בקשה להארכת מועד להישפט בגין שלושה דוחות תעבורה

בית משפט השלום לתעבורה בירושלים המ"ש 3816-03-19 ב.מ אסף בניה ויעוץ הנדסי בע"מ נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 90510586564 בפני כבוד השופטת שרית זוכוביצקי-אורי מבקשת ב.מ אסף בניה ויעוץ הנדסי בע"מ משיבה מדינת ישראל החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין שלושה דו"חות מהירות שמספרם 90510586564, 90510648372, 90511034572, המייחסים למבקשת עבירות של נהיגה במהירות מעל המותר שהופקו באמצעות מצלמת מהירות מסוג א/3 בשלושה מועדים שונים.

...

המבקשת לא הצביעה על כל פגם באישור המסירה למעט אמירה כללית לפיה לא קיבלה את דבר הדואר לידיה וממילא לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש להוכיח כי לא קיבלה את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בה. בנסיבות אלה אני קובעת כי הודעת תשלום הקנס הומצאה כדין למבקשת וכי הבקשה לא הוגשה שלא במועד בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקשת ושמנעו ממנה להגישה במועד.

משכך, בנסיבות אלה ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין שלושה דוחות שמספרם: 95500673439 - מיום 18.7.20 בגין עקיפת רכב אחר מצד ימין בנגוד לתקנה 47(א) לתקנות התעבורה (להלן: "הדוח הראשון") .

...

לטענת המבקשת משנודע לה על הדוח רק בתחילת חודש נובמבר 2021, לא חלפו 90 הימים ממועד קבלת דרישת התשלום ועד למועד בקשת הסבת הדו"ח ועל כן יש להיעתר לבקשתה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לסיכום; לאור האמור ביחס לדוח שמספרו 95500673439 -; משלא שוכנעתי כי הייתה סיבה מוצדקת להימנעותה של המבקשת מלהגיש את הבקשה במועד והמבקשת לא עמדה בנטל לסתירת חזקת המסירה; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקשת עיוות דין במידה ולא יינתן לה יומה; משמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיה האישיות של המבקשת; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה ביחס לדוח 95500673439 - מיום 18.7.20 ב. סיכומו של דבר – ביחס לדוח שמספרו 95500673439 - הבקשה נדחית.

ביחס לדוח שמספרו 90518392726 – הבקשה מתקבלת ואני מורה על הארכת מועד להשפט.

- הבקשה מתקבלת ואני מורה על הארכת מועד להשפט, בהתאם להחלטה מתאריך 22.2.22.

לפיכך, ביקשה המערערת כי יוארך לה המועד להשפט בגין שלושת הדו"חות הללו על מנת שהדו"חות יוסבו לבעלה.

כדברי כב' שהם ברע"פ 7018/14 טיטלבאום נ' מדינת ישראל (2014): "אין מחלוקת, כי המבקש ידע על דו"חות התעבורה, לכל המאוחר, בחודש נובמבר 2013... למרות זאת, הבקשה להארכת מועד הוגשה רק בסוף חודש אפריל 2014, כאשר בחלק מן המקרים חלפו כימעט שנתיים ממועד ביצוע העבירה. בנסיבות אלה, ובהיעדר הסבר סביר לשהוי, צדקו הערכאות הקודמות בכך שדחו את בקשותיו של המבקש" (שם, בסעיף 4 להחלטה).

...

ההחלטה מיום 23.8.2018 ביום 23.8.2018 החליט בית-המשפט קמא (כב' השופטת שרית זוכיצקי-אורי) לדחות את הבקשה, לאמור: "מדובר בעבירה מסוג ברירת משפט. הנאשמת שלמה את הדו"ח לפני כארבעה חודשים. בנסיבות אלה השתכללה הרשעתה של המבקשת במעמד תשלום הקנס ועם חלוף המועד להגשת הבקשה להארכת המועד להשפט הפכה לחלוטה... למעלה מן הצורך אוסיף כי לא מצאתי בנימוקים שפורטו בבקשה טעם של ממש המצדיק הגשת הבקשה באיחור. גם העובדה שהעבירה בוצעה על ידי בעלה של המבקשת אינה מצדיקה קבלת הבקשה... לא נעלמה מעיני העובדה כי מדובר בעבירת מהירות שנאכפה במצלמה מסוג א/3 אולם כיון שהדו"ח שולם וההרשעה השתכללה אין עוד מקום להדרש לטענות טכניות העוסקות באמינות תוצאות הבדיקה... בנסיבות אלה ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית". על החלטה זו הוגש הערעור הנוכחי.

כלשון הסיפא: "הוראות סעיף קטן זה לא יחולו... על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230". נמצא כי על דרך הכלל, אדם ששילם את הקנס רואים אותו כמי שהודה, הורשע וריצה את עונשו, אלא אם כן בית המשפט נעתר לבקשתו והאריך לו את המועד להישפט.

מטעמים אלו, הערעור נדחה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוחות שמספרם: 52151689982, 50154392919, 9051123805062 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

החלטה זו מתייחסת ל-3 בקשות שהוגשו על ידי המבקש אשר אוחדו על ידי וכוחה יפה לשלושת הדוחות המוזכרים לעיל.

· דוח שמספרו 52151689982 נכתב ונימסר למבקש בתאריך 2.01.22 בשעה 9:30 בצומת טויוטו מרדכי והרצל לוד בגין עבירה של אי ציות לתמרור 302 המוצב בדרך בכך שהמבקש לא עצר את רכבו לפני קו העצירה בנגוד לתקנה 22(א) ו-64(ד) לתקנות התעבורה.

...

בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין כי במקרה שכזה יש לדחות את הבקשה להארכת מועד להשפט.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; לאור השיהוי בהגשת הבקשה, מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

לפניי ערעור על החלטת ביהמ"ש לתעבורה בחיפה מיום 13.9.18 שניתנה בהמ"ש 5780-07-18, ובגדרה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להשפט (להלן: ההחלטה).

המערער עתר בפני ביהמ"ש קמא בבקשה להארכת מועד להשפט בגין שלושה דוחות מהירות מהתאריכים יוני עד אוקטובר 2017, שנרשמו לחובתו על יסוד צלום במצלמת א/3 (להלן: המצלמה).

...

בשורה ארוכה של פס"ד ביהמ"ש העליון אשר את המסקנה לפיה קיומה של תשתית עובדתית המלמדת כי אחר נהג ברכב לא מצדיקה את מתן האורכה המבוקשת לאחר שהקנס שולם (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל (10.11.08); רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל (8.1.09); רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (29.1.08).

מכל האמור, אני מורה על דחיית הערעור.