בקשה להארכת מועד להזמנת עדים בתיק הוכחות

התובעות הגישו תיק מוצגים ותמצית עדות העדים מטעמן ובקשה לזימון עדים, אשר הומצאה למערערים ביום 6.9.23.

המערערים ביקשו וקיבלו הארכת מועד להגשת תמצית העדויות ותיק המוצגים, לאחר פציעתו של המערער 2 בפעילות מבצעית, כך שהיה עליהם להגיש תיק מוצגים ותמצית עדויות מטעמם עד 20.10.23.

על פי דברי המשיבות בתשובתן, תיק המוצגים ותמצית העדות לא הוגשו, ומועד ההוכחות בוטל ולא נקבע מחדש.

...

על כן, לטענתם יש לקבל את הערעור, למחוק את התביעה בכפוף להצהרות המערערים, ולחייב את המשיבות בהוצאות המערערים ושכר טרחת עורך דין.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

המערערים ישלמו למשיבות 2-1 הוצאות הערעור בסך 11,700 ₪.

עד שנכלל ברשימת העדים יוזמן למתן עדות על פי הוראות תקנה 83 לתקנות החדשות ובהתקיים הנסיבות לכך, ניתן לעתור להפעלת הסמכויות המוקנות לביהמ"ש על פי הוראת סעיף 176 לתקנות החדשות ולהורות על הארכת מועד לדבר שבסדרי דין.

בצו התצהירים שניתן בתיק הוריתי מפורשות כי "הצדדים לא יהיו רשאים להעיד עדים אשר ניתן היה לקבל את עדויותיהם הראשיות בתצהירים. בעל דין המעוניין בהזמנת עד שאינו בשליטתו יגיש לבית המשפט בקשה בהתאם בה יציין פרטי העד, הרלוואנטיות שלו למחלוקת נשוא התביעה וכן האמצעים בהם נקט לצורך קבלת תצהיר עדות ראשית ממנו". בקשה כזו לא הוגשה ע"י הנתבעים גם במעמד הגשת התצהיר מטעמם ולא בסמוך לכך.

מדובר בבקשה כוללנית, שנועדה להביא לשמיעת עדותו של עד בסמוך לישיבת ההוכחות בתיק, באופן שאינו מתיישב עם עיקרון השקיפות והיעילות הדיונית ויש בה כדי להביא לסירבול התיק בשלב מיתקדם של ההליך, ערב שמיעת הראיות בתיק.

...

בעניין איילי הנ"ל נפסק כי "כפי שציינתי בעניין רילטקס, בקשות לזימון עד מציפות לא אחת את המתח שבין חשיפת צדק לבין יעילות דיונית. בבחינת בקשה לזימון עד, בית המשפט נדרש לאזן את תרומתו הצפויה של העד המבוקש לבירור האמת, לבין אינטרסים של יעילות דיונית- אינטרסים שהערכאה הדיונית אמונה עליהם [...]. באופן כללי, ניתן לומר כי ככל שעדותו של העד היא משמעותית וחשובה יותר לבירור האמת, כך יצטמצם משקלם של שיקולי היעילות; ולהיפך. יש לתת את הדעת בהקשר זה לאופי הסכסוך ולהיקפו, למחלוקות העובדתיות ולתרומה האפשרית של כל אחד מהעדים לבירור המחלוקת העובדתית והתחקות אחר האמת. זאת תוך שבית המשפט מביא בחשבון גם את משאבי הזמן המוגבלים שלו, ואת הצורך שלו לקיים דיונים בהליכים רבים". כן נקבע כי "מהאמור לעיל נובע גם כי בית המשפט רשאי שלא להיעתר לבקשה לזמן עד לעדות אף אם עדותו קבילה ורלוונטית [...]. זאת- אם לאור סוג הסכסוך והמחלוקת העובדתית הדורשת הכרעה, התרומה השולית של העדות לבירור האמת איננה משמעותית; ואם מדובר בזימון עד שכרוך בסרבול משמעותי של ההליך". עוד נפסק כי "אם מדובר במחלוקת עובדתית שולית או בעד שעדותו מבוקשת ביחס לנושא פריפריאלי שאינו במוקד המחלוקת בין הצדדים, בית המשפט רשאי לעשות שימוש בשיקול דעתו ולא להתיר את זימונו של אותו עד". בחזרה לענייננו – בבואי לבחון את שאלת הרלוונטיות של העדות, די להפנות לטיעוני הצדדים בדיון שהתקיים ביום 14.4.22.

ומשלא התקבלה הסכמה לסיום ההליך ללא שמיעת ראיות, התיק נקבע להוכחות כבר על פי החלטתי מתאריך 1.9.23, תוך שהוריתי להם לזמן עדיהם.

לאור כל המקובץ לעיל, הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בירושלים תאד"מ 50988-12-20 בנק הפועלים בע"מ נ' ב.ס.ד. אריזות 96 בע"מ תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד תובע/משיב בנק הפועלים בע"מ נתבעת/מבקשת ב.ס.ד. אריזות 96 בע"מ החלטה

התובע טען, שלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם העדים והתנגד לזימונם (ע' 3 מש' 21 ואילך).

אין דומה פניה להאריך מועד להגשת כתב הגנה או תצהיר עדות ראשית בטרם חלוף המועד להגשתם ואף לאחר חלוף המועד, לבקשה לדחיית דיון הוכחות ערב דיון הוכחות מחמת מחדל הנתבעת והדברים ברורים.

...

כיוון שהיה מדובר בארבעה ימים ובשים לב לאורך הרוח שממנו נהנה הצד השני מצא כב' ביהמ"ש המחוזי להעתר לבקשה ולהשאיר את החיוב בהוצאות לסוף ההליך אף שנכתב במפורש שהיה נראה שחיוב מידי בהוצאות מתבקש נוכח מחדלי התובע.

ביהמ"ש אינו רואה חוסר מידתיות בסכום ההוצאות שנפסק והטענות בעניין זה נדחות.

הבקשה לעיון מחדש נדחית.

גם כאן אעשה סיכום ביניים: ממועד דיון ההוכחות הראשון ועד למועד דיון ההוכחות השלישי חלפה כשנה, כאשר גם בשלב זה הצדדים הגישו בקשות שונות ורבות: השבת ספר הרכב המקורי, זימון עדים, הארכות מועד, בקשה להוספת ראיות מטעם המשיב (שאף גם אותה דחה בימ"ש קמא מיום 26.12.22), דחיות מועד הדיון ועוד.

התיק מצוי בשלב מיתקדם של ההליך: הבקשה מושא העירעור הוגשה לבימ"ש קמא ביום 22.6.23 – זאת לאחר שהתיק מצוי בשלב מיתקדם של ההליך: היתקיימו 3 קדמי משפטי, 2 ימי הוכחות (ארוכים וגדושים), הבקשה במקורה הוגשה 8 ימים טרם קיום מועד ההוכחות השלישי, כשהגשת בקשת רשות העירעור הוגשה כ-14 יום טרם מועד דיון ההוכחות הרביעי! לאור השלב המתקדם שבו מצוי ההליך, משהחלו שמיעת הראיות בתיק, נימוקי בימ"ש קמא בעיניין זה לא מעלים טעות היורדת לשורש העניין המצדיקה היתערבות ערכאת העירעור בהחלטה דיונית זו. בנוסף: עיון במועדים מעלה כי, הגם שהמבקש הגיש את עירעורו בסד הזמנים שנקבע בתקנות, הוא השתהה שהוי רב, ללא כל הסבר: החלטות בימ"ש קמא ניתנו בתאריכים 27.6.23 ו-28.6.23; בקשת רשות העירעור הוגשה בפועל ביום 14.12.23 – כחצי שנה לאחר מועד מתן ההחלטות, 4 ימים לפני המועד האחרון להגשתה.

...

[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד] לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.

רק כאשר עולה החשש שמא, כתוצאה מהחלטת הביניים, יתנהל המשפט בערכאה הדיונית באופן שגוי או אז תגבר הנטייה להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח נ' נעים, פסקה 7 [פורסם בנבו] (11.06.2012);רע"א 6982/21 רון יצחקי נ' הדר יצחקי בר, פסקה 8 [פורסם בנבו] (16.11.2021)).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

ביום 15.3.2021 ניתנה החלטה על ידי כב' הש' יפית מזרחי לוי לפיה "התיק יועבר להוכחות בשאלת קיומו של ארוע תאונתי מיום 7.12.2016 בעבודת התובע ובשאלת הקשר הסיבתי בין ארוע כאמור אם יוכח ומחלת/ליקוי התובע". מטעם התובע העיד התובע בעצמו.

באותו עניין פורטו אמות המידה שיש לשקול עת מוגשת בקשה להארכת מועד, וביניהם סכויי התביעה לגופם; משך האיחור; היתנהגותו של המבוטח, לרבות מאפיינים מיוחדים שלו המלמדים על היותו חלק מאוכלוסייה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה; האם קיימות נסיבות אובייקטיביות שלא אפשרו את הגשת התביעה במועד או סיבה סבירה אחרת לאיחור; האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים צבוריים אחרים, וכדוגמא נוכח קושי בהתגוננות מפני התביעה; וכן מהותו של העניין וחשיבותו - הן מבחינה ציבורית והן ביחס למבוטח המסוים.

זאת ועוד, התובע ביקש לזמן לעדות מטעמו את מר עזרא סוכר, מנהל במלון בו עבד בתקופה הרלוואנטית.

...

החלטת הנתבע לפיה נדחית התביעה להכרה בכאבי צוואר נשלחה לתובע ביום 10.12.2018.

לכן בית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות לרבות רישומים ממסמכים רפואיים ממועדים מאוחרים יותר[footnoteRef:1].

סוף דבר לאור כלל האמור מצאתי לקבוע שיש מקום למנות מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי שבין הפגימה בצוואר לבין התאונה מיום 7.12.2016, בהתאם למנגנון הפגיעה שהוכח.