בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירת קנס לצורך הסבת דו"ח

הדו"ח שולם, על פי המשיבה ביום 9.8.23; ובשעה שהקנס בגין הדו"ח שולם, מוחזק המבקש כמי שהודה והורשע בבצוע העבירה, ונשא את עונשו בגין העבירה כאמור (רע"פ 2600/22 דורון חתן נ' מדינת ישראל (נבו 11.05.2022); רע"פ 7928/21 בועז יאיר חי ג'ינו נ' מדינת ישראל (נבו 21.11.2021); רע"פ 2342/21 ענאיה שדיד נ' מדינת ישראל (נבו 08.04.2021); רע"פ 641/19 אייל מילר נ' מדינת ישראל (נבו 10.04.2019)); ועל פי הפסיקה, הארכת מועד להשפט אחרי שהקנס שולם הנה אפשרית במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר (ראו עפ"ת (מחוזי חיפה) 20329-11-23 עוסמאן נ' מדינת ישראל, 31.12.23, פסקה 8; עפ"ת (מחוזי חיפה) 3292-05-23 יניב ישראל נ' מדינת ישראל, 17.7.23; עפ"ת (מחוזי חיפה) 60802-12-22 עודה נ' מדינת ישראל, 15.3.23, פסקה 9; עפ"ת (מחוזי חיפה) 23707-12-22 אלחנן נ' מדינת ישראל, 30.1.23, פסקה 10.

עפ"ת (מחוזי חיפה) 23707-12-22 אלחנן נ' מדינת ישראל, 30.1.23, שם נדחתה בקשה להארכת מועד להשפט בנסיבות בהן נטען, כי שילם את הקנס מבלי שידע באיזה דו"ח מדובר וזאת על מנת להמנע מהטלת עיקולים; עפ"ת (מחוזי חיפה) 10673-03-21 הורוביץ נ' מדינת ישראל, 13.4.21, שם נדחתה בקשה בטענה כי שילם את הדוח בזמן ובתום לב לאחר שקבל דרישת תשלום לפני עיקול מהמרכז לגביית קנסות וסבר כי יוכל להסב את הדו"ח לאחר מכן, ומבלי שהמבקש קיבל את הדוח לידיו.

...

במקרה דנן, אינני סבורה שהמבקש הראה שקיימים טעמים מיוחדים ונימוקים חריגים המצדיקים להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט למרות שהדו"ח שולם, והמבקש לא עמד בנטל המוטל לפתחו.

לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל).

הדו"ח שולם, על פי המשיבה ביום 15.7.22; ובשעה שהקנס בגין הדו"ח שולם, מוחזק המבקש כמי שהודה והורשע בבצוע העבירה, ונשא את עונשו בגין העבירה כאמור (רע"פ 2600/22 דורון חתן נ' מדינת ישראל (נבו 11.05.2022); רע"פ 7928/21 בועז יאיר חי ג'ינו נ' מדינת ישראל (נבו 21.11.2021); רע"פ 2342/21 ענאיה שדיד נ' מדינת ישראל (נבו 08.04.2021); רע"פ 641/19 אייל מילר נ' מדינת ישראל (נבו 10.04.2019)); ועל פי הפסיקה, הארכת מועד להשפט אחרי שהקנס שולם הנה אפשרית במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר (ראו עפ"ת (מחוזי חיפה) 20329-11-23 עוסמאן נ' מדינת ישראל, 31.12.23, פסקה 8; עפ"ת (מחוזי חיפה) 3292-05-23 יניב ישראל נ' מדינת ישראל, 17.7.23; עפ"ת (מחוזי חיפה) 60802-12-22 עודה נ' מדינת ישראל, 15.3.23, פסקה 9; עפ"ת (מחוזי חיפה) 23707-12-22 אלחנן נ' מדינת ישראל, 30.1.23, פסקה 10.

עפ"ת (מחוזי חיפה) 23707-12-22 אלחנן נ' מדינת ישראל, 30.1.23, שם נדחתה בקשה להארכת מועד להשפט בנסיבות בהן נטען, כי שילם את הקנס מבלי שידע באיזה דו"ח מדובר וזאת על מנת להמנע מהטלת עיקולים; עפ"ת (מחוזי חיפה) 10673-03-21 הורוביץ נ' מדינת ישראל, 13.4.21, שם נדחתה בקשה בטענה כי שילם את הדוח בזמן ובתום לב לאחר שקבל דרישת תשלום לפני עיקול מהמרכז לגביית קנסות וסבר כי יוכל להסב את הדו"ח לאחר מכן, ומבלי שהמבקש קיבל את הדוח לידיו.

...

במקרה דנן, אינני סבורה שהמבקש הראה שקיימים טעמים מיוחדים ונימוקים חריגים המצדיקים להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט למרות שהדו"ח שולם, והמבקש לא עמד בנטל המוטל לפתחו.

לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל).

בפני בקשה להארכת המועד להשפט לצורך הסבת הדו"ח שמספרו 90520739195 על שם מי שנהג ברכב במועד ביצוע העבירה.

  בע"פ (י-ם) 40599/07 רואמי נ' מדינת ישראל, מיום 3.12.07 נקבע כי אין בעצם הטענה כי אחר נהג ברכב כדי להצדיק הארכת מועד להשפט:   "אשר לחשש לעיוות דין, הרי שבכל מקרה שבו אדם מוסר רכב, לנהיגה בידי אדם אחר, עליו לצפות שיירשמו דוחות תעבורה, או שיירשמו דוחות על תשלום קנס. אם לבעל הרכב, כמו בענייננו, יש יותר מרכב אחד, ואחרים מלבדו נוהגים בהם, עליו לקבוע סידורים מיוחדים... בכל מקרה עליו לדאוג להגשת הבקשה להשפט במועד של 90 יום שנקבע בחוק." (שם עמ' 10383).

...

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי, כי הדו"ח נשלח לכתובת הרשומה של המבקשת וחזר בציון "עזב". טענת המבקשת כי עסקינן בכתובת שגויה לא מגובה באסמכתאות, המסמך שצורף כלל לא מתייחס למועד שינןוי הכתובת ואינו מעיד על כך. הבקשה הוגשה בשיהוי של למעלה משנתיים ודינה להידחות.

בית המשפט העליון (כב' השופט א' שהם) נדרש לסוגיה זו במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דין במסגרתו נדחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, וקבע: "... אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי דחיית בקשתו תגרום לו עיוות דין, שכן לא הוצג כל טעם ממשי המצביע על חשש כלשהו לעיוות דין שנגרם לו. ועוד אוסיף, כי טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, אינה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו (רע"פ 7709/13, שמעון סאסי נ' מדינת ישראל, 28.11.13).

  משכך, אין מקום להיעתר לבקשה גם מטעם של הסבת הדו"ח על שם הנהג שנהג ברכב ביום ביצוע העבירה.

שיהוי בהגשת הבקשה   העבירה נשוא דו"ח זה בוצעה ביום 26.2.21 בעוד שבקשתה הוגשה רק ביום 15.1.24 בשיהוי ניכר ביום 15.6.23 ללא הסבר לפשר השיהוי וללא נימוקים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה כה ממושכת לקיומו של משפט וגם מהיבט זה דין הבקשה להידחות ( רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (2011), רע"פ 1896/18 הדני נ' מדינת ישראל (2018) עפ"ת 27622-09-18 עאסי פתח אללה נ' מדינת ישראל פורסם ביום 3.12.18 עפ"ת 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל פורסם ביום 24.12.18).

לאור האמור הבקשה נדחית.

בפני בקשה להארכת המועד להשפט לצורך הסבת הדו"ח שמספרו 90519626296 על שם מי שנהג ברכב במועד ביצוע העבירה.

  דיון והכרעה:   המצאת הודעת תשלום קנס   בעבירות קלות קובעת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 :   "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן."   דהיינו אם הוכיחה המאשימה, כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין חזקה שההודעה הומצאה כדין ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך חזקה זו.   משהוכח כי נשלח דואר רשום אף בהיעדר אישור מסירה או אישור שאינו ממולא כדין, רואים אותו כמי שהגיע למענו תוך 15 יום מיום שנשלח (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי נ' מדינת ישראל, מיום 21.5.17, עפ"ת (חי') 67571-03-18, אפשטיין נ' מדינת ישראל, מיום 25.4.18 ורע"פ 106/15 עו"ד קריב נ' מדינת ישראל, מיום 20.1.15.

...

על אף החלטתי מיום 18.3.24 לא צורף אישור מרשם החברות על כתובת רשומה של החברה בתאריך ביצוע ההמצאה.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי, כי הדו"ח נשלח לכתובת הרשומה של המבקשת וחזר בציון "עזב". טענת המבקשת כי עסקינן בכתובת שגויה לא מגובה באסמכתאות, המסמך שצורף כלל לא מתייחס למועד שינוי הכתובת ואינו מעיד על כך. הבקשה הוגשה בשיהוי של למעלה משלוש שנים ודינה להידחות.

למרות החלטתי מיום 18.3.24 המבקשת לא צירפה מסמכים המעידים על שינוי כתבות נכון למועד ההמצאה ברשם החברות.

שיהוי בהגשת הבקשה   העבירה נשוא דו"ח זה בוצעה ביום 19.10.20 הדו"ח הודפס ביום 21.1.21 ונשלח למבקשת בעוד שבקשתה הוגשה רק ביום 15.1.24 בשיהוי ניכר ללא הסבר לפשר השיהוי וללא נימוקים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה כה ממושכת לקיומו של משפט וגם מהיבט זה דין הבקשה להידחות ( רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (2011), רע"פ 1896/18 הדני נ' מדינת ישראל (2018) עפ"ת 27622-09-18 עאסי פתח אללה נ' מדינת ישראל פורסם ביום 3.12.18 עפ"ת 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל פורסם ביום 24.12.18).

לאור האמור הבקשה נדחית.

בפני בקשה להארכת המועד להשפט לצורך הסבת הדו"ח שמספרו 95501241335 על שם מי שנהג ברכב במועד ביצוע העבירה.

ביום 8.4.24 הוגשה בקשה להארכת מועד להשפט לצורך הסבת הדו"ח על שם הנהג בפועל.

  בע"פ (י-ם) 40599/07 רואמי נ' מדינת ישראל, מיום 3.12.07 נקבע כי אין בעצם הטענה כי אחר נהג ברכב כדי להצדיק הארכת מועד להשפט:   "אשר לחשש לעיוות דין, הרי שבכל מקרה שבו אדם מוסר רכב, לנהיגה בידי אדם אחר, עליו לצפות שיירשמו דוחות תעבורה, או שיירשמו דוחות על תשלום קנס. אם לבעל הרכב, כמו בענייננו, יש יותר מרכב אחד, ואחרים מלבדו נוהגים בהם, עליו לקבוע סידורים מיוחדים... בכל מקרה עליו לדאוג להגשת הבקשה להשפט במועד של 90 יום שנקבע בחוק." (שם עמ' 10383).

...

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי, כי הדו"ח נשלח לכתובת הרשומה של המבקשת וחזר בציון "עזב". הבקשה הוגשה באיחור ודינה להידחות.

בית המשפט העליון (כב' השופט א' שהם) נדרש לסוגיה זו במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דין במסגרתו נדחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, וקבע: "... אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי דחיית בקשתו תגרום לו עיוות דין, שכן לא הוצג כל טעם ממשי המצביע על חשש כלשהו לעיוות דין שנגרם לו. ועוד אוסיף, כי טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, אינה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו (רע"פ 7709/13, שמעון סאסי נ' מדינת ישראל, 28.11.13).

כפי שאפרט להלן, סבורני כי אין להחיל דין שונה על נסיבות עניינו.

"   משכך, אין מקום להיעתר לבקשה גם מטעם של הסבת הדו"ח על שם הנהג שנהג ברכב ביום ביצוע העבירה.

לאור האמור הבקשה נדחית.