בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של המפקח על רישום המקרקעין

ביום 28.6.22, הגישו המבקשים בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין מיום 11.4.22 לפיו התקבלה תביעת המשיבים 1-8 לאשר ביצוע עבודות על פי הסכם תמ"א 38 בכפוף להיתר כדין, עד 30 יום לאחר הכרעה חלוטה של בית המשפט לעניינים מינהליים בעת"מ 27319-04-22 שהגישו המשיבים 1-8.

מוסיפים המשיבים כי הודעות המפקחת נשלחו לצדדים ולכתובת הדוא"ל הנ"ל החל מיום 27.6.21 לכל הפחות ומעולם לא נשמעה כל טענה בעיניין זה מהמבקשים ועל כן המועד להגשת העירעור חלף כבר ביום 12.6.22 (45 יום+ תקופת שביתת מזכירות בית המשפט) ויש לדחות את הטענה כאילו פסק הדין הומצא לידיהם ביום 12.5.22 המועד בו טרחו לאסוף דבר הדואר הרשום.

...

אף אלמלא הייתי מגיעה למסקנה כי חלף המועד, לא היה מקום להאריך את המועד להגשת הערעור עד לאחר הפוך פסק הדין בעת"מ 27319-04-22 חלוט.

אף שלאור טיעוני המבקשים ספק אם יהיה בידיהם להצביע כעת, על "טעם מיוחד" המצדיק על פי הפסיקה את הארכת המועד, אני קובעת כי רשאים הם להגיש בקשה להארכת המועד להגשת הערעור, עד מועד הגשתו, לא יאוחר מיום 6.9.22.

לסיכום: הבקשה להאריך את המועד להגשת הערעור עד 30 יום ממתן פס"ד חלוט בעת"מ 27319-04-22 נדחית.

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר נבון) מיום 8.3.22 בתיק חדל"פ 45940-10-20 במסגרתו ניתן צו לשקום כלכלי ליחיד.

דיון בהתאם לתקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 המועד להגשת ערעור על פסק דין הוא 60 ימים מיום שהומצא, ועל כן המועד להגשת העירעור במקרה שלפניי, על פסק הדין שניתן ביום 8.3.22 והומצא למבקש באותו יום, חלף.

זאת, בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין, הקובעת כי אם "נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר ... יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים". ההלכה ביחס לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, שהתגבשה טרם תחיקתן של תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018, רלוואנטית גם כיום, מאחר שאין שינוי בדרישה לקיומו של "טעם מיוחד". נקודת המוצא בבקשה להארכת מועד, כפי שהתגבשה בפסיקה, ומובאת בהרחבה בהחלטת בית המשפט העליון בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.06) הנה כי: "מחד גיסא, הכלל הנו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עיקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים...מאידך גיסא, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". באשר לטעמים המיוחדים, קובע בית המשפט העליון, בעיניין נשר כי: "אין חולק כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד... טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד." ראו גם: רע"א 10035/06 גאון נ' שחר (10.5.07); רע"א 2184/12 מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרינארית בע"מ (29.8.12); ע"א 6842/00 ידידה נ' קסט פ"ד נה(2) 904 (2001)).

ראו לעניין זה החלטתו של רשם בית המשפט העליון, כב' השופט רון גולדשטיין בבש"א 3064-21 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (6.5.21): "...לכן, אף שבהחלט מקובל עלי כי "את התשובה לשאלה למה ייחשב 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת ניתן לגזור מן הפסיקה שפירשה את התקנות הישנות" (כפי עמדתו של פרופ' רוזן-צבי בספרו, שם בעמ' 473; וראו גם, בש"א 1410/21 מנשה נ' עמי עד הנדסה ופקוח בע"מ (10.3.2021) [פורסם בנבו]), הרי שאין זה נכון לומר כי מה שהיה הוא שיהיה וכי אין כל חדש תחת השמש.

...

ביום 12.4.22 הוא הגיש ערעור אך ביום 24.4.22 כתב הערעור נדחה מסיבות טכניות בהיותו מנוגד לתקנות סדר הדין האזרחי.

בנוסף, מעיון בפסק דינו המנומק והמפורט של בית משפט קמא, אני סבורה, מבלי לקבוע מסמרות, כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור גבוהים, ועל כן לא מתקיים גם התנאי השני.

משלא הוכיח המבקש טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד, ומורה על מחיקת ההליך בשל האיחור בהגשתו.

לפני ערעור על פסק דין אשר ניתן על ידי המפקחת הבכירה על רישום המקרקעין בתל אביב-יפו, הגב' דגנית קציר-ברין (להלן: "המפקחת"), מיום 15/2/22 בתיק 5/47/2020.

קודם לפירוט פסק דינה של המפקחת בתביעה שהונחה לפניה, אציין כי במסגרת ההליך קמא הגישה המערערת בקשה להגשת הודעת צד ג' כנגד חברת הנציגות – הגב' מיכל קירשנבוים - באופן אישי.

בהחלטה אשר ניתנה על ידי המפקחת ביום 19/5/21, נמחקה בקשה זו. לאור חשיבות הדברים להמשך, יובאו להלן סעיפים 2 ו – 3 להחלטה מיום 19/5/21 כלשונם: "2. ההודעה לצד שלישי לא הוגשה יחד עם כתב ההגנה. בנסיבות אלו, איני סבורה כי היה מקום להגישה, מה-גם שלא ניתנה הנמקה מספקת או מוצדקת, לטעמי, להארכת המועד הרלוואנטי. עילת ההודעה בעילות נזיקיות שאינן מצויות בתחום סמכותי. ממילא, עומדת לנתבעת זכות להגיש תביעה כנגד צד ג' ככל שהיא תמצא לנכון.

לאחר בחינת עמדת המערערת נקבע כי אבחן את האפשרות לצרוף והגשת המסמך במסגרת פסק הדין ובעניין זה אקדים ואציין, כפי שיפורט להלן בהרחבה, שלאחר שבחנתי קביעותיה של המפקחת מזה וטענות העירעור מזה, נחה דעתי כי אין מקום להתערב בקביעותיה של המפקחת בסוגיית היריבות, גם בלא להדרש למסמך זה ומשכך, אינני נידרשת להכרעה בסוגיית הגשתו.

...

במסגרת הדיון בפני המפקחת, טענה המערערת כי דין התביעה כנגדה להידחות וזאת, משנטען על ידה כי ההחלטה בדבר ביצוע השיפוץ התקבלה שלא כדין.

בדומה דין טענותיה של המערערת באשר לרישום הערותיה של המפקחת לפרוטוקול להידחות הואיל ואף טענות אלו נטענו בעלמא וללא פירוט.

עוד אין בידי לקבל טענותיה של המערערת ובהתאם להן היה מקום לאפשר הקלטת הדיון, שעה שלא מדובר בחובה על פי דין, אלא בפררוגטיבה של הערכאה המבררת אשר לא מצאתי כל טעם להתערב בה. ולסיום, אין בידי לקבל את טענותיה של המערערת באשר לגובה ההוצאות אשר נפסקו על ידי המפקחת.

סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט – הערעור נדחה.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 18.12.2022, בע"ר 33492-12-22 (השופטת ש' דותן), שבגדרו נדחה ערעור המבקשת על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 21.11.2022, בעש"א 40743-07-22 (הרשמת א' מור-אל).

המבקשת, אסתר פרנקל, היא בִּתם של לאה ודב פרנקל ז"ל (להלן: ההורים), אשר היו רשומים, בחייהם, כבעלי הזכויות בדירה בבית משותף, הממוקם ברחוב ארלוזורוב 84, שבתל אביב.

ביום 20.7.2022, הגישה אסתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המפקחת על המקרקעין בתל אביב ובטול פסק הדין שהוצא נגדי ללא הגשת תביעה משפטית". לגבי הארכת המועד, טענה אסתר כי לא עלה בידה להגיש את העירעור במועדו, בשל פציעה בידהּ שממנה סבלה; לגוף העניין נטען, כי ביטול פסק הדין, שלא מהעילה הנכונה, מסב לה נזקים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

על-פי האמור בה, זוהי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 23.3.2023, בעש"א 36995-12-22 (השופט מ' רניאל), שבגדרו נמחק ערעור המבקש על פסק הדין של המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה, מיום 16.7.2019, בתיק 8/366/2018 (המפקחת י' ליבוביץ); וכן על פסק דין נוסף של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 30.3.2023, בע"ר 69673-03-23, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 12.1.2023, בעש"א 36995-12-22 (הרשמת ע' וינברגר).

כשבועיים ומחצה לאחר מכן, ביום 29.1.2023, הגיש המבקש "בקשה להארכת מועד להפקדת עירבון", שבה ביקש גם כי "יוארך המועד לצורך הגשת ערעור ב-60 יום מה-19/1/23 עד ה-21/03/23". בו-ביום, ניתנה בבקשה החלטת הרשמת, שלפיה "על מנת לאפשר למבקש להגיש ערעור על החלטתי בבקשה לפטור מערובה, אני מאריכה את המועד להפקדת הערובה עד 7 ימים לאחר מתן החלטה בעירעור, ככל שאכן יוגש (ובכפוף לפסק הדין בעירעור)"; עוד הובהר, כי "אם לא יוגש ערעור עד 21.3.23 ולא יופקד סכום הערובה עד אותו תאריך, יובא התיק בפני כב' השופט הבכיר, ד"ר רניאל [השופט שאליו הוקצה הטיפול בתיק], על מנת לשקול מחיקת העירעור" (ההדגשה הוּספה – נ' ס') (להלן: החלטת הרשמת השניה).

...

לאחר עיון בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות, על שני ראשיה, ללא צורך בתשובה מטעם המשיבה.

על כן, בקשת הרשות לערער על פסק הדין הראשון – נדחית.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת; בהעדר תשובה – אין צו להוצאות.