העותר, יליד רומניה השוהה בישראל כדין מזה כ-14 שנים, פתח בשנת 2006 בהליך להסדרת מעמדו בישראל מכוח חיים משותפים עם אזרחית ישראלית.
לאחר מכן הוארך הרישיון בחצי שנה, ולאחר ראיון נוסף הוחלט להאריך את הרישיון שניתן לעותר מסוג ב/1 בלבד, ולהמשיך לבחון את הקשר הזוגי, נוכח פער הגילאים בין השניים (כ-16 שנים), שהותו הממושכת של העותר בישראל ועיתוי הגשת הבקשה (קרי – בסמוך לפקיעת תוקף הרישיון המקורי שניתן לו, עם כניסתו לישראל).
בערר נטען, כי בנסיבות שנוצרו יש להעניק לעותר מעמד בישראל כמי שסיים את ההליך המדורג; כי ההחלטות שנתן המשיב בעבר, שלא לשדרג את רישיונו של העותר או להפסיק את ההליך המדורג בעיניינו, בוטלו במסגרת העתירות המינהליות הקודמות, שבכולן הוחלט לשוב ולבחון את בקשתו; וכי לנוכח האמור, ובשים לב לכך שהמשיב עיכב את ההליכים במשך זמן רב, היה מקום לראות בעותר כמי שהשלים את ההליך המדורג זה מכבר, כבן-זוגה של המנוחה.
כאמור לעיל, העותר פנה למשיב בשתי בקשות נפרדות להסדרת מעמדו ולהעברת עניינו לועדה הבינמשרדית, מכוח שני נהלים: בקשה אחת הוגשה לפי נוהל הפסקת ההליך המדורג, והשניה – בהתאם לנוהל הועדה הבינמשרדית, המסדיר את סמכותה הכללית לידון בעיניינו של זר אשר אינו עומד בקריטריונים והנהלים השונים של משרד הפנים, מטעמים הומנטאריים.
לשון אחר: לטענת העותר, בעוד שזר, אשר היה נשוי לישראלי שנפטר בטרם הושלם ההליך המדורג, עשוי להעלות את עניינו לפני הועדה הבינמשרדית אשר תפעיל שיקולים וקריטריונים הנוגעים לאופיו ומהותו של ההליך המדורג במקרה הנידון, למועד ונסיבות הפסקתו, לזיקותיו של הזר לישראל בנסיבות ובמועד הפסקת ההליך, וכו' (ראו בעיניין הלל); הרי שזר אשר היה ידוע בציבור של אזרח ישראלי שנפטר באִבו של ההליך המדורג, זכאי, לכל היותר, לבקש להביא את עניינו לפני הועדה הבינמשרדית אשר תיבחן באופן כללי את קיומם של טעמים הומנטאריים.
...
לשיטתנו, האיזון בין ההגנה על זכויות האדם של המבקשים מעמד מטעמים הומניטאריים לבין הצורך לנהל את משאביה הציבוריים של הוועדה הבינמשרדית ביעילות מוביל למסקנה כי על מנת שבקשה תועבר לוועדה הבינמשרדית די שהיא תעלה סיכוי מסוים לקבלתה.
סבורני, כי החלטת ראשת הדסק, לפיה אין בכל הנסיבות האמורות טעמים הומניטאריים לכאורה אשר מצביעים, לכל הפחות, על "סיכוי מסוים" לקבלת בקשתו על-ידי הוועדה הבינמשרדית – חורגת ממתחם הסבירות.
התוצאה
מהטעמים שצוינו לעיל, העתירה מתקבלת, במובן זה שעניינו של העותר יועבר לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, אשר תדון במכלול טיעוניו של העותר, על-רקע נסיבותיו הספציפיות של המקרה.
