בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח על נהיגה ללא רישיון בתוקף

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח מספר 51123845565 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.

על פי האמור בדוח, ביום 30.03.2021 קיבל המבקש את הדוח לידיו לאחר שביצע לכאורה עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף.

...

ראו עפ"ת (מרכז) 41357-10-22 שואשי נ' מדינת ישראל (31.12.2022), שם נדחה ערעורה של נהגת אשר קיבלה את הדוח לידה, הייתה טרודה בעניינים אישיים ולכן הגישה בקשה להישפט באיחור: "המערערת הייתה מודעת מטבע הדברים לעבירה שיוחסה לה, והודעת תשלום הקנס נמסרה לידה במעמד ביצוע העבירה. על פי הוראת סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב- 1982 ניתן לשלם את הקנס תוך פרק זמן של 90 יום, או להודיע תוך פרק זמן זה על רצון להישפט, ומדובר בתקופת זמן לא מבוטלת שתכליתה גם בשמירה על סופיות ההליכים. יש להניח כי המערערת היתה טרודה בענייניה האישיים, אולם אין לראות בנסיבות אלה, כאשר קיומו של הדוח נשתכח ממנה, "נימוקים מיוחדים" במובנו של סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, המצדיקים הגשת בקשה להישפט באיחור.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

לפניי בקשה להארכת מועד להשפט בגין דו"ח שקבל המבקש ביום 8.2.21 המייחס לו עבירה של שימוש בטלפון.

המבקש טען כי השוטר רשם לו שני דו"חות נפרדים בגין אותו ארוע דבר העומד בנגוד להנחיית מדור תעבורה מס' 8/11 – "רישום של יותר מדו"ח אחד כלפי המשתמשים בדרך". לפי סעיף 3א' להנחיה אשר צורפה ע"י המבקש, כאשר אחת מהעברות נוגעת לרישיונות, אם עבירת הרישיונות היא מסוג הזמנה לדין והעבירה האחרת היא מסוג בררת משפט, יירשם דו"ח על פי סוגו לכל עבירה בנפרד ובילבד שלא יירשמו יותר משני דו"חות סך הכל.

בעניינינו, הדו"ח נשוא הבקשה הוא דו"ח מסוג בררת משפט בגין עבירה של שימוש בטלפון, והדו"ח הנוסף הוא מסוג הזמנה לדין בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה ולאחר שנתתי דעתי לתגובת ב"כ המשיבה ולתשובת ב"כ המבקש לתגובת ב"כ המשיבה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

בנסיבות אלה ונוכח השיהוי הניכר שבהגשת בקשה, לא מצאתי מקום להיעתר לה. אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11): "בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים." לאור כל האמור הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספר 33116615866 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

בחנתי את טענותיו של המבקש: לגבי טענתו כי השוטר פעל בנגוד להנחיית מדור תעבורה 8/11 כאשר נרשמו כנגדו 2 דוחות – אפנה לרע"פ 7714/23 מיום 9.11.23, שם, כנגד המבקש נרשמו 3 דוחות – נהיגה ללא רשיון רכב תקף, אחיזת טלפון אגב נהיגת הרכב ונהיגה ללא חגורת בטיחות.

...

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק, ואין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

ערעור המבקש לבית המשפט העליון נדחה, בית המשפט העליון קבע כי מקובלת עליו המסקנה כי מדובר בעבירות מסכנות חיים.

לאור האמור, משמדובר בעבירה מסכנת חיים, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 17150220162, וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

ביום 15.12.23 נרשם כנגד הנאשם דוח בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

לו היה בידי המבקש רישיון נהיגה תקף במועד ביצוע העבירה, היה עליו לצרף העתק ממנו לבקשה זו. בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעיקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

...

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה הדוח נמסר למבקש ביד ועל כן, אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק, ואין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

51293אור האמור, לא שוכנעתי כי הייתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, לא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו.מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, ועל כן לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

54678313 הבקשה נדחית.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 33122027908, וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

ביום 12.1.21 נרשם כנגד המבקש דוח בגין עבירת תנועה (נהיגה ללא רשיון רכב תקף).

...

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק, ואין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו -מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש ועל כן לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

5129371 54678313הבקשה נדחית.