בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח נהיגה בכיוון הפוך

בפניי בקשה נוספת להארכת המועד להשפט בגין דו"ח שמספרו 24500002779 המייחס למבקש עבירה של נהיגה נהיגה בכביש חד סיטרי בכיוון ההפוך לכיוון המותר בנגוד לתקנה 37 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 בתאריך 28.11.2019.

...

לפיכך אני קובעת כי הודעת הקנס נשלחה לכתובתו של המבקש.

בנסיבות אלה אני קובעת כי הודעת תשלום הקנס הומצאה כדין למבקש וכי הבקשה לא הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד.

אני סבורה כי יש מקום לברר עניין זה בבית המשפט כמו גם את יתר טענותיו העובדתיות של המבקש העולות מהתצלומים שהוגשו.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 51119068594 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

על המבקש הוטל קנס בגין עבירה מיום 30.11.18 של נהיגה בכביש חד סטרי בכיוון ההפוך לתנועה, בנגוד לתקנה 37 לתקנות התעבורה.

...

עיון בדוח מלמד כי בתגובתו של המבקש לשוטר, לא כפר בעבירה שמיוחסת לו, אלא הודה בביצועה: מתוך דברי הנהג – בדוח: "אני מצטער. רציתי לחסוך נסיעה עד הכיכר". מתוך הצילום במקור : לכן אני קובע כי אין כל חשש ממשי לעיוות דין.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור; מששולם הדוח; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; לאור השיהוי הניכר של מעל 3 שנים ללא הסבר מספק שמגובה באסמכתאות וראיות; ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח מספר 51123326806 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

על פי האמור בבקשה ובדוח, ביום 06.12.2020 קיבל המבקש את הדוח לידיו לאחר שביצע לכאורה עבירה של נהיגה בכביש חד סיטרי בכיוון הפוך לכיוון המותר.

...

לאור האמור, הבקשה נדחית.

ביום 9.7.2015 נימסרה למערער הודעת תשלום קנס בסך 500 ₪ בגין נהיגה ברכב בכביש חד סיטרי בכיוון הפוך לכיוון התנועה, עבירה בנגוד לתקנה 37 לתקנות התעבורה.

במהלך הדיון שהתקיים בערעורים ביום 14.10.2018 ציין ב"כ המערער כי ברקע הבקשות להארכת מועד להשפט עומדת פניית משרד התחבורה אל המערער, שממנה עולה כי בשל צבירת הניקוד כתוצאה מהדו"חות הנ"ל המערער צפוי לשלילת רישיון הנהיגה שלו על ידי משרד התחבורה למשך תשעה חודשים, וכן למבחנים בנהיגה (על משמעותו של הניקוד לעניין שלילת רישיון נהיגה על-ידי משרד התחבורה, ראו תקנות 549-547 לתקנות התעבורה).

כן ראו החלטתו של כב' השופט קרא ברע"פ 1896/18 הדני נ' מ"י (2018), שם נדון מקרה בו המערערת טענה כי שהתה מחוץ לישראל במועד הדו"ח. אולם, מכיוון שהבקשה להארכת מועד להשפט הוגשה בשיהוי של שנה וחצי לאחר שנודע למערערת על הדו"ח, נדחתה בקשתה האמורה.

וראו גם רע"פ 1260/09 סעיד נ' מ"י (2009), שם מבאר כב' השופט ג'ובראן: "כאשר בעבירה מסוג 'בררת משפט' עסקינן, יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להשפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד היא כי הנאשם כלל אינו מעוניין להשפט בגין מעשיו. שונה מצב זה ממקרה בו לנאשם זכות להשפט מלכתחילה, כבררת מחדל, וניתן פסק דין בהעדרו, שאו אז ישנו מקום לשקול ביתר שאת אם ישנו מקום לבטל את הרשעתו. במקרה שלפניי מכל מקום...

...

לאחר העיון, החלטתי לדחות את הערעורים כולם.

לפיכך, כאמור, אין עילה להתערב בהחלטות בית המשפט קמא, והערעורים נדחים כולם.

אשר על כן, הערעורים נדחים כולם.

בקשה להארכת מועד להשפט בגין הודעת קנס שמספרה 10159165090 (להלן: "הדוח").

כפי העולה מהבקשה והחומר שצורף לה, בתאריך 27.01.2023 נרשם לחובת המבקש הדו"ח, בגין נהיגה בכביש חד-סיטרי בכיוון ההפוך לכיוון המותר.

...

דיון והכרעה לאחר עיון ושקילה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

יפים לעניין דבריו של כב' הש' דבור בעפ"ת 35639-04-15 סעיד סעדי (25.5.15): "בסוף דבריי, רואה אני לנכון לשוב ולהדגיש, כי, שמירה על הערוצים הפרוצדורליים והמועדים, כפי שהם קיימים בהוראות הדין, מקבלת היא משנה תוקף וחשיבות עליונה, עת מדובר ב"משפטי וענייני תעבורה". המדובר הוא בעורק חיים עיקרי וראשי המחייב השלטת כללים חדים, אחידים וברורים שסטייה מהם תתאפשר רק בהתקיים נסיבות מוצדקות, מבוססות ומיוחדות שבכוחן לפרוץ, במידתיות, את המעטפת הדיונית הקבועה בדין.

יתרה מכך, עמדת העו"ד לא הובאה כלל, מה גם שאין כל אסמכתא או תצהיר התומכת בטענה זו. מהטעמים האמורים, הבקשה נדחית.