בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה ששולם

בפניי ערעור על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה (כבוד השופט גיל קרזבום) שניתנה ביום 7.12.15 בתיק המ"ש 8964-11-15 (להלן: "בימ"ש קמא" ו- "ההחלטה" בהתאמה), במסגרתה דחה בימ"ש קמא את בקשת המערערת להארכת המועד להשפט בגין דו"ח תנועה ששולם.

...

בנסיבות אלו ובפרט העובדה שהמבקשת קבלה את הדו"ח לידיה, לא פעלה במסגרת התקופה שנקבעה בחוק להסבת הדו"ח, שילמה את הדו"ח מבחירתה והשיהוי הרב והבלתי מוצדק בהגשת הבקשה, אין מקום להיעתר לה. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

אין לאפשר מצב שבו אנשים ישלמו קנסות ולאחר שנים יגלו משמעות הדבר ויבקשו תיקון.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהחלטת בימ"ש קמא, שקלתי טענות הצדדים ויישמתי את הדין וההלכה על נסיבות מקרה זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

סיכומו של דבר, הערעור נדחה.

בפניי בקשה להארכת מועד להשפט בגין דו"ח שמספרו 10155236556 המייחס למבקש עבירה של אחיזה או שימוש בטלפון בזמן נהיגה שלא באמצעות דיבורית בנגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 בתאריך 15.12.2019.

טענות הצדדים טענות המבקש המבקש טען כי היה בכוונתו להגיש בקשה להשפט על מנת לקבל את יומו בבית המשפט, אולם רעייתו, גב' תמי קרויזר, אשר אמונה על התשלומים השוטפים לרבות דו"חות תנועה, שילמה את הקנס הדו"ח בתום לב וכיוון שסברה כי זוהי כוונתו של המבקש בשל הרצון להמנע מאיחור במועד התשלום ומצבירת פיגורים.

...

משכך, לא הוכיח המבקש כי לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח הנדון במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק מסיבות שאינן תלויות בו. לפיכך, אני קובעת כי הבקשה לא הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד.

לפיכך אני קובעת כי אי ביטול פסק הדין לא יגרום לחשש לעיוות דין.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין 2 דוחות תנועה שמספרם 30153345027 (עניינו מהירות העולה על המותר) ו- 30153344988 (עניינו רשיון נהיגה שפקע) וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

המועד האחרון להגשת בקשה להשפט בגינם הנו 5.7.19, שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.

...

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

המבקש עתר להארכת מועד להשפט בגין דוח תנועה מיום 18.6.23 והמשיבה היתנגדה לבקשה.

זאת ועוד, גם לאחר ששולם הקנס לא פעל המבקש במהירות לבירור הנסיבות והגשת בקשה מתאימה, אלא שקט על שמריו עד שבעה חודשים לאחר מכן עת הגיש בקשה זו. החוק אינו קובע מועד להגשת בקשה להארכת מועד, אולם מובן כי כאשר המועד להגשת בקשה להשפט הנו שלושה חודשים, הרי הגשת בקשת להארכת מועד לאחר שישה חודשים מהוה שהוי בלתי סביר ובלתי מוסבר בנסיבות אלה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק, החלטתי לדחות את הבקשה.

לאור כל האמור, החלטתי כאמור לדחות את הבקשה.

המבקש עתר להארכת מועד להשפט בגין דוח תנועה מיום 20.10.22 וטוען כי לא קיבל את הדוח ולא ידע עליו עד בדיקה שערך ברשות הרשוי בחודש מרץ 24'.

אינני מיתעלם מהעובדה שקיים תצהיר אדם אחר המקבל אחריות לעבירה, אולם כבר קבע בית המשפט העליון כי בהליך זה, של הארכת מועד להשפט, יש לפן הדיוני משקל מוגבר לעומת הליכים אחרים: "בקשת המבקש לזנוח את הפרוצידורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תיתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות בררת משפט". רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל ולבסוף, לא יהיה זה מיותר להזכיר את החלטת בית המשפט העליון ברע"פ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל גם שם הוגשה הבקשה לאחר שלמבקש נודע כי תשלום הקנס גורר סנקציה של רשות הרשוי וגם שם נטען כי בן מישפחה אחר הוא שנהג ברכב במועד הרלוואנטי.

...

אשר על כן, הבקשה נדחית.