בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין בעניין פגיעה בעבודה

בפסק הדין החלקי, שעניינו תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, נדחתה הודעת צד ד' של המבקש, צד ג'3 בהליך קמא, נגד המשיבה 2 והוא חויב בהוצאות המשיבה 2 ובשכר טירחת עו"ד בסכום של 12,000 ₪.

עוד טוענת המשיבה, כי קבלת עמדת המבקש תוביל לכך שמי שמתגורר בחו"ל אך ידע על פסק דין שניתן בעניינינו ובוחר שלא להגיש ערעור במועד, יוכל לטעון שהעובדה שהוא מתגורר בחו"ל מהוה נימוק להארכת מועד, וכל מי שבוחר להגיש ערעור באיחור יוארך לו המועד אוטומאטית אך ורק משום שנקודת זמן מסוימת הוא החליט להגיש ערעור.

נקבע כי אין בטענות שעניינן עומס עבודה, החלפת ייצוג או הקף פסק הדין מושא העירעור כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד (ראו למשל: בע"ם 4658/16 פלונית נ' פלוני, פסקה ז' (13.10.2016); בש"א 4493/20 אם תיקשורת המונים בע"מ נ' בזק בנלאומי בע"מ, פסקה 6 (20.7.2020).

...

לפיכך, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

על כן, משלא הוכח טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה.

אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור.

בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' הרשם הבכיר בנימין בן סימון) בת"ק 36806-08-20 מיום 1.4.23 (להלן: "פסק הדין").

נקיטת צעדים אופראטיביים לבצוע פסק הדין גובים מחיר יקר מהמבקשת ועיקול על חשבונותיה כמוהם כסגירת דלתות החברה והפסקת עבודתה השוטפת.

יוסף, כי גם הטענה שהועלתה אודות גיוסו של ב"כ המבקשת לשירות מילואים בין התאריכים 8.10.23 ועד 18.12.23 אינה רלבאנטית לעניין זה ואין בה בכדי להוות טעם מיוחד שיצדיק המנעות מהגשת בר"ע על פסק הדין שניתן ביום 31.5.23 או על ההחלטה מיום 11.7.23 (שהמועד להגשתה חלף כבר ביום 11.9.23) היינו זמן רב לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ולפני מועד גיוסו למילואים.

אם תיתקבל הבקשה להארכת המועד, יהיה בכך לפגוע באנטרס ההסתמכות של המשיב, ללא כל "טעם מיוחד" המצדיק סטייה מן הכלל לפיו על המבקש לעמוד במועדים הקבועים.

...

ביום 6.6.23 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר ובית משפט קמא בהחלטתו מיום 11.7.23 נעתר לבקשה בכפוף לתשלום הוצאות למשיב בסך של 1,000 ₪ תוך 20 יום.

ואולם, כפי שהובהר לעיל, גם אם הייתה מתקבלת עמדתם המשפטית של המערערים, עדיין לא היה מנוס מן המסקנה כי ההליך הוגש באיחור.

לפיכך, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

סיכומו של דבר, משלא נמצא טעם מיוחד המצדיק סטייה מהמועד הקבוע בתקנות סדר הדין, אני דוחה את הבקשה.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בבאר-שבע מיום 22.6.2023 (השופטת יעל אנגלברג-שהם ונציגי הציבור הגב' מזל בובליל ומר נתן חיים; ד"מ 71051-03-22, להלן: פסק הדין).

שיקול מרכזי בהכרעה בבקשה להארכת מועד, עניינו בעוצמת הפגיעה בציפיות הצד שכנגד לסופיות ההליכים.

אלא, שבעניינינו, המבקש לא טען במסגרת טיעוניו או בתצהיר שהגיש לבית הדין, וממילא לא הוכיח, שהאמור בחתימת פסק דינו של בית הדין האיזורי גרם לו לטעות באשר למועד הגשת ההליך הערעורי.

...

בעניין זה נקבע בע"ר (ארצי) 33237-03-17‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה - בית בלב בע"מ, 23.10.2017, בין היתר, כדלקמן: "ככל שבעל דין העושה שימוש בתוכנת נט המשפט להגשת כתבי בי דין לבית המשפט, מעלה טענה שאין להחיל את כלל ההדדיות מהטעם שלא מסר פורמאלית כתובת דוא"ל לצורך המצאת כתבי בי דין... הרי שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב בניהול ההתדיינות החלה על בעל דין, ועל כן דינה להידחות. אין לקבל מצב שבו בעל דין יהנה מיתרונותיה של מערכת נט המשפט ויעשה בה שימוש להגשת כתבי בי דין מטעמו, ומאידך לא יתאפשר לבית המשפט להמציא לבעל דין החלטות באמצעות מערכת נט המשפט, בנימוק שכתובת הדוא"ל לא נמסרה לצורך המצאת כתבי בי דין. גם אם בניגוד לתקנה 497ג(ד) המערכת אפשרה לבעל דין להגיש כתבי טענות מבלי שמסר פורמאלית כתובת דוא"ל להמצאת כתבי בי דין... , אין לאפשר לבעל דין לנצל זאת לרעה, ולהתנער מקבלת כתבי בי דין באמצעות מערכת נט המשפט". הדברים אמורים ביתר שאת בענייננו, משום שהשימוש בכתובת הדואר האלקטרוני zabarlaw@gmail.com נעשתה בהליך זה ובהליך לפני בית הדין האזורי באופן הדדי, קבוע וממושך (ד"מ 71051-03-22 ובר"ע 7225-09-23), וחרף זאת, המבקש לא הודיע לבית הדין בשום שלב, כי הוא מבקש שלא לעשות שימוש בכתובת דואר אלקטרוני זאת לצורך המצאת כתבי בי-דין לידיו.

לא מצאנו בטיעוני המבקש הסבר מניח את הדעת לכך, שאין להחיל את פסיקת בית הדין הארצי בע"ע 16817-09-23, בסוגיית ניגוד העניינים, על נסיבות העניין שלפנינו.

עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין - בשים לב לאיחור המשמעותי בהגשת בקשת רשות הערעור ולעובדה שלא הובאה כל הצדקה לאיחור זה, וכן בשים לב לחלקו הקטן יחסית של רכיב ה"שכר" מתוך כלל הסעדים שנתבעו בתביעת המבקש – שוכנעתי שיש להעדיף את אינטרס סופיות ההליכים של המשיבה ולהורות על דחיית הבקשה להארכת מועד.

כללו של דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, נדחית.

הרשמת אפרת קוקה לפני שתי בקשות: בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערעור מטעמה על פסק דינו החלקי של בית הדין האיזורי לעבודה בבאר-שבע מיום 29.9.2023 (הנשיא צבי פרנקל ונציגי הציבור הגב' אליזבט סקירה-טל ומר אברהם אמרגי; ת"צ 6319-03-16, להלן: פסק הדין החלקי), ומנגד, בקשת המשיבות לסילוק העירעור שהגישה המערערת על הסף, מפאת איחור בהגשתו.

בהיתחשב בפגרת חג הסוכות ובתחולת תקנות 3-5 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין במצב חרום מיוחד), התשנ"א-1991 - ובכלל זה תקנה 4 שעניינה הארכת מועדים -  על בתי הדין לעבודה מיום 9.10.2023 ועד יום 30.11.2023 - חל המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין החלקי, בהתאם לתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה, ביום 31.12.2023.

תקנה 84 לתקנות בית הדין לעבודה קובעת כדלקמן: "לא ערער בעל דין על החלטה אחרת והיא ניתנת לערעור ברשות בלבד, אין בכך כדי לפגוע בזכותו להשיג על אותה החלטה בבואו לערער על פסק הדין במשפט;". בפסיקה נקבע, שככלל, ניתן להשיג על החלטת ביניים בשתי דרכים דיוניות: הגשת בקשת רשות ערעור או השגה במסגרת ערעור על פסק הדין בהליך, כאשר הבחירה בין שתי הדרכים נתונה בידי בעל הדין (ראו: רע"א (עליון) 5330/08 אורי זכריה נ' דרור קוואז, 30.8.2009, להלן: עניין זכריה).

...

אין לקבל את טענת המערערת בתגובתה מיום 23.1.2024, לפיה היתה רשאית להגיש את ערעורה ביום 1.1.2024 לנוכח החלטת בית הדין מיום 31.12.2023, בה צויין כי "בכוונת בית הדין להיעתר" לבקשה להארכת מועד.

לאמור יש להוסיף, כי אף שלא ניתן לקבוע בשלב זה שסיכויי ערעור המערערת הם מובהקים, מכל מקום, יש להיעתר לבקשה להארכת מועד גם לנוכח חשיבות הסוגיות העומדות לדיון בערעור, אשר יש מקום להביאן לבחינת ערכאת הערעור.

טעמים אלה, די בהם על מנת להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי.

סוף דבר - כתב הערעור אשר הוגש על ידי המערערת ביום 1.1.2024, מתקבל לרישום.

בית הדין דחה את הבקשה לעיון מחדש, וחזר על הוראתו למחיקת התובענה, תוך שקבע כי על מנת שלא לפגוע במשיבה יתר על המידה, ככל שיעלה בידי המשיבה להוציא צו ירושה "יתחדש ההליך המשפטי מהשלב הדיוני אליו הגיע". ההליך בבית דין זה והחלטת הרשמת מושא העירעור שלפנינו המשיבה הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי מיום 12.12.2022, וזאת ביום 19.1.2023.

בנסיבות אלה ומשהבקשה להוצאת צו הירושה הוגשה שלושה ימים לאחר החלטת בית הדין האיזורי, אשר היה תחת הרושם כי היורשים נמנעים מלפעול בעיניין, מתבקשת המסקנה כי היורשים "נימנעו מלהביא לידיעת בית הדין האיזורי את כוונתם לפעול להוצאת צו ירושה במועד סמוך". טענות הצדדים בעירעור המערערים טענו כי המשיבה הגישה את הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לאחר המועד ולאחר שפסק הדין כבר הפך חלוט; בעקבות פסק הדין פתחה המשיבה בהליכים משפטיים שונים, בכללם הפנייה לבית הדין הארצי כמו גם הליך בבית המשפט לעינייני מישפחה למינוי מנהל עיזבון, במסגרתו הוברר לה כי המערערים פנו לבית הדין הרבני לשם הוצאת צו ירושה; המשיבה לא ציינה כי היו אלה המערערים בעצמם שעדכנו את בית המשפט לעינייני מישפחה על הליך בקשת צו הירושה; ב"כ היורשים ידע אף הוא רק בסמוך למועד ההודעה לבית המשפט לעינייני מישפחה (22.6.2023) על הליך זה. שכן, בא כוחם לא טיפל ולא היה מעורב כלל בהליך הוצאת צו הירושה המדובר, ולא קיבל גם כל עידכון מהיורשים בעיניין זה; הליך הוצאת צו הירושה ניפתח על ידי המערער 2 לבדו, אשר לא היה צד להליכים שנוהלו בפני בית הדין האיזורי וכלל לא היה מעורב בהם, שכן ההליכים בבית הדין האיזורי נוהלו על ידי המערערת 5; בקשתו של המערער 2 להוצאת צו הירושה הוגשה לבית הדין הרבני באשקלון ביום 9.2.2023, לאחר שביום 6.2.2023 כבר ניתנה החלטת בית הדין האיזורי בבקשת המשיבה לעיון מחדש בפסק הדין, כך שפתיחת הליך צו הירושה נעשתה "כאשר כל ההליכים בבית הדין קמא הסתיימו", והמערערים אף הצביעו על כך בתגובתם מיום 12.7.2023; מכתבי הטענות שהגישו המערערים, מהם קבעה הרשמת כי משתמע שידעו על צו הירושה ולא עידכנו את בית הדין, אין ללמוד כמסקנת הרשמת.

משבקשה זו נדחתה, ונמחקה התביעה, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה כנגד כל המערערים, והרשמת מוסמכת לידון בה כאמור בסעיף 27(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, המפנה, בין היתר, לסעיף 90(3) לחוק בתי המשפט, אשר מסמיך את הרשם לידון בבקשת "הארכת המועד להגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור". ודוק, לכתחילה הפניתה הרשמת (בהחלטתה מיום 30.4.2023) את בקשת הארכה של המשיבה לתגובת כלל המערערים.

...

לטעמנו, אין די בכך שהמערערים ציינו בהודעתם מיום 5.7.2023 כי הגישו בקשה להוצאת צו ירושה, ובמועד זה היה עליהם להבהיר כי הוצא צו ירושה והליך הבקשה להארכת מועד אינו רלוונטי.

לנוכח האמור, אנו מחייבים את המערערים בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 4,000 ₪.

סוף דבר הערעור נדחה.