תביעת החוב הוגשה ביום 31.1.16, באיחור של כשנתיים מיום מתן צו הכנוס שניתן ביום 22.1.14, והנושה הגישה בקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב בטענה כי נודע לה על הליך פשיטת הרגל רק בעקבות קבלת פרוטוקול הדיון מיום 14.1.16 וכי היא ובא כוחה לא קיבלו את צו הכנוס ולא ידעו על ההליך לפני שקבלה הנושה את פסק ההכרזה וכי בתיק ההוצאה לפועל צויין כי החייב מוגבל באמצעים אך לא ניתן היה לראות כי ניתן בעיניינו צו כנוס.
...
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים אני סבור כי יש לדחות את טענות הנאמן והנושה ויש לקבל את עמדת המל"ל, ובהתאם אין מקום בנסיבות המקרה שלפנינו, לחיוב המל"ל לשלם לנושה גמלה בסכום תביעת החוב שאושרה בעניינה, והכל מהטעמים שיפורטו להלן.
ויודגש, בכל הודעותיו של הנאמן לא נאמר על ידו דבר באשר לכוונתו להפנות את הנושה למל"ל לצורך תביעת תשלום גימלה , וניתן היה להבין מהודעות הנאמן כי הוא מבקש להשלים את בדיקת תביעת החוב בכדי לכלול את הנושה בחלוקת הדיבידנד שתבוצע מהכספים שנצברו בקופת הפש"ר.
בנסיבות אלו, כשהיה ברור כי פני ההליך לביטול בשל מחדלי החייב, בקשת הנאמן "להשהות" את ביטול ההליך על מנת לסיים בדיקת תביעת החוב של הנושה ובסופו של דבר לדרוש מהמל"ל תשלום הגמלה לנושה בהתאם לסכומי תביעות החוב שאושרו, כמוה כבקשה להותרת ההליך על כנו באופן מלאכותי בלבד אך ורק בכדי לזכות את הנושה בכספי המל"ל [השוו: "עניין קלאבמרקט" בפסקה 48 ] ובעניין זה טענת המל"ל מקובלת עליי ואין להלום הרחבת חובת המל"ל לשלם את הגמלה לעובד במקרה כגון דא.
זאת ועוד,הנאמן המציא למל"ל את הכרעתו בתביעת החוב מספר חודשים לאחר ביטול ההליך, באופן ששולל לכאורה מהמל"ל את זכות התיחלוף הקבועה בסעיף 192 לחוק הביטוח הלאומי , וגם מטעם זה אין להתיר שימוש בהליך הפש"ר לצורך חיוב המל"ל בתשלום גימלה בנסיבות קיים ספק של ממש באשר ליכולתו של המל"ל לממש את זכות התיחלוף שהוקנתה לו בחוק.
בנוסף לכל האמור לעיל , אציין כי הנאמן והנושה טענו לפגיעה בזכויות הנושה לקבלת שכר בגין עבודה שבוצעה על ידה לפני מספר רב של שנים , וכעת לא תוכל לקבל תשלום מהמל"ל, ובענין זה אין לי אלא להפנות ל"ענין סויד"שם דחה בית המשפט טענות דומות של עובדים אשר טענו כנגד הפרשנות המחייבת קיומו של הליך פש"ר בתוקף לצורך תשלום הגימלה ובית המשפט קבע כי:" טענת העובדים, שפירוש זה של החוק עלול לפגוע בזכויותיהם, אינה יכולה להתקבל. שהרי לעניין זה יש להשוות את מצבם לפני פשיטת הרגל למצבם לאחר ביטול הצו, לא את מצבם בשעת היותו של הצו בתוקף למצבם לאחר הביטול. כשם שלפני פשיטת הרגל לא הייתה מניעה שהעובד ינקוט הליכים רגילים כנגד מעבידו לגביית שכרו, כך גם אין מניעה שייעשה כן לאחר שצו פשיטת הרגל כבר בוטל".
דברים אלו יפים ונכונים למקרה שלפנינו שבו הנושה זכאית כעיקרון לקבלת כספים מקופת הכינוס בהתאם לחלקה היחסי במצבת הנשייה המאושרת ואף לעדיפות ביחס לחלק מתביעתה אשר הוכרה על ידי הנאמן כחוב בדין קדימה .
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה כאמור את עמדת הנאמן והנושה ואני קובע כי המל"ל אינו חב בנסיבות בתשלום הגמלה לנושה בהתאם לסכומים שאושרו בתביעת החוב של הנושה או בכלל.
