בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוחות קורונה

זוהי בקשה להארכת מועד להשפט בגין שני דוחות קורונה.

...

לטענת המבקש, בית המשפט מתבקש להאריך את המועד להישפט בגין שני הדוחות, משום שהוא שלח בדואר ערעור על שני הדוחות, לפני תום הזמן, אך הערעור נדחה.

לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן המבקש פנה כבר בבקשה למוקד הקנסות המנהליים, בבקשה לביטול הדו"ח שנדחתה, ובבקשה להישפט שנדחתה אף היא.

בהינתן האמור, הבקשה הוגשה בשיהוי של שנה ושמונה חודשים מהמועד האחרון להישפט בגין הדוחות וזאת ללא הסבר המניח את הדעת, על כן דינה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין ונוכח מצוקה כלכלית אשר נגרמה עקב מגפת הקורונה אני מורה על ביטול ריבית פיגורים, במידה והוטלה, בקשר לדוחות מושא בקשה זו. המבקש ישלם סכום הקנסות עד יום 30/12/22.

לפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 51124300024 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

דברי המבקש שנרשמו בתגובה לדוח הם: "רק הסתכלתי מי היתקשר" עוד יצוין כי נרשם כי הדוח לא נחתם עקב קורונה.

...

לכן הטענה של המבקש (בסעיף 3 לבקשה), כי נודע לו על הדוח רק לפני מספר שבועות, אינה יכולה להתקבל ואני דוחה את טענת המבקש כי לא קיבל לידיו את הדוח.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): לאור האמור; משברור כי המבקש ידע על קיומו של הדוח ואף קיבל את הדוח לידיו; מששולם הדוח ללא תוספת פיגורים בסמוך לתום התקופה של 90 הימים; לאור השיהוי בהגשת הבקשה לכל הפחות מאז תשלום הדוח ועד להגשת הבקשה, שיהוי של שנה וחצי, ללא כל הסבר; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

לפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 10160154950 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

לעניין תשלום קנס בידי אחד העובדים ראו עפ"ת 711811-11-21 מדינת ישראל נ' רוקמן נכתב כך: "בפיו של המערער אין כל טענה ממשית לכך שהבקשה להשפט לא הוגשה במועדה. גילגול האחריות על עובדים אינו יכול לסייע למערער לאחר שקבל את הדוח לידיו, ידע מה הוא המועד האחרון להגשת הבקשה שהוגשה רק למעלה מחודשיים לאחר המועד האחרון שהיה נקוב בדוח, והמערער לא עשה דבר כדי לעקוב אחרי מימוש הגשת הבקשה להשפט. טענות בעיניין לחץ בעבודה או תקופת קורונה אינן מסייעות, ולטענות מעין אלה אין סוף" תשלום הדוח הופך אותו לחלוט וחל עקרון סופיות הדיון.

...

לאור כל זאת אני קובע כי בעניינו של המבקש אין חשש לעיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור; מששולם הדוח; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

רק לעתים נדירות ניתנת הארכת מועד להשפט בגין דוח ששולם, גם כאשר הטענה היא שהדוח שולם על ידי אחד העובדים, במקרה זה על ידי מזכירתו של המבקש.

ראה עפ"ת 711811-11-21 מדינת ישראל נ' רוקמן נכתב כך: "בפיו של המערער אין כל טענה ממשית לכך שהבקשה להשפט לא הוגשה במועדה. גילגול האחריות על עובדים אינו יכול לסייע למערער לאחר שקבל את הדוח לידיו, ידע מה הוא המועד האחרון להגשת הבקשה שהוגשה רק למעלה מחודשיים לאחר המועד האחרון שהיה נקוב בדוח, והמערער לא עשה דבר כדי לעקוב אחרי מימוש הגשת הבקשה להשפט. טענות בעיניין לחץ בעבודה או תקופת קורונה אינן מסייעות, ולטענות מעין אלה אין סוף" עוד לעניין התשלום, תשלום קנס במסגרת פירעון חובות, כפי שטען המבקש בבקשתו בסעיף 8, אין בו כדי להפריך את החזקה המשפטית העולה מסעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב -1982, לפיה יש לראות בתשלום הקנס הודאה.

...

לאור כל זאת אני קובע כי בעניינו של המבקש אין חשש לעיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור; מששולם הדוח; לאור השיהוי בהגשת הבקשה; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

לפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 51121253556 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

  המבקש טען כי בעקבות הליך חידלות פירעון, במסגרתו ניתן צו כנוס ביום 7.3.19 כנגד המבקש, יחד עם מגפת הקורונה שפרצה באותה עת, הורע מצבו התיפקודי וכתוצאה מכך נזנח הטיפול בדוח נשוא בקשה זו. הדוח ניתן למבקש בידו ביום 10.2.20, והתאריך האחרון להגשת בקשה להשפט היה ביום 10.5.20, כשנה ויותר לאחר מתן צו הכנוס.

...

לאור כל זאת אני קובע כי בעניינו של המבקש אין חשש לעיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור; לאור העובדה שהמבקש קיבל לידיו את הדוח; לאור השיהוי הכבד בהגשת הבקשה – 4 שנים; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.