בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה שנשלח לכתובת שגויה

בפני 4 בקשות להארכת המועד להשפט בגין 4 דוחות שונים וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.

על פי האמור בבקשות, רכבים בבעלות המבקשת צולמו במועדים שונים ונטען כי בהם נהגו עובדים שונים של המבקשת: ביום 24/02/20 צולם רכב מ.ר. 5767089 כשנהגו מבצע עבירת תנועה (נהיגה במהירות של 64 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 50 קמ"ש).

לטענת המבקשת הדוחות נשלחו תחילה לכתובת שגויה ונודע לה על קיומם רק ביום 18/07/21 עת קיבלה דרישה לתשלום חוב.

...

לאור האמור – בשל השיהוי הניכר, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותה של המבקשת מלהגיש את הבקשה להישפט במועד, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקשת עיוות דין במידה ולא ינתן לה יומה, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק החלטתי זו גם למרכז לגביית קנסות – רשות האכיפה והגבייה ותשלח העתק החלטתי לצדדים.

בפניי ערעור על החלטת ביהמ"ש לתעבורה בחיפה מיום 19.7.15 שניתנה בתיק 934-07-15 (כבוד השופט שלמה בנגו'), הדוחה את בקשת המערער להאריך את המועד להגשת בקשה להשפט בגין דו"ח תנועה מס' 90501162326, המייחס לו עבירה של אי עצירה באור אדום בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, עבירה שבוצעה ביום 29.1.13.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 14.10.15 הוסיף ב"כ המערער כי ישנם מקרים חריגים בהם ראוי לפתוח את העיניים ולראות מה קרה – במקרה זה רואים אדם שיכל בקלות לשלם את הקנס ולחסוך הוצאות וטרדה, אך ניהל התכתבות רבה מול המישטרה ולאחר מכן מול רשות הדואר בדרישה לחקור לגבי אותו דבר דואר, הגיש בקשה לבי המשפט ועתה הגיש את העירעור – כך נוהג אדם שמנסה לנקות את שמו ושפועל בתום לב. המערער הוסיף כי הנו בעל גליון תעבורה נקי וכי הוא מאוד מופתע וסבור כי נפלה טעות בגיליון שהציגה המשיבה.

טענות המשיבה המשיבה טענה כי יש לדחות את העירעור – הודעת הקנס המקורית נשלחה לכתובתו הרשומה של המערער, אותה כתובת אליה נשלחה הודעה בדבר ריבית פיגורים.

5.1 המסגרת הנורמאטיבית בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להשפט מוגשת מכח סע' 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 אשר קובע: "230. הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להשפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו. הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו." סע' 229(ה) לחסד"פ קובע: "תובע רשאי לידון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהחלטות ביהמ"ש קמא, שקלתי טענות הצדדים ויישמתי את הדין וההלכה על נסיבות מקרה זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לאחר שבחנתי החלטת בית משפט קמא, מצאתי כי דין הערעור להידחות וכך אני מורה.

לאור האמור, הערעור נדחה.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 31.5.17, שנאכפה במצלמת א3.

לטענת המבקש בבקשה מיום 24.12.19, הוא פנה לאחרונה למשרד הרשוי לבירור מצב רישיון ונימסר לו כי לחובתו מספר נקודות בגין דוחות תנועה; ולא הודע לו על הדו"ח במועד, שכן הוא מתגורר דרך קבע בירושלים והדואר לא מגיע אליו לירושלים; ולאחר בירור מקיף התברר כי מי שנהגה ברכב נשוא הדו"ח היתה נהגת אחרת, והמשך קיומו של הדו"ח על שם המבקש עלול לגרום לו לעיוות דין.

התקנה מאפשרת לנמען לנסות ולסתור את החזקה, אם ארעה תקלה כלשהיא שגרמה לכך שהנמען לא קיבל את ההודעה מטעמים שאינם קשורים בו. בעניינינו, אני סבורה, כי אין בטענת המבקש כי הוא מתגורר דרך קבע בירושלים כדי לסתור את חזקת המסירה – כאמור לעיל, על פי המאשימה הדו"ח נשלח לכתובתו של המבקש הרשומה במשרד הפנים, והמבקש לא טען, וודאי שלא הוכיח, כי פעל לעידכון הכתובת במשרד הפנים.

וראו - רע"פ 2096/07 דר' צפורה רייני כוכבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.05.2007) - "אפילו הנחתי כי הצדק עם המבקשת וההודעות נשלחו לכתובת שאינה כתובת מגוריה, השקפתי היא כי אין לה להלין בענין זה אלא על עצמה. מבעליו של כלי-רכב אתה מצפה – וזוהי גם חובתו על-פי חוק (ראו סעיף 17 לחוק מירשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965; סעיף 2 לחוק עידכון כתובת, התשס"ה-2005) – כי ידאג לכך שהכתובת המצויה בידיהם של גורמי התעבורה היא כתובתו האמיתית. מקום בו לא עשה כן, לא יוכל הוא להשמע בטענה כי דברי דואר שנשלחו לכתובת השגויה לא הגיעו לידיו." ורע"פ 8626/14 מוחמד סמארה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.02.2015) - "ככל שהודעת הקנס נשלחה לכתובת שגויה ולא לכתובתו הנכונה של המבקש, אין לו אלא להלין על עצמו, כאשר לא דאג לעידכון כתובתו ברשומי משרד הפנים וגורמי התעבורה.". וראו גם ראו גם רע"פ 2340/15 יניב דב חיים קליין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.05.2016); וע"פ (מחוזי ירושלים) 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.12.2007).

...

בחנתי את טיעוני הצדדים בכתב לבקשה; ולאחר ששקלתי את האמור בבקשה ובתגובת המשיבה, החלטתי לדחותה.

התקנה מאפשרת לנמען לנסות ולסתור את החזקה, אם אירעה תקלה כלשהי שגרמה לכך שהנמען לא קיבל את ההודעה מטעמים שאינם קשורים בו. בענייננו, אני סבורה, כי אין בטענת המבקש כי הוא מתגורר דרך קבע בירושלים כדי לסתור את חזקת המסירה – כאמור לעיל, על פי המאשימה הדו"ח נשלח לכתובתו של המבקש הרשומה במשרד הפנים, והמבקש לא טען, וודאי שלא הוכיח, כי פעל לעדכון הכתובת במשרד הפנים.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד להישפט נדחית.

בפני 6 בקשות להארכת המועד להשפט בגין 6 דוחות שונים וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.

על פי האמור בבקשות, רכבים בבעלות המבקשת צולמו במועדים שונים ונטען כי בהם נהגו עובדים שונים של המבקשת: ביום 11.09.2019 צולם רכב מ.ר. 35477301 כשנהגו מבצע עבירת תנועה (נהיגה במהירות של 82 קמ"ש בדרך בה המהירות המירבית המותרת היא 50 קמ"ש).

לטענת המבקשת הדוחות נשלחו תחילה לכתובת שגויה ונודע לה על קיומם רק ביום 18/07/21 עת קיבלה דרישה לתשלום חוב.

...

לאור האמור – בשל השיהוי הניכר, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותה של המבקשת מלהגיש את הבקשה להישפט במועד, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקשת עיוות דין במידה ולא ינתן לה יומה, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק החלטתי זו גם למרכז לגביית קנסות – רשות האכיפה והגבייה ותשלח העתק החלטתי לצדדים.

לפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 90524485464 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

להלן המסמך – הצהרת חוכר להסבת דוח תנועה.

אולם מרגע שהמבקש הוא זה שמסר למפנ"א את כתובתו ברחוב הרב קוק בבאר יעקב ובקש לקבל שם את הדואר לאחר הסבת הדוח, הרי אינו יכול לטעון כנגד שליחת הדואר למקום זה. בנוסף, המבקש מעיד בעצמו על כך שהוא מקבל דואר ברחוב הרב קוק בבאר יעקב – שכן את דבר הדואר על הדרישה לתשלום קיבל בכתובת זו. סיכומו של דבר – אני דוחה את הטענה כי טענת דבר הדואר נשלח לכתובת שגויה.

...

לאור כל זאת אני קובע כי בעניינו של המבקש אין חשש לעיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו.

סיכומו של דבר: לאור האמור; משקבעתי שדבר הדואר נשלח לכתובתו של המבקש אותה הוא מסר למפנ"א; משהמבקש אישר כי הוא קיבל דואר בכתובת הרב קוק 1 באר יעקב מרשות האכיפה והגבייה; משדחיתי את הטענה כי המבקש מעולם לא ידע על הדוח; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.