בקשה להארכת מועד להישפט בעבירת נהיגה בלא זהירות

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין הודעת תשלום קנס, מיום 25.2.22 המייחסת למבקש עבירה של נהיגה ללא חגירת חגורת בטיחות בנגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

יתרה מכך, גם אם היה המבקש מעלה טענות של ממש להגנתו מוטלת על בית המשפט חובה לבחון אותן בזהירות של ממש.

...

דיון והכרעה הבקשה הוגשה ללא תצהיר ועל כן דינה להידחות על הסף.

לפיכך, אני קובעת כי הבקשה לא הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי לא ייגרם למבקש עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.

נוכח האמור, ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להשפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – "החוק"), שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 19.5.2023, בגין דו"ח שניתן על עבירה של נהיגה שלא בכביש במקום בו קיים כביש (כולל נהיגה על שול), מתאריך 4.4.2022, בנגוד לתקנה 33(א) לתקנות התעבורה (הודעת תשלום קנס מס' 11500742355).

כבר נקבע לא אחת כי יש להתייחס בזהירות לבקשות מעין אלה הבאות לאחר פסילת רישיון בידי משרד הרשוי.

...

ב"כ המשיבה חזרה על טיעוניה כי יש לדחות את הבקשה והוסיפה כי באשר לטענה כי השתמשו ברכבו של המבקש, עליו להיות אחראי על הרכבים שברשותו ולעקוב אחר המשתמשים בהם, ומשלא עשה זאת, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד.

עם זאת, לאור כל האמור לעיל, ובייחוד לאור העובדה שבתיק קיים אישור מסירה הנושא חתימה הנחזית להיות חתימתו של המבקש, כיוון שהינה בעלת דמיון רב לחתימתו על גבי התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה דנן, איני מוצאת לנכון ללכת באותה דרך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

יצוין, כי באותו מועד ניתנו למבקש שני דו"חות נוספים: דו"ח מספר 10153221287 מסוג בררת משפט, בגין נהיגה ברכב בלא זהירות, בכך שניכנס לצומת במהירות עקף רכבים מימין עקיפה תוך נסיעה בשול כניסה לנתיב האצה ועקיפת רכבים, בנגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה; ודו"ח מספר 10251198379 מסוג הזמנה לדין, בגין נהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת אי שימוש על ידי שוטר שהוא בוחן תנועה, בנגוד לתנאים שפורטו בהודעת אי שימוש, בנגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה.

אין גם בטענה שבמקרים אחרים המדינה נהגה אחרת, ואף נתנה הסכמתה להארכת מועד להשפט, כדי להצדיק להעתר לבקשה; וכפי העולה מתגובת המשיבה, מדובר בהסכמות שניתנו לפנים משורת הדין לגבי דו"ח ספציפי, ורובם מתייחסים לעבירות שבוצעו במועדים בהם ההנחיה התקפה היתה אחרת.

...

יתרה מכך, אני סבורה כי יש לדחות הבקשה גם לגופה.

אני סבורה, כי אין בנסיבות אלה כל הצדקה לשיהוי בהגשת הבקשה להישפט; וכפי שנפסק, בעת שדנים בעבירות קנס קיימת חשיבות לסיום ההליכים במועדם (עפ"ת (מחוזי מרכז) 20041-12-22 יהודה נ' מדינת ישראל, 13.1.23).

וראו גם דברי בית המשפט בעפ"ת (מחוזי חיפה) 37191-10-21 שרארי נ' מדינת ישראל, 15.11.21, פסקה 18: "הטענה לפיה אמצעי תיקון אותם נדרש אדם לבצע, מהווים שיקול לקבלת הבקשה, דינה להידחות. אין בטענה לקיומו של נזק עקב צבירת נקודות כתוצאה מתשלום דו"ח, כדי להצדיק הארכת מועד, וכלל אין הדבר בבחינת שיקול שיש בו כדי לענות על התנאים שנקבעו בפסיקה באשר להארכת מועד להישפט." ועפ"ת (מחוזי נצ') 45391-01-19 גיא כהן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.03.2019): "עולה מטענות המערער כי בקשתו להישפט הוגשה באיחור ובדיעבד וזאת רק לאחר שהתבררו לו ההשלכות של תשלום הקנס, מבחינת אמצעי התיקון המוטלים על ידי משרד הרישוי עקב צבירת הנקודות. טעם זה, כשלעצמו, איננו מצדיק את הארכת המועד להישפט (ראה: רע"פ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל, 19.4.2012). " לפיכך, יש לדחות הבקשה בשל השיהוי הרב בהגשתה.

אין גם בטענה שבמקרים אחרים המדינה נהגה אחרת, ואף נתנה הסכמתה להארכת מועד להישפט, כדי להצדיק להיעתר לבקשה; וכפי העולה מתגובת המשיבה, מדובר בהסכמות שניתנו לפנים משורת הדין לגבי דו"ח ספציפי, ורובם מתייחסים לעבירות שבוצעו במועדים בהם ההנחיה התקפה היתה אחרת.

לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל).

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בעיניין דוח מספר 52124078586 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.

על פי האמור בבקשה, ביום 24.04.23 קיבלה המבקשת לידיה את הדוח נשוא הבקשה לאחר שביצעה לכאורה עבירה של נהיגה בלא זהירות בכך שלא נתנה זכות קדימה לכלי רכב אחר.

...

ראו לעניין זה עפ"ת (מרכז) 1052-12-22 יניב עדי נ' מדינת ישראל (04.01.2023), שם נדחה ערעורו של חייל אשר הגיש בקשה להישפט באיחור בשל אילוצי שירותו הצבאי.

ראו גם עפ"ת (מרכז) 41357-10-22 שואשי נ' מדינת ישראל (31.12.2022), שם נדחה ערעורה של נהגת אשר קיבלה את הדוח לידה, הייתה טרודה בעניינים אישיים ולכן הגישה בקשה להישפט באיחור: "המערערת הייתה מודעת מטבע הדברים לעבירה שיוחסה לה, והודעת תשלום הקנס נמסרה לידה במעמד ביצוע העבירה. על פי הוראת סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב- 1982 ניתן לשלם את הקנס תוך פרק זמן של 90 יום, או להודיע תוך פרק זמן זה על רצון להישפט, ומדובר בתקופת זמן לא מבוטלת שתכליתה גם בשמירה על סופיות ההליכים. יש להניח כי המערערת היתה טרודה בענייניה האישיים, אולם אין לראות בנסיבות אלה, כאשר קיומו של הדוח נשתכח ממנה, "נימוקים מיוחדים" במובנו של סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, המצדיקים הגשת בקשה להישפט באיחור.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 30154341959, וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

ביום 20.6.20 נרשם כנגד המבקש דוח בגין ביצוע עבירת תנועה (נהיגה שלא בצדו הימני קצוני של הכביש).

כך גם לא ברורה טענת המבקש כי מטעמי זהירות נימנע מחשיפת קו הגנתו והכרסום בחומר הראיות בשלב זה (סעיף 12.

...

בנוסף לדבריה, אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את השיהוי הרב בהגשת הבקשה ואין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומששולם הדוח - גובר בנסיבות העניין האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש.

על כן, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה – הבקשת נדחית.