מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין בתביעת הריסה בבית משותף

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

ביום 16.1.2022 הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה, ובהחלטתו מיום 17.1.2022 נעתר המפקח לבקשת הארכה והורה למבקש להגיש כתב הגנה עד ליום 30.1.2022, תוך שצוין כי לא תנתנה ארכות נוספות.
בפסק דינו ציין המפקח כי בעלי הדירות זכאים לסעדים שנתבעו על ידם, על בסיס תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), הקובעת כי: "נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך, רשאי בית המשפט לידרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד". בתוך כך, המפקח קבע כי תביעת בעלי הדירות מקיימת את כל תנאי סעיף 5(א) לחוק החיזוק: לתביעה צורף ההסכם עליו חתמו למעלה מ-2/3 מבעלי הדירות בבניין אשר אליהן הוצמד למעלה מ-2/3 מהרכוש המשותף בבניין; יש בידיי בעלי הדירות היתר בנייה מתאים; וניתנו למבקש כל ההזדמנויות להעלות את טענותיו בעיניין היתנגדותו לחתימה על ההסכם – אך הלה לא הציג כל טעם להתנגדותו.
בהחלטתו ציין בית המשפט כי דומה שלא נפל פגם במתן פסק דינו של המפקח כפסק דין בהעדר הגנה, כך שסכויי העירעור: "אינם גבוהים, בלשון המעטה". אשר למאזן הנוחות – בית המשפט ציין כי טענתו העיקרית של המבקש בהקשר זה הנה כי נכון היה לפעול לקידום פרויקט לפי תמ"א 38/2 (הריסה ובנייה מחדש) חלף קידום פרויקט לפי תמ"א 38/1 (חזוק הבניין הקיים והוספת דירות חדשות).
זאת ועוד – כפי שמציינים בעלי הדירות בתשובתם, האחרונים פנו להוצאת הצוו לתיקון בית משותף במטרה לממש את הפרויקט, רק: "לאחר מתן פסה"ד בהיעדר הגנה ולאחר שהמשיבים מנו את הימים שיש למבקש להגיש ערעור על פסה"ד של המפקח". כלומר, החברה היזמית והצדדים השלישים, אשר רכשו ממנה דירות בבניין, שינו את מצבם לרעה בהסתמך על המצג שיצר המבקש בהשתהותו (ויצוין כי בדיוק למניעת מצבים כגון דא נועדה דוקטרינת השהוי במשפט האזרחי – ראו ע"א 2483/14 שלומוביץ נ' בית חנניה מושב עובדים להתיישבות, פסקות 34-33 לפסק דינה של השופטת ד' ברק ארז (14.7.2016)).
...
על רקע האמור לעיל, דומה כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מושא בקשה זו, כי: "סיכויי הערעור אינם גבוהים, בלשון המעטה". אשר למאזן הנוחות – אכן, טענת המבקש כי הימנעות מעיכוב פסק דינו של המפקח תוביל לכך שפרויקט החיזוק בבניין ייצא לדרך, ובכך ערעורו עלול להפוך לתיאורטי, הינה טענה שיש בה ממש.
על רקע האמור לעיל, סבורני כי גם מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת בעלי הדירות.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות, ובכך מובטל גם הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 7.11.2022.

בהליך תביעת פינוי מושכר (תפ"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

יצוין כי ביום 18.10.2022 הוגש לתיק בית המשפט ייפוי כוח על-ידי ב"כ הנתבעים, ולאחר מתן פסק הדין אף הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.
לעניין זה קובע סעיף 14 לחוק המקרקעין כי: "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר" (לעניין זה ראו פסק הדין ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199 ופסק הדין ברע"א 8186/07 נאוה כרמל נ' ראול ינקוביצקי (1.1.2008), פסקה 6, ביחס לתביעת דיירים להריסת בניה בלתי חוקית שנבנתה ברכוש המשותף;  רע"א 1017/97 יצחק רידלביץ נ' יצחק מודעי, פ"ד נכ(4) 625, 632 ביחס לפירוק שתוף במקרקעין על דרך מכר בעין; ת"א (ת"א) 52856-10-19‏  אהובה כהן ואח' נ' משה גיבלי, פסקה 26 (7.2.2021) ביחס להתנגדות לתכנית פינוי בינוי; אריאל רוזן-צבי, שימוש לרעה בזכות מקרקעין (לפרשנות סעיף 14 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969), עיוני משפט ד 651, 670-669 (1975); ע"א 782/70 שושנה רדומילסקי נ' יצחק פרידמן, פ"ד כה(2) 523, 530 (1971) ביחס להעברת כבל טלויזיה מהמושכר דרך חצר הבעלים.
בית המשפט העליון דחה את העירעור תוך שקבע כי: "אין להתיר את השמוש בזכות הבעלות כעילה לגרום נזק או אי נוחות אפילו למסיג גבול, מקום שהשימוש בעילה זו אינו דרוש באורח סביר למימוש זכות הבעלות עצמה או למטרה חוקית אחרת").
בפסק הדין בעיניין נעמה עמדה כב' השופטת א' חיות על השיקולים שיש לשקול בעת בחינת תביעה להגבלת זכות קניינית בשל חוסר נוחות לה טוען הצד שכנגד כדלקמן: "יש להביא בחשבון בהקשר זה את אופיו ומעמדו של האנטרס הנפגע, קרי: טיבה של הזכות הקניינית שמכוחה הוגשה התביעה. כמו כן, עמד הנשיא ברק על הצורך ליתן ביטוי בהקשר זה למהות היחסים המתקיימים בין בעל הקניין לבין זולתו, בהדגישו כי 'לא הרי מעמדו של תום-הלב ביחסים בין בעל קניין לזר, כהרי מעמדו של תום-הלב ביחסים בין בעל קניין לשותפו; לא הרי פגיעה על-ידי אדם שהקשר עמו הוא חד-פעמי (כגון מסיג גבול מזדמן) כהרי פגיעה על-ידי אדם שהקשר עמו נמשך (כגון דייר בבית משותף)'. לבסוף ציין הנשיא ברק את הצורך לבחון את הקף הפגיעה בזכות הקניין בנסיבות המקרה, כמו גם את מצבו הנפשי של הפוגע (עניין רוקר, 279-281). ברוח דומה קבע השופט י' טירקל באותה פרשה את השיקולים העקריים אשר לדעתו ראוי שינחו את הפעלת שיקול-דעתו של בית המשפט במקרים כגון אלה בציינו:
...
לאחר ששקלתי כל אלה, אני מורה כדלקמן: ניתן בזאת צו פינוי מותנה המורה לנתבעים לפנות את המושכר עד יום 15.1.2023; ככל וימציאו הנתבעים לתובעים, עד יום 25.12.2022, את דמי השכירות בגין יתרת תקופת השכירות (3.5 * 8,500 ₪ = 28,7500 ₪), יידחה מועד הפינוי עד יום 28.2.2023; אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות התובעים בסך 1,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בנצרת ת"א 32293-09-19 סירי נ' עזאני ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט אדהם ספדי תובע אילן סירי ע"י ב"כ עוה"ד מאור לאליאן נתבעים 1. שובל עזאני ע"י ב"כ עוה"ד בועז לוי 2. אבי סיאני ע"י ב"כ עוה"ד ירון וזאן 3. להב עזאני (ניתן פס"ד) 4. ליאור אהרון (ניתן פס"ד) פסק דין
התובע הוא בעלים במשותף בנחלה, יחד עם אביו, זכריה סירי, זאת על פי אישור רישום זכות בנכס (נספח 1 לתצהיר התובע).
מבדיקה במערכת נט המשפט, שבוצעה בהסכמת הצדדים במהלך ישיבת ההוכחות, עלה כי ביום 03/07/2017 הוגשה בקשה להארכת מעצרו של התובע שהתבררה במסגרת תיק מ"י (שלום נצרת) 3309-07-17.
מבדיקה בנט המשפט עלה כי הנתבע 1 לא הגיש ערעור על פסק הדין האמור, ומאחר שהמועד להגשתו כבר חלף, הרי שפסק הדין הפך לסופי וחלוט והוא מקים מעשה בית דין בשאלת הבעלות על הקרוון.
הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם לסתור את חוות דעתו של המומחה פרמינגר ולא ביקשו לחקור אותו, ומכאן הם מוחזקים כמי שאינם חולקים על נכונותה, זאת שכן כבר נקבע כי "ויתור על חקירה נגדית של עד מומחה מטעם הצד היריב משמעו, בדרך כלל, כי אין בעל הדין חולק על תוכן חוות הדעת שהוגשה כראיה לבית המשפט (...). בכל מקרה, העדר חקירה נגדית פועל לטובת מהימנות העד, לרבות העד המומחה, שלא נחקר באופן זה" [ע"א 8291/16 קופת חולים לאומית נ' פלוני (17.10.2018), פסקה 7.
כמו כן, התובע הגיש תמונות מהתקופה בה התגורר בקרוון ותמונות לאחר ההרס שלדבריו זרעו בו הנתבעים (נספחים 3 ו- 4 בהתאמה לתצהיר התובע ולכתב התביעה).
...
סיכום התוצאה אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של-33,500 ₪ על פי המפורט לעיל.
בנוסף, אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של-2,000 ₪ (בשים לב לסכום שנפסק לעומת הסכום שנתבע) וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של-6,000 ₪.
התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית כאמור לעיל.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

מספר חודשים לאחר שניתן צו הפינוי, ביום 11.10.2021 הגיש העותר תביעה לביטול צו הפינוי לבית משפט השלום בבאר שבע, ובתוך כך גם בקשה למתן צו מניעה זמני (ת"א 23333-10-21, השופטת ר' טיקטין עדולם).
בו ביום הגיעו הצדדים להסכמה שקבלה תוקף של פסק דין, שלפיה העותר יפנה את המיגרש באופן עצמאי עד ליום 11.4.2022 – שאם לא כן "ייכנס צו הפינוי לתוקף ו-60 הימים העומדים לרשות [המשיבה] לבצוע הצוו ייספרו מחדש החל מיום 12.4.2022". במסגרת ההודעה המשותפת שהוגשה לבית המשפט מסר העותר כי הוא מאשר שאין לו זכויות כלשהן במקרקעין; כי הארכה שניתנה לו לפינוי המקרקעין היא "ארכת חסד"; וכי לא יהיו לו טענות כלפי המשיבה.
ממילא, טוענת המשיבה, אין בעובדה שקיימת התכנות תכנונית כלשהיא כדי להוביל למסקנה שיש לבטל את צו הפינוי; ולדבריה, משעה שביצוע הצוו נדחה שוב ושוב לבקשת העותר "הרי שלא ניתן לטעון גם זו הפעם כי האופק התיכנוני קרוב ומחייב את דחיית המועד פעם נוספת". לטענת המשיבה, יש לדחות את העתירה גם על בסיס ההלכה שלפיה בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הערכאות האזרחיות המוסמכות.
עוד יצוין כי בנגוד לנטען על ידי העותר, פסק הדין שנזכר בעתירה בעיניין דכה עסק בנסיבות שאינן דומות כלל לענייננו, שבהן התבקשה ארכה לבצוע צו הריסת מבנה בשל הקפאת המצב התיכנוני במקום למשך עשור.
יתרה מכך, בקשה למתן רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין נדונה כערעור והתקבלה, ודבריו של השופט א' רובינשטיין שם, יפים גם לענייננו: "המצב של עצלתיים בביצוען של תכניות, כמו במקרה זה, הוא רעה חולה, ונשוב לכך. אך אין מרפאים רעה חולה ברעה חולה לא פחות, בפתיחת פתח להפקרות, ל'איש הישר בעיניו יעשה'; שהרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ברוחב יריעתו, ללמד - כביכול - על הכלל יצא. משמעות פסק הדין, אם יעמוד על כנו, הוא כי כל החפץ ליטול את השם ייטול. קרי, בכל מקום, ואין זה המקום היחיד בישראל, שבו ישנה איטיות (לעתים מרגיזה ואף מקוממת) בהליכי בניה, יבנה הבונה כחפצו, ומשתבוא גאולת הליכי התיכנון יבוא גם יום 'עשיית סדר' בבניה הלא חוקית; ועד אז - כך עולה - ישגשגו המבנים הבלתי חוקיים, גדולים וקטנים. אחריותו של בית המשפט גדולה מזה. על כן לא נוכל ליתן יד לכך" (רע"פ 2885/08, 22.11.2009).
...
בתשובתה טוענת המשיבה כי יש לדחות את העתירה מחמת חוסר ניקיון כפיו של העותר, שפלש למקרקעי ציבור, ו"הוסיף והמשיך בבנייה לאחר שנמסרו לו התראות, כאשר בשטח נמצאו כלונסאות בלבד, ואף לאחר שהתחייב כי יחדל לבנות, עד שלבסוף הקים מבנה מגורים בן שלוש קומות".
מכאן שיש לדחות את העתירה בהינתן ההלכה שלפיה בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על ערכאות אחרות; זאת למעט מקרים יוצאי דופן שבהם מתגלה טעות בסיסית שיורדת לשורש העניין או שרירות קיצונית (ראו מני רבים: בג"ץ 8035/22 חליחל נ' רשות מקרקעי ישראל (8.12.2022); בג"ץ 7189/22 עלי נ' זר, כונס הנכסים (20.12.2022)).
סוף דבר.
העתירה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בבקשה זו התבקשו תחילה מסמכים משלימים ולאחר הגשתם, ניתנה על ידי המפקחת החלטה ביום 9/12/18 במסגרתה ניתן צו מניעה אירעי האוסר על ביצוע עבודות הריסה ובניה בבית המשותף וכן, נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 17/12/18 (אשר נדחה ליום 19/12/18).
בקשה לצוו מניעה זמני נוסף, שהוגשה בסמוך לאחר מתן פסק הדין, בשל עבודות הריסה שהחלו התובעים לבצע ואשר גרמו לפי הטענה לנזק לדירת הנתבעת 9, הסתיימה בהסכמה לעיכוב ביצוע של 7 ימים לצרכי הגשת העירעור על פסק הדין.
בשני כתבי הגנה נפרדים שהגישו הנתבעים 2 – 9 מחד והנתבע 1 מאידך, הגם שהראשונים מיוצגים אף הם על ידי הנתבע 1 אשר מיוצג על ידי עו"ד אהרוני ממשרדו, הכחישו הנתבעים את טענות התובעים וטענו בין היתר את הטענות הבאות: כי כל ההליכים הוגשו על ידם כדין, כי לא ניתן לתבוע אותם על עצם הגשת הליכים משפטיים, כי התביעה מוקדמת במובן זה שטרם הסתיימו ההליכים בפני המפקחת, כי התובעים השתהו וגררו רגליים בכל הקשור בהוצאת היתר הבנייה ואשמתם התורמת עולה כדי 100%, כי רק בחודש פברואר 2019 השלימו התובעים את התנאים לקבלת הכרה בבניית הבניין והשכרת הדירות במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, כך שממילא לא נגרם כל נזק מצו המניעה שניתן, כי התובעים התרשלו במילוי תנאי ההיתר וחרף זאת קיבלו הארכת מועד לצורך כך, כי הנתבעים לא ביקשו צו מניעה תקופה ארוכה ועל כן לא נימנע מהתובעים לקבל ההיתר ולבנות על פיו, כי מאחר ושטח החלקה בפועל קטן ממה שרשום בלישכת הרישום (בפועל השטח של התובעים הוא 246.98 מ"ר ולא 259 מ"ר), הרי שהתובעים קיבלו זכויות בנייה על חשבון הנתבעים, כי הנתבע 1 מעולם לא ביקש להיות יזם ולא הציע עצמו ככזה, אלא רק פעל כבא כוח הנתבעים, כי לא היה כל ניגוד אינטרסים או פגם אחר בייצוג הנתבעים, כי בפגישות בחודש דצמבר 2018 בין התובע 1 לנתבע 1 ושאר הנתבעים, הגיעו הצדדים להסכמה לבצוע פרויקט משותף, אולם לאחר מכן חזרו בהם התובעים מכך ונודע לנתבעים שהתובעים פועלים למכור את זכויותיהם בחלקה, כי צו המניעה פקע ביום 6.3.19 ולא בחודש מאי כטענת התובעים, כי בחודש מאי 2019 פלשו התובעים גם לחלקה של רח' המעורר 1 וזאת במסגרת עבודות ההריסה ובנייה, כי התובעים ביקשו עיכוב שיחרור הערבון שניתן להבטחת מצו המניעה משהודיעו כי בכוונת להגיש תביעה כספית עד יום 14.7.19, אולם משלא עשו כן מושתקים הם מלתבוע, כי עבודות ההריסה סיכנו את מבנה הנתבעים וגמרו לו נזקים רבים ועוד טענות שאין צורך ומקום לפרטם כאן וכעת.
עובדה זו עלתה לראשונה בתיק כאן, במסגרת בקשת הנתבעים לבית המשפט מיום 15.3.22 בקשר לדחיית מועדי ההוכחות עקב המועד נקבע לדיון בעירעור על פסק דין של המפקחת.
בעירעור שהוגש על פסק הדין החלקי נקבע כי דין העירעור להדחות וזאת שעה שהצדדים הסכימו שמומחה בית המשפט יקבע האם מיקום הגדר תואם את המיקום הנידרש לפי תשריט בית המשותף והמומחה קבע שכן ואילו המומחה חרג מהסמכות שניתנה לו כאשר היתייחס לשטחי המגרשים, שכן הצדדים עצמם לא הסכימו במסגרת ההסדר למינוי המומחה כי תהיה היתייחסות או הכרעה שלו בעיניין זה וכך גם בהחלטת המינוי של בית המשפט לא הייתה הוראה למומחה לידון בעיניין זה. כך, נוצר מצב שבו תביעת הנתבעים אצל המפקחת, על שלל טענותיהם כנגד הבנייה של התובעים, נדחתה סופית.
...
משמע - העיכוב של פרויקט הבנייה לא היה מוצדק בסופו של דבר ונעשה שלא כדין, גם אם ניתנו צווי מניעה זמניים.
סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית ברובה ומתקבלת בשוליה.
אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים 25,000 ₪ ואת הנתבעים 2 – 9 ביחד ולחוד לשלם לתובעים 25,000 ₪, הכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו