בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת קנס בגין נסיעה ללא חגורה

מונחת לפניי בקשה להארכת מועד להשפט בגין דו"ח שמספרו 17124222724, עבירה מיום 11.1.22.

במסגרת נימוקי הבקשה טוען המבקש, כי העבירה מושא הדו"ח מתייחסת לנוסע אשר נסע עמו ברכב ואכן היה חגור בחגורת בטיחות בכסא האחורי עם שאר הנוסעים.

דין הבקשה להדחות ולהלן יובאו טעמיי לכך: סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") עולה, בין היתר, כי בית המשפט רשאי לקיים את המשפט בגין הודעת תשלום קנס גם אם הבקשה להשפט הוגשה באיחור, ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה) לחסד"פ, בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו.

...

דין הבקשה להידחות ולהלן יובאו טעמיי לכך: סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") עולה, בין היתר, כי בית המשפט רשאי לקיים את המשפט בגין הודעת תשלום קנס גם אם הבקשה להישפט הוגשה באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה) לחסד"פ, בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו.

בשורה ארוכה של פסקי דין הובהר, כי על בתי המשפט לצמצם את תחולתו של תנאי עיוות הדין, למקרים חריגים ומיוחדים בהם אין כל ספק כי מקבל הדו"ח לא ידע ולא יכול היה לדעת על הדו"ח ומקרים בהם דיון ענייני בהודעת תשלום הקנס היה מוביל לזיכוי הנאשם (ראו ע"פ (מחוזי י-ם) 2161/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו]); ב"ש (מחוזי נצ') 2003/08 עאטף נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו])) לעניין זה יפים דבריו הבאים של בית המשפט המחוזי בע"פ (י-ם) 4448/09 קמר יעקב, עו"ד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו): "אוסיף, כי לא נעלמה מעיניי זכות הגישה לערכאות, המהווה זכות יסוד חוקתית בשיטת משפטנו, מכוחה זכאי נאשם בפלילים שיינתן לו יומו בבית המשפט, להתגונן כראוי מפני האישום המיוחס לו. יחד עם זאת, אין המדובר בזכות מוחלטת וסבורני כי במכלול נסיבות המקרה דנן, כאמור, על זכות זו לסגת מפני השיקולים עליהם עמדתי לעיל, לרבות החובה הציבורית המוטלת על מערכת בתי המשפט להבטיח כי משפטים יתנהלו כסדרם ובהתאם למועדים שנקבעו בדין". בשולי הדברים אציין, כי המבקש בבקשתו, כפר בעובדות כתב האישום ופרט שורה של כשלים ראייתים.

בסיכומו של דבר, הבקשה נידחת.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 34122231821 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

בגוף הדוח צוין כי העבירה בוצעה בתאריך 4.5.20 וכי המועד האחרון להגשת בקשה להשפט הנו 2.8.20 , שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.

המדובר בהודעת תשלום קנס שניתנה למבקש לידיו מאת השוטר בשטח, עובר לבצוע העבירה.

כבר בפתח הדברים יאמר, כי חלק מהכשלים אליהם מפנה המבקש, כגון צבע חולצתו של המבקש כלל אינם רלוואנטיים לאישום, שכן אין מדובר בעבירה של אי חגורת בטיחות של המבקש כנהג, אלא לכך כי המבקש כנהג הניח לנוסע ברכבו לשבת ברכב בהיותו של הנוסע לא חגור.

...

בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

לפיכך מטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה על הסף.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, מששולם הדוח ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

על פי האמור בהודעות תשלום הקנס, אותן קיבל המבקש לידיו במעמד עריכתן, ביום 14.10.18 בשעה 15:35 או בסמוך לכך נעצר המבקש בציר 45 מרחוב נמל התעופה ממערב מלכות בירושלים לאחר שפעל בנגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961, כאשר נהג ברכבו בלא זהירות בכך שעקף טור כלי רכב שעמדו בפקק וגרם לרכב אשר הגיע ממול לעצור כדי להמנע מתאונה (הודעת קנס 61117287799); ובנגוד לתקנה 83 ב (א) לתקנות אלו, כאשר נהג ברכבו מבלי שהיה חגור בחגורת בטיחות (הודעת תשלום קנס מס' 61117287781).

ביום 19.10.23 עתר המבקש בבקשה זאת, להארכת המועד להגשת בקשה להשפט בגין הודעת תשלום קנס שמספרה 61117287799 ועניינה נהיגה בחוסר זהירות.

האם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע? המבקש טען "בחצי פה" כי נודע לו אודות הודעת תשלום הקנס בעקבות בירור במשרד הרשוי ממנו למד כי הוא נידרש לערוך אמצעי תיקון בגינה.

כמפורט בסעיף ח' להודעת תשלום הקנס עליה מושא בקשה זאת, "...במקום היה עומס, הנהג הגיע במהירות תוך כדי עקיפת טור רכבים שעומדים בפקק, רכב שהגיע מולו בלם ועצר כדי להמנע מתאונה. אני נסעתי אחרי הרכב שבלם, אמרתי לנהג שיסתובב ויסע לצד שני לעמוד בתור. הנהג סירב ואמר אני נוסע לשם ותרשום מה שאתה רוצה...". תאור נסיבות הארוע, בצד העבירה המיוחסת למבקש, מלמד ללא כל ספק על סיכון חיים בנהיגתו הבלתי זהירה של המבקש (יוזכר כי המבקש כלל אינו חולק על עצם העבירה).

יתר על כן, לטעמי היתנהגות המבקש המתוארת בדו"ח מלמדת גם על בריונות בכביש, עת המבקש בחר להיתעלם מטור המכוניות בנתיב נסיעתו ומזה שבא מולו אף לאחר נקרא על ידי השוטר "לעמוד בתור". כמו כן, שותפה אני לדברי בית המשפט המחוזי בעפ"ת אנגור, כי אי חגירתה של חגירת בטיחות מסכנת את הנוהג ברכב ועל כן עבירה זאת גם היא בבחינת עבירה מסכנת חיים.

...

בנסיבות אלה אני סבורה כי לא ייגרם לנאשם עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): "לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש,  הבקשה נדחית.

בפניי בקשה להארכת מועד להשפט בגין הודעת קנס שמספרה 14124101404 (להלן: "הדוח").

כפי העולה מהבקשה והחומר שצורף לה, בתאריך 13.12.21 (בבקשה נרשם בטעות 18.9.21- א"ל) נרשם לחובת המבקש הדו"ח הנ"ל בגין נסיעה ללא חגורת בטיחות.

...

דיון והכרעה לאחר עיון ושקילה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

יפים לעניין דבריו של כב' הש' דבור בעפ"ת 35639-04-15 סעיד סעדי (25.5.15): "בסוף דבריי, רואה אני לנכון לשוב ולהדגיש, כי, שמירה על הערוצים הפרוצדורליים והמועדים, כפי שהם קיימים בהוראות הדין, מקבלת היא משנה תוקף וחשיבות עליונה, עת מדובר ב"משפטי וענייני תעבורה". המדובר הוא בעורק חיים עיקרי וראשי המחייב השלטת כללים חדים, אחידים וברורים שסטייה מהם תתאפשר רק בהתקיים נסיבות מוצדקות, מבוססות ומיוחדות שבכוחן לפרוץ, במידתיות, את המעטפת הדיונית הקבועה בדין.

הדברים האמורים נכונים, מכוח קל וחומר, נוכח תגובתו של המבקש בעת רישום הדו"ח: "רק יצאתי לעבודה", דברים שיש בהם משום ראשית הודיה במיוחס לו. מהטעמים האמורים, הבקשה נדחית.

בפניי בקשה להארכת מועד להשפט בגין הודעת קנס שמספרה 15124827914 (להלן: "הדוח").

כפי העולה מהבקשה והחומר שצורף לה, בתאריך 10.11.22 נרשם לחובת המבקש הדו"ח הנ"ל בגין נסיעה ללא חגורת בטיחות.

...

דיון והכרעה לאחר עיון ושקילה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

יפים לעניין דבריו של כב' הש' דבור בעפ"ת 35639-04-15 סעיד סעדי (25.5.15): "בסוף דבריי, רואה אני לנכון לשוב ולהדגיש, כי, שמירה על הערוצים הפרוצדורליים והמועדים, כפי שהם קיימים בהוראות הדין, מקבלת היא משנה תוקף וחשיבות עליונה, עת מדובר ב"משפטי וענייני תעבורה". המדובר הוא בעורק חיים עיקרי וראשי המחייב השלטת כללים חדים, אחידים וברורים שסטייה מהם תתאפשר רק בהתקיים נסיבות מוצדקות, מבוססות ומיוחדות שבכוחן לפרוץ, במידתיות, את המעטפת הדיונית הקבועה בדין.

דברים שיש בהם יותר מראשית הודיה במיוחס לו. מהטעמים האמורים, הבקשה נדחית.