בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין בתביעת ליקויי בניה

לפיכך, המשיך להתברר בבית משפט השלום ההליך הראשון, דהיינו, תביעת המשיבה בגין ליקוי הבנייה שנגרמו לה. ביום 14.1.19, ניתן פסק הדין, לפיו נדחתה תביעתה כנגד המבקש מס' 1 (להלן: "יצחק") משנקבע, שאין למשיבה עילת תביעה מכוח הוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, ו/או מכוח דיני החוזים כנגד יצחק, ואילו תביעת ליקויי הבנייה כנגד משה, התקבלה בחלקה.

באשר לתיקון תביעת המשיבה בבית משפט קמא: טוענת ב"כ המשיבה, שלאחר שהומצאה חוות דעת מומחה בית-המשפט הגישה היא את תחשיב הנזק כפי שהורה בית משפט קמא והתייחסה למימצאי חוות דעת המומחה, ועקב טעות לא הודיעה על תיקון כתב התביעה על-יסוד חוות דעת המומחה, במועד הקבוע בתקנות, אך לטעמה, היתנהלותה הייתה כאילו עשתה כן. מוסיפה ב"כ המשיבה, כי העובדה ששמה לב לטעותה זו לאחר שהמבקשים הגישו את תחשיב הנזק שלהם אינה אמורה ליגרור פגיעה קשה בזכותה לקבל צדק בבית המשפט, ולשם כך נועד הליך הבקשה להארכת המועד להגשת ההודעה על תיקון התביעה.

לאחר שעיינתי באמצעות מערכת "נט המשפט" בהליך המתנהל בפני בית משפט קמא, בבקשות, בחוות הדעת, ובהחלטות שניתנו, ובכלל זה בהחלטת בית משפט קמא מיום 12.7.21, ולאחר שעיינתי בפסק הדין שניתן בהליך הראשון, ובפסק הדין שניתן בערעורים שהוגשו על פסק הדין שבהליך הראשון, ונתתי דעתי לבקשת רשות העירעור על כל נימוקיה ונספחיה, וכן לתגובת המשיבה לבקשת רשות העירעור על כל נימוקיה, החלטתי לידון בבקשת רשות העירעור כאילו ניתנה הרשות והוגש העירעור על-פי הרשות שניתנה.

...

(3) בכל הנוגע למשה – אני דוחה את ערעורו.

(4) אני מחייב את משה לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ (כולל).

(5) אני מחייב את המשיבה לשלם ליצחק, באמצעות בא-כוחו, שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ (כולל) וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

במועד הגשת הבקשה שבפניי הוגשה לבית הדין הארצי בקשה להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין.

טענות הצדדים טענות המבקש בתמצית: לטענת שוק הנמל סכויי העירעור גבוהים, בין היתר מקום בו לאחר מתן פסק הדין, הגיעו לידיו ראיות חדשות, שלא היו ברשותו קודם לכן, המעידות כי התובע הגיש תביעת חוב בעיניינה של גל הברבור, כשנה עובר למתן פסק הדין.

בפי שוק הנמל שורת טענות נוספות בדבר סכויי העירעור הגבוהים, לנוכח קביעות מוטעות, לטענתו, בהן לוקה פסק הדין.

בנסיבות מעין אלו, מצא בית הדין הארצי לעבודה, במקרים רבים, כי קיים חשש שיקשה על המבקש עיכוב ביצוע (שוק הנמל בעניינינו) להפרע מהמשיב (התובע בעניינינו) אם ישולמו לו התשלומים מכוח פסק הדין ועל כן הורה על עיכוב ביצוע [ר' למשל: ע"ע (ארצי) 26189-11-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ - RESOME GEBRNGUS (7.12.16); בש"א (ארצי ) 162/10 אשטרום הנדסה ובניה בע"מ - איון גאידרוק (25.3.10)‏‏; בש"א (ארצי) 606/09 דניה סיבוס בע"מ - אדם מוסטפה (9.11.09)‏‏].

...

בנסיבות מעין אלו, מצא בית הדין הארצי לעבודה, במקרים רבים, כי קיים חשש שיקשה על המבקש עיכוב ביצוע (שוק הנמל בענייננו) להיפרע מהמשיב (התובע בענייננו) אם ישולמו לו התשלומים מכוח פסק הדין ועל כן הורה על עיכוב ביצוע [ר' למשל: ע"ע (ארצי) 26189-11-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ - RESOME GEBRNGUS (7.12.16); בש"א (ארצי ) 162/10 אשטרום הנדסה ובניה בע"מ - איון גאידרוק (25.3.10)‏‏; בש"א (ארצי) 606/09 דניה סיבוס בע"מ - אדם מוסטפה (9.11.09)‏‏].

באשר לסיכויי הערעור – מטבע הדברים סבורני כי פסק הדין נשען על אדנים משפטיים ועובדתיים מוצקים, כפי שעלו ממארג הראיות והעדויות שהונח בפני בית הדין בהליך זה. בתוך כך, גם הודעת המנהל המיוחד של גל הברבור מיום 22.12.21 לפיה "לא נתקבלה במשרדו של המנהל המיוחד תביעת חוב ע"ש התובע בתיק דנן...". עם זאת, לאור הראיה החדשה שהציג שוק הנמל וככל שיתברר כי בניגוד לנטען בתגובת התובע, שהוגשה בהעדר תצהיר לתימוכין בה – תביעת החוב שהגיש הוקמה לבסוף במערכות ואף הוכרעה לטובתו (עובדה שאין בידנו לשלול גם בשים לב לכך שהודעת המנהל המיוחד הנ"ל מעידה על מצב הדברים הנכון לכל המאוחר למועד הגשתה); ו/או כי הוגשה תביעת חוב כלפי חברת הניקיון הנוספת בהתאם לאפשרות שהעלה שוק הנמל, שהוכרעה לטובתו (ואף זאת לא ניתן לשלול, בהעדר תצהיר לתמיכה בתגובת התובע, כאמור) – לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור.

בנסיבות אלו, סבורני כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בשלב זה הוא לעכב את תשלום הסכום הפסוק עד להכרעה בערעור, בתנאי ששוק הנמל יפקיד את הסכום הפסוק בקופת בית הדין, תוך 21 ימים מיום המצאת החלטה זו. לחלופין, עומדת לשוק הנמל האפשרות להפקיד, תוך אותו פרק זמן, ערבות בנקאית לטובת התובע, על אותו סכום.

העירעור מוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשם בכיר בנימין בן סימון) בתאד"מ 33986-07-20 מיום 19.11.22, במסגרתו נדחתה ההתנגדותה של המבקשת לבצוע שטר תוך חיובה בהוצאות בסכום של 5,000 ש"ח. פסק הדין ניתן בתום דיון שנקבע לשמיעת הראיות, אליו התייצב ב"כ המבקשת אך היא עצמה לא התייצבה, לאחר שלמשיבה ניתנה האפשרות להוכיח את תביעתה ולשכנע את בית המשפט כי היא זכאית לסעד שהתבקש.

דיון בהתאם לתקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 המועד להגשת ערעור על פסק דין הוא 60 ימים מיום שהומצא, ועל כן המועד להגשת העירעור במקרה שלפניי, על פסק הדין שניתן ביום 29.11.22 בנוכחות ב"כ המבקשת, חל ביום 29.1.23.

במקרה הנידון, העירעור הוגש בפעם הראשונה ביום 29.1.23, קרי ביום האחרון להגשתו, אך נדחה מהמרשם בשל ליקויים בהגשתו.

טענות המבקשת לפיהן כתב העירעור נדחה מספר פעמים מאחר והוגש בנגוד להוראות התקנות, הן למעשה טענות לאיחור הנעוץ בסיבות הקשורות בבא כוחה, טעמים, אשר ככלל אינם מהוים "טעם מיוחד": "ככלל נקבע, כי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הנו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין .., ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ" בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל (14/3/2011).

זאת ועוד, אין לקבל גם את הטענה כי ב"כ המבקשת לא היה מודע להוראות תקנה 33(ב) לתקנות סדר האזרחי, משום שהלכה היא כי "טעות שבדין" אינה מהוה צידוק לאיחור בהגשת ההליך הערעורי בש"א 7955/19 נהאד חמדאן וגאדה נ' פקיד שומה פתח תקוה - רשות המיסים (8.12.19); בש"מ 6229/11 שפרה דון - יחיא נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה-חיפה ( 10/01/2012)).

...

בנוסף, אין בבקשה פירוט ביחס לסיכויי ההליך, אך מעיון בפסק הדין ובנימוקי הערעור, אני סבורה, בזהירות המתבקשת, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

משלא הוכיחה המבקשת טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד, ומורה על מחיקת הערעור בשל האיחור בהגשתו.

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה (כב' הרשמת הבכירה מיכל פרבר) בת"ק 36806-08-20 מיום 1.4.23 (להלן: "פסק הדין").

בפסק הדין נדחתה התביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים להשבת תשלומים ששילם להם עבור בניית אתר אינטרנט.

אולם, לטענתו בנסיבות העניין קיים טעם כבד משקל להעתר לבקשה והוא שב"כ המבקש לוקה בלבו וסובל מהפרעות קצב ומטופל תרופתית.

...

ואולם, כפי שהובהר לעיל, גם אם הייתה מתקבלת עמדתם המשפטית של המערערים, עדיין לא היה מנוס מן המסקנה כי ההליך הוגש באיחור.

לפיכך, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

סיכומו של דבר, משלא נמצא טעם מיוחד המצדיק סטייה מהמועד הקבוע בתקנות סדר הדין, אני דוחה את הבקשה.

כפי שעולה מפסק הדין בתביעה הראשונה, שניתן על ידי ביום 25.2.2016, במסגרת התביעה הראשונה תבעו התובע ורעייתו קבלן שביצע בביתם עבודות שפוץ והרחבה וזאת על סך של 472,800 ש"ח בגין ליקויי בניה שנגרמו לביתם.

יודגש כי אם התובע היה מציין בפני עו"ד בבייב, אשר הגיש את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, כי נודע לו על פסק הדין רק בחודש יוני 2016 (כפי שנטען בכתב התביעה ובתצהירו), והדבר היה מצוין בבקשה, יכול והבקשה להארכת מועד לא הייתה נדחית.

בעדותו העיד התובע כי: "אני אומר שעוה"ד שלי פשוט לא חקר את הצד השני ב-250,000 שקל שלא היו ולא נבראו, הוא לא חקר את העדים. התביעה של חצי מיליון הסתכמה ב-17,000 שקל, בגלל שהתמונה לא הוצגה כמו שצריך לכבוד השופטת. התמונות לא הוגשו לבית המשפט, במשפט הקודם, לא הוגשו שם אף תמונה, אני בדקה ה-90 לפני פסק הדין הגשתי איזה תמונה מצולמת, שעוה"ד הזה גם לא הגיש אותה. לא הוצגו ראיות, בשווי 5 מיליון, לא באו העדים, חוות דעת שלי, שני חוות דעת של בנייה לא הוגשו פה לבית המשפט, התמונות לא הוגשו, העובדות לא הוגשו. כלום לא הוגש, והפסק דין ניתן לי גם באיחור ולא, הזכות שלי לערער למחוזי פשוט לא היה נכון. לא ניתנה לי האפשרות הזאת. נעשה לי פה עוול מכל הכיוונים, גם משני עוה"ד, ופשוט התמונה שרואים אותה בבית המשפט היא לא תמונה נכונה, והזרקורים כל הזמן שבבייב, בבייב הוא לא בכלל קשר פה. בבייב זה פרק ב' בכלל בכל העסק הזה. אני לא בא לתבוע את בבייב, אני בא לתבוע את עוה"ד שלא ייצג אותי ולא נתן לי את האפשרות להוכיח את כל הראיות, את כל התמונות שיש לי פה, יש לי פה הקלטות" (עמ' 15 ש' 34 עד עמ' 16 ש' 10 לפרוטוקול).

...

יודגש כי אם התובע היה מציין בפני עו"ד בבייב, אשר הגיש את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, כי נודע לו על פסק הדין רק בחודש יוני 2016 (כפי שנטען בכתב התביעה ובתצהירו), והדבר היה מצוין בבקשה, יכול והבקשה להארכת מועד לא הייתה נדחית.

מכאן שהתובע לא הוכיח טענתו להתרשלות הנתבע ודינה להידחות.

סוף דבר נוכח האמור, משהתובע לא הוכיח תביעתו אני מורה על דחיית התביעה.