בקשה להארכת מועד להגשת ערר לביטוח לאומי

דוחות הביטוח הלאומי תואמים לתצהירי הניסיון.

בדברי תגובה אלו מסבירה המבקשת את העיכוב בפניה לעוה"ד ובהגשת הערר "בעומס עבודה חריג עת יצא המשק מסגרי הקורונה ואנשי העוררת הועסקו במספר פרוייקטים בו זמנית, כך שתשומת לב העוררת הוסב לעבודה הלחוצה ובשל עובדה זו, פנתה העוררת למשרד הח"מ ממש על סיפו של המועד להגשת ערר". אין בנימוק זה די כדי להצדיק הארכת מועד להגשת הערר, מה גם שגוף העניין, אין בתגובה זו מענה לנושאים המהותיים אליהם התבקשה המבקשת להתייחס שבגינם נדחתה בקשת המבקשת להרשם בענף 170.

שוב, לו הייתה הועדה המייעצת מזמנת וועדה פתוחה במהלכה שומעת את מינהלי המבקשת ודנה בעיניין הקפי העבודה התמוהים לכאורה, הייתה הועדה לבטח מתרשמת כי בשל עיסוקה הייחודי של המבקשת המקיף את המכלול הייצור החל משלב אפיון ופיתוח המערכת, רכש חומרי גלם יקרים.

...

מכאן שדין עתירתו להידחות.

לפיכך, אנו מחליטים לדחות את הערר ולחייב את העורר לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק וכן הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל".

נוכח כל הנאמר, בהיעדר נימוק המצדיק את הארכת המועד להגשת הערר, כשנוסף אליו היעדר סיכוי לערר זה ככל שהיה מוגש במועד, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערר.

בהחלטתו השנייה מיום 24.7.20, דחה כאמור פקיד התביעות את בקשת התובע להארכת מועד וקבע כך: "ביום 13/3/17 נשלחה לתובע בדואר החלטת הועדה מדרג ראשון, וכאמור בפסק הדין המצ"ב נקבע כי "קיימת סבירות גבוהה מאוד שהתובע קיבל את החלטת הועדה וכן את יתר המכתבים שנשלחו אליו". כמו כן, נקבע בפסק הדין כי "התובע אישר קבלת חלק מהמסמכים שנשלחו לו על ידי הנתבע לכתובתו הרשומה, בעוד שלא היה בטוח אם קיבל מכתבים אחרים". ולבסוף נקבע כי "בשים לב להלכה בעיניין צרור, אנו קובעים כי החלטת הנתבע מיום 13/3/17 התקבלה על ידי התובע תוך זמן סביר, מספר ימים לאחר שליחתה". יצוין כי, ביטוח לאומי שולח פרוטוקול הועדה תמיד יחד עם החלטת הועדה למבוטח, כך שניתן לצאת מנקודת הנחה שאם נתקבלה החלטת הועדה אז גם הפרוטוקול נתקבל, וגם אם לא נתקבל הפרוטוקול, אז התובע לא פנה תוך זמן סביר בבקשה לקבלתו.

חלק מרכזי מההחלטה מוקדש לסקירה של קביעות פסק הדין הקודם וכן המצב המשפטי הקודם, בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי בעב"ל 742/08 אילן פחימה נ' המוסד לביטוח לאומי (13.4.10) ולאחר מכן דן פקיד התביעות בעקרונות הכלליים הנוגעים להארכת מועד להגשת ערר.

...

באופן דומה, בית הדין בוחר במקרים חריגים לקבוע את שיעור נכותו של מבוטח לאחר שעניינו נדון על ידי ועדה רפואית לעררים, כשהוא נכנס לנעליה של הוועדה: "כלל ידוע הוא, כי בית הדין לא ייטול לעצמו את הסמכויות שהועיד המחוקק לועדות הרפואיות אלא במקרים יוצאים מן הכלל, שבהן הטעות גלויה על פניה, ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי".[footnoteRef:1] במקרה דנן, אנו סבורים כי אין מקום להחזיר את עניינו של התובע לבחינה שלישית על ידי פקיד התביעות, כאשר החזרת עניינו של התובע לאחר פסק הדין הקודם הראתה כי אין בכך כדי להביא למתן נימוקים נוספים או מספקים.

על כן, בהתחשב במכלול השיקולים המצטברים, תוך לקיחה בחשבון גם של משך האיחור, ובעיקר מטעמי סיכויי הערר וחשיבותה לתובע, שוכנענו כי על אף האיחור בהגשת הערר, מגיעים השיקולים וכלל נסיבות העניין לכדי "טעמים מיוחדים" המטים את הכף לטובת התובע והמצדיקים את הארכת המועד.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת כך שניתנת ארכה להגשת הערר, עד המועד בו הוגש בפועל, והערר יועבר להמשך טיפול בפני ועדה רפואית לעררים.

התובע הופנה לכך שבאתר האנטרנט יש מספר רב של כניסות ויציאות שלו לאתר, ועל כך השיב: "אולי מישהו ניכנס דרך ה- IP שלי". תקנה 7(א) לתקנות הבטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה) תשנ"ה- 1995 קובעת כי המועד להגשת ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון הוא 90 יום.

בהתאם לפסיקה, לבית הדין לעבודה יש שיקול דעת להאריך את המועד להגשת תביעה בעקבות החלטת פקיד התביעות, אף שחלף המועד הנקוב בחוק להגשתה, ובילבד שקיימים טעמים המצדיקים זאת (עב"ל (ארצי) 59462-12-15 מוניקה מאלו - המוסד לביטוח לאומי (מיום 24.8.18)).

הדברים נכונים לטעמי גם עת מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערר לועדה רפואית לעררים, היא הסוגיה המתבררת בהליך כאן.

...

עוד טוען הנתבע, ובצדק, כי כאשר התובע הגיש בקשה למס הכנסה, בחודש נובמבר 2019, צירף את כל המסמכים שהיו ברשותו ויש להניח שצירף גם את פרוטוקול הוועדה לשר"ם. ועוד – התובע היה מיוצג לאורך הדרך על ידי רואה חשבון (שהגיש את הבקשה למס הכנסה) וכן התייעץ עם עורכי דין מארגון "זכותי". לאור האמור, אני קובעת כי לא הוכחה טענת התובע לפיה לא היה בידיו את מלוא המסמכים לצורך הגשת הערעור במועד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי יש מקום במקרה שהובא בפניי, להאריך את המועד להגשת ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

לפנינו תביעתו של מר קרלוס משרקי (להלן: "התובע") כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לדחות את הטיפול בערר שהגיש על החלטת הוועדה מדרג ראשון וזאת משחלף המועד להגשתו.

המסגרת הנורמאטיבית: סעיף 211(א) לחוק הביטוח הלאומי, נוסח משולב, תשנ"ה – 1995, קובע כי הדרך להשיג על החלטת וועדה רפואית מדרג ראשון הנה באמצעות הגשת ערר לועדה הרפואית לעררים:             "(א) הרואה עצמו נפגע מהחלטת רופא מוסמך, בכך שקבע לו אחוזי נכות רפואית שאינם מזכים בגימלה לפי פרק זה, רשאי לערור עליה לפני וועדה רפואית לעררים".             המועד שהוקצב להגשת הערר על החלטת וועדה רפואית מדרג ראשון הנו - 30 ימים מיום קבלת ההחלטה של הועדה הרפואית, כפי שנקבע בתקנה 27(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – התקנות):             "(א) נפגע רשאי לערער על החלטת הועדה בדבר דרגת נכותו בפני וועדה רפואית לעררים תוך 30 יום מהיום בו נימסרה לו החלטה".             יחד עם זאת, בהחלטת הועדה מדרג ראשון נקבע כי "את הערר יש להגיש ... תוך 60 ימים ממכתב זה". כך שלמרות שהוארך מראש, מועד הגשת הערר, בהשוואה לזה הקבוע בתקנות, התובע הגיש את הערר באיחור של כשלושה וחצי חודשים.

אשר על כן אנו מורים כדלקמן: תוך 30 ימים מהיום, ימסור התובע לנתבע טענות בכתב לגבי בקשתו להאריך המועד להגשת הערר.

...

בנסיבות אלו, ומשלא הראה הנתבע כי הוא שקל שיקולים נוספים, ובוודאי שלא הראה כי ניתן משקל לשיקולים נוספים בהחלטתו, אנו סבורים כי עליו לחזור ולשקול את החלטתו.

במיוחד אנו סבורים שעומדת לזכות התובע העובדה שלא מדובר באיחור כה גדול, הטענה שדחיית הערר תביא לפגיעה קשה מאד בזכויותיו, והעובדה שהמכתב לא נשלח לבא כוחו.

אשר על כן אנו מורים כדלקמן: תוך 30 ימים מהיום, ימסור התובע לנתבע טענות בכתב לגבי בקשתו להאריך המועד להגשת הערר.

המשיב נימק זאת בכך כי על המערערת ו/או בא כוחה להגיש לפקיד התביעות בקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון מיום 14.9.2023, על מנת למצות את זכות הערר לגבי תקופה זו[footnoteRef:7].

בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, בית דין זה מוסמך לידון בערעורים על החלטות ועדות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד, כאשר לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213, 1999).

...

הערר נדחה".

בנסיבות אלו, לכל הפחות יש להיעתר לבקשת המערערת להחזיר את הדיון לוועדה ולאפשר לה להעלות את טענותיה לגבי תקופת הזכאות השנייה.

לאור התוצאה אליה הגעתי, ישלם המשיב למערערת שכ"ט בסך של 4,000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.