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] , התשמ"ב 1982 .להלן : החוק) הבקשה מתייחסת ל- 47 הודעות תשלום קנס שנרשמו כנגד רכבו של המבקש בגין שלל עבירות חניה ותנועה, ביניהן שימוש שלא כדין בנתיב נסיעה אשר יועד וסומן בתמרור כנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 , העמדת/החנית את הרכב במקום בו החניה אסורה על פי תמרור אין עצירה, עבירה לפי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983.

המשיבה מציינת שטענתו של המבקש, שנהג אחר נהג ברכב, לא משמיטה את אחריותו של המבקש כבעל הרכב לעבירות המיוחסות לרכב, ומפנה ל- רע"פ 6529/20 גודלאק רנט א-קאר נ' מ"י, ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם ואח', על כן סבורה המשיבה שלא יגרם עוות דין מדחיית הבקשה.

עוד יש להדגיש, כי גם אם אכן לא המבקש הוא אשר נהג ברכב בעת שנערכו ההודעות נשוא הבקשה הרי שעל פי סעיף 27 ב (א) לפקודת התעבורה, האחריות לעבירות רובצת על המבקש כבעלים הרשומים על הרכב, אלא אם הוכיח מי נהג ברכב או למי מסר את החזקה ברכב בעת ביצוע העבירות, אך על אף זאת האפשרות לסתור את חזקת הבעלות כפופה למועדים הקבועים בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, ומשנמנע המבקש מלפנות למשיבה במועד הנידרש , בבקשה להסבת הדו"חות או בבקשה להשפט בבית המשפט , הרי שחלף המועד , ואין מקום לשמוע זאת באיחור כאמור לעיל.

...

מעיון בבקשה ולאור חזקת המסירה כאמור לעיל לא שוכנעתי כי הבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה להישפט באיחור ב47 הודעות תשלום הקנס שבבקשה- נדחית.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 90515518521 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

המבקש טען כי לקוח השוכר רכב חותם על מיסמך שבו הוא מצהיר כי הוא לוקח אחריות על ביצוע עבירות תנועה המיוחסות לנהג בכלי רכב האמור.

המבקש טען כי מנהלת הכספים אשר הועסקה בחברה הייתה מבצעת הסבות בגין עבירות תנועה לנהגים שרכשו כלי רכב וטרם שלמו את התמורה או שכרו רכב וביצעו אותה עת עבירות תנועה וכי דוחות אשר מועד התשלום התקרב וטרם בוצעה הסבה שולמו על ידי מנהלת הכספים בשם בעל העסק ורק אח"כ הייתה היתחשבנות עם השוכר או החוכר.

המבקש טען כי הוא מעולם לא נהג ברכב אשר ביצע את העבירה וכי הרכב היה רשום על שמו כמנהל עסק ובקש להסב את הדוח על שם הנהג אשר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה – מר ארביב ארי.

...

בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין כי במקרה שכזה יש לדחות את הבקשה להארכת מועד להשפט.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט" לאור האמור; מששולם הדוח; לאור השיהוי בהגשת הבקשה, מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 90506956383 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

המבקש טען כי לקוח השוכר רכב חותם על מיסמך שבו הוא מצהיר כי הוא לוקח אחריות על ביצוע עבירות תנועה המיוחסות לנהג בכלי רכב האמור.

המבקש טען כי מנהלת הכספים אשר הועסקה בחברה הייתה מבצעת הסבות בגין עבירות תנועה לנהגים שרכשו כלי רכב וטרם שלמו את התמורה או שכרו רכב וביצעו אותה עת עבירות תנועה וכי דוחות אשר מועד התשלום התקרב וטרם בוצעה הסבה שולמו על ידי מנהלת הכספים בשם בעל העסק ורק אח"כ הייתה היתחשבנות עם השוכר או החוכר.

המבקש טען כי הוא מעולם לא נהג ברכב אשר ביצע את העבירה וכי הרכב היה רשום על שמו כמנהל עסק ובקש להסב את הדוח על שם הנהג אשר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה בדוח האמור.

...

בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין כי במקרה שכזה של שיהוי, יש לדחות את הבקשה להארכת מועד להשפט.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור; מששולם הדוח; לאור השיהוי הניכר בהגשת הבקשה, מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 90506865105 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

המבקש טען כי לקוח השוכר רכב חותם על מיסמך שבו הוא מצהיר כי הוא לוקח אחריות על ביצוע עבירות תנועה המיוחסות לנהג בכלי רכב האמור.

המבקש טען כי מנהלת הכספים אשר הועסקה בחברה הייתה מבצעת הסבות בגין עבירות תנועה לנהגים שרכשו כלי רכב וטרם שלמו את התמורה או שכרו רכב וביצעו אותה עת עבירות תנועה וכי דוחות אשר מועד התשלום התקרב וטרם בוצעה הסבה שולמו על ידי מנהלת הכספים בשם בעל העסק ורק אח"כ הייתה היתחשבנות עם השוכר או החוכר.

המבקש טען כי הוא מעולם לא נהג ברכב אשר ביצע את העבירה וכי הרכב היה רשום על שמו כמנהל עסק ובקש להסב את הדוח על שם הנהג אשר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה – מר משה זיתוני.

...

בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין כי במקרה שכזה של שיהוי, יש לדחות את הבקשה להארכת מועד להשפט.

ראה בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט" לאור האמור; מששולם הדוח; לאור השיהוי הניכר בהגשת הבקשה, מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.