בקשה להארכת מועד להישפט בגין שתי הודעות קנס

בפניי בקשה להארכת מועד להשפט בגין שתי הודעות קנס שמספרן 9050123544 ו- 90509105673 (להלן: "הדוחות").

...

יחד עם זאת, בנסיבות מיוחדות מתיר החוק להאריך את המועד להישפט גם לאחר תשלום הדו"ח (ר' לדוגמא עפ"ת 5231-05-13 חזן נ' מ"י) ואף נפסק כי מקום בו הדו"ח שולם שלא בידיעתו או בהסכמתו של המבקש יש לערוך בירור מתאים וראוי במקרה כזה לשקול בחיוב את בקשתו, אלא אם יתברר כי הקנס שולם בידיעתו או בהסכמתו (ר' ע"פ [ב"ש] 6560/09 רוני גז ואח' (14.12.09)) לאור כל האמור לעיל החלטתי לקבל את הבקשה ולהאריך את המועד להישפט וזאת מהנמוקים שלהלן: התרשמותי כי המבקש הוכיח, ברמה הנדרשת, כי אשתו נהגה ברכב במועד ביצוע העבירות.

יחד עם זאת, על מת לאזן את האמור אל מול התרשלות המבקש (ובעיקר אשתו), בטיפול בדוחות בדרך הנאותה (הרשומה במפורש על גבי הדוחות עצמם), אני מורה כי המבקש ישלם הוצאות משפט בסכום של 1,200 ש"ח וזאת תוך 30 ימים מהיום.

סוף דבר, הבקשה להארכת המועד להישפט מתקבלת, באשר לשני הדוחות המצוינים לעיל, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 1,200 ₪.

בפניי בקשה למתן הארכת מועד להשפט בגין שתי הודעות קנס שמספרן 90508962587 (להלן: "2587") ו- 90508701415 (להלן "1415" וביחד: "הדוחות").

...

מהאמור עולה כי המבקשת ידעה על הדו"ח (והוצבו בפניה מספר "תמרורי אזהרה" בעניין), לא פעלה בזמן וכפי הנדרש לטפל בו ולא הוצגו נסיבות מיוחדות הממצדיקות קיומו של משפט בעניין זה. דו"ח 90508701415 הגם שהתלבטתי לא מעט בעניינו של דו"ח זה, בשל שהייתה של המבקשת בחו"ל במועד ביצוע העבירה, ואף שקלתי את האפשרות לקבל את הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות משמעותיות, הגעתי בסופו של יום למסקנה כי גם בעניינו של דו"ח זה אין הצדקה לקבל הבקשה.

· המבקשת אכן הוכיחה כי שהתה בחו"ל במועד ביצוע העבירה (24.5.17), ואף ביססה את טענתה כי הרכב היה ברשותם של ניצן וז'אק, אך לא שוכנעתי, ברמה הנדרשת, מי מביניהם היה הנהג באותה העת.

ר' לעניין זה עפ"ת 32837-08-17 נעמה עמר הדני (24.1.18), שם נדחה ערעורה של מי שטענה שהיתה בחו"ל בזמן ביצוע העבירה בשל אופן טיפולה בדו"ח. על מי המוסר רכב לרשותו של אחר, לטפל כראוי בדוחות הנרשמים על שמו, לוודא הסבתם לשמו של האחר ולא לבקש בדיעבד, זמן כה רב לאחר תשלום הדו"ח ואף לאחר ריצוי העונש וביצוע אמצעי התיקון בגינו, להסב את הגלגל לאחור.

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.2011): "כפי שציין בית משפט השלום לתעבורה וכפי ששב וציין בית המשפט המחוזי, על המבקש להסב דוח על שמו של זולתו באיחור כה ניכר, ליתן הסבר לפשר השיהוי. המבקש נמנע בשתי הערכאות להסביר מדוע איחר באופן כה ניכר בבקשתו להסבת הדוח, והסבר אינו בנמצא אף בבקשת רשות הערעור; גם לא הובאו 'נימוקים מיוחדים אחרים' (סעיף 230). בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהא לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט". סוף דבר, הבקשה, על שני חלקיה, נדחית.

במסגרת כל אחת מההחלטות הנ"ל, דחה בית משפט קמא את בקשתו של המערער להארכת מועד להשפט בגין שתי הודעות תשלום קנס (להלן גם: "הדו"ח" או "הדו"חות", בהתאמה) שנרשמו לחובת המערער בגין שתי עבירות מהירות שנקלטו במצלמת מהירות; הראשונה ביום 1.1.2021 (להלן: "הדו"ח הראשון") והשנייה ביום 31.1.2021 (להלן: "הדו"ח השני").

...

לא שוכנעתי כי המערער דנן הניח בסיס כלשהו לטענה בדבר חשש לעיוות דין מפני אף אחד משני הדו"חות.

טענתו כי אישור מסירה פגום יש בו כדי להזין את העילה של עיוות דין, דינה להידחות נוכח כל אשר פורט לעיל.

השורה התחתונה מכל האמור היא, שדין שני הערעורים להידחות.

בקשה להארכת המועד להשפט בגין שתי הודעות קנס שמספרן 10155063976 (עבירת מהירות מיום 1.11.2019) ו- 10122060667 (עבירה של אי מילוי תנאי רישיון מיום 10.2.21).

...

גם טענותיו של המבקש לעיוות דין דינן להידחות.

סוף דבר, הארכת המועד להישפט לאחר תשלום הדו"ח אפשרית רק בנסיבות חריגות ביותר כמו המקרים בהם לא ידע המבקש ולא יכל היה לדעת אודות הדו"ח או כאשר בסמוך לאחר מכן לקה במחלה קשה אשר דחקה הצידה את נושא הדו"ח והטיפול בו (ר' עפ"ת (חי') 40444-10-18 פטאל פנינה נ' מדינת ישראל [2.11.18]).

המקרה שבנדון אינו עובר את הסף הגבוה אותו מציבה הפסיקה לצורך זה. כאמור לעיל, הבקשה נדחית.

בתאריך 24.07.2022 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להשפט בגין שני קנסות מנהלים שהוטלו עליו, מכוח חוק העבירות המנהליות תשמ"ו-1985 (להלן: "חוק עבירות מנהליות") על סך כולל של 600,000 ₪ (300,000 ₪ כל אחד), לצד בקשה לעיכוב הליכי הגבייה בגין קנסות אלו.

עוד הפנה ב"כ המבקש וציין, כי בהתאם לסעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות, רשאי בית המשפט לקיים הליך בעבירה מנהלית אף אם הודעת הנקנס על רצונו להשפט הוגשה באיחור, מקום בו שוכנע כי הבקשה לא הוגשה במועדה בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד, והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו.

...

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הבקשה ומאריכה המועד להגשת בקשה להישפט ביחס לבקשה הראשונה.

ביחס לבקשה השנייה- טרם התקבלה החלטת המשיבה בבקשה המתוקנת שהוגשה ולפיכך הבקשה בעניין זה נדחית.

אני קובעת להמשך דיון לבקשה לגופה ליום 31.1.24 שעה 10:30 .