בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין בעניין מבנה מסוכן

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 35196-07-20 ארמה מהנדסים יועצים בע"מ נ' גימור מתכות ופלסטיק (1998) בע"מ תיק חצוני: תיק עזר בפני כבוד השופטת ורדה פלאוט מבקשת ארמה מהנדסים יועצים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ארז קריטי משיבה גימור מתכות ופלסטיק (1998) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד דוד ששון פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 7.7.20, אשר דחה את בקשת המשיבה למחוק כתב הגנתה של המבקשת במסגרת תביעה שכנגד שהגישה המשיבה כנגד המבקשת, אך חייב את המבקשת "להבהיר באופן מדוייק וקונקרטי את טענתה (של המבקשת) באשר ליציבות המבנה נושא התובענה ולהשיב על השאלה הממוקדת האם לגירסתה מדובר במבנה מסוכן תוך 10 ימים". כך, חוייבה המבקשת בהוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.

לא ניתן כעת להשיג על החלטה שניתנה כאמור ביום 10.5.20 מבלי שתוגש בקשה להארכת מועד; מדובר בהחלטה דיונית אשר ערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בה; המבקשת מנועה מלערער על החלטה שניתנה לטובתה, שהרי הבקשה למחיקת כתב הגנה לא התקבלה; לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה בעיניין הוצאות משפט; ממילא על המבקשת למסור פרטים נוספים גם אם היא מסרבת להודות בעובדות.

...

כן נדחית הטענה לפיה המבקשת אינה יכולה לערער על החלטה שהיא לטובתה.

לגופו של עניין, אני סבורה כי יש ממש בטענתה העיקרית של המבקשת לפיה תקנה 103 לתקסד"א אינה מאפשרת חיוב המבקשת "להשיב על השאלה הממוקדת האם לגרסתה מדובר במבנה מסוכן", כפי שקבע בימ"ש קמא בהחלטתו.

לסיכום, החלטת בית המשפט קמא מרחיקת לכת, אינה בסמכות בית משפט קמא, ואף יש בה כדי לשנות את מצבה של המבקשת לרעה, ללא הצדקה, בשלב זה של המשפט התוצאה היא כי הערעור מתקבל.

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.10.2019 בעש"א 38181-08-19 (להלן: פסק הדין).

המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה בגין חלקו היחסי בעלות של שיפוצים בבית בו הוא מתגורר, הנדרשו על-מנת להסיר צוים המכריזים על הבית כמבנה מסוכן.

בנסיבות העניין, אני סבורה כי אף אם פסק הדין לא הומצא כדין למבקש חל בעניינינו "כלל הידיעה". עיון בנספחים שהגישה המשיבה מעלה כי המבקש ידע על פסק הדין למצער מיולי 2021, עת הומצאה לו אזהרה בגין פתיחת תיק בלישכת ההוצאה לפועל בנוגע לחוב נשוא ההליך (ראו נספח ג' לתשובה מטעם המשיבה).

...

בנסיבות העניין, אני סבורה כי אף אם פסק הדין לא הומצא כדין למבקש חל בענייננו "כלל הידיעה". עיון בנספחים שהגישה המשיבה מעלה כי המבקש ידע על פסק הדין למצער מיולי 2021, עת הומצאה לו אזהרה בגין פתיחת תיק בלשכת ההוצאה לפועל בנוגע לחוב נשוא ההליך (ראו נספח ג' לתשובה מטעם המשיבה).

לפיכך, אני סבורה כי בנסיבותיו החריגות של העניין שלפניי, המבקש מנוע מלהתבסס על הטענה בדבר העדר המצאה כדין, וקמה הצדקה לתחולת "כלל הידיעה". בהתאם לכך, מתבקשת המסקנה כי המבקש איחר איחור ניכר בהגשת ההליך שבכותרת, ולפיכך דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ועדת הערר הביעה מורת רוחה מהחלטת הועדה המקומית לאשר תוספת של מרפסת סוכה בנגוד להחלטות קודמות של ועדת הערר במקרים דומים (ערר (ת"א) 1049-05-18 אדרי נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה בני ברק (11.11.2018); על ההחלטה הוגשה עת"מ 65869-12-18 הועדה המקומית לתיכנון ובניה בני ברק נ' ועדת הערר לתיכנון ובנייה מחוז ת"א (10.10.2019), שנדחתה; ערעור שהוגש על פסק הדין בעתירה, עע"ם 8013/19, נדחה אף הוא ביום 30.11.2020).

נקבע כי במכלול השיקולים ובהנתן שהבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור משמעותי לאחר שהיתר הבניה כבר הונפק, אין מקום לתת ארכה להגשת ערר.

יו"ר הועדה שבה והזכירה שבהחלטה מיום 14.2.2022 הובהר כי בכל הקשור ליציבות המבנה חלה החלטת ועדת הערר מיום 7.5.2020 לפיה בין היתר "על הועדה המקומית לודא כי ההיתר תואם את כלל הוראות תכן הבניה כמשמעו בחוק התיכנון, שנועדו לשמור, בין השאר, על בטיחותו של המבנה ומשתמשיו". עוד נקבע כי "ככל שלמבקשת טענות שעניינן פגמים שנפלו בהליך הנפקת ההיתר על ידי רשות הרשוי של הועד[ה] המקומית, באפשרותה לפנות לערכאות המתאימות למיצוי טענותיה". ביום 11.4.2022 הוגשה העתירה דנן, במסגרתה נטען בין היתר כי החלטת הועדה המקומית לאישור היתר הבנייה ניתנה לכאורה בנגוד להחלטת ועדת הערר, וכי מדובר בבנייה מסוכנת ולא הוצגו מסמכים המוכיחים כי הבנייה עומדת בתקן הנידרש.

נורת אזהרה זו מצדיקה לכל הפחות בדיקה, ובכלל זה בירור מול המשיבים, מול המהנדס הקודם ומול המהנדס הקיים, על מנת להבין האם אמנם יש מהנדס שחתום על בקשת ההיתר והאם יש מהנדס הלוקח אחריות על הבנייה? ראיתי את המסמכים שהוגשו מטעם המשיבים החתומים ע"י המהנדס יולנו, אולם לא מצאתי שיש בהם באופן מפורש שאינו משתמע לשתי פנים כי המהנדס יולנו הוא אחראי השלד והוא האחראי על יציבות המבנה בכל הנוגע לבקשת ההיתר.

...

יובהר כי נדחות מכל וכל טענות הוועדה המקומית לפיהן תפקידה לבדוק ש"לא מתחילים לבצע עבודות בטרם התקבלו החישובים" (ס' 8 ו-10 להודעה מיום 10.5.2022).

כמפורט לעיל – הגעתי למסקנה שבעת אישור ההיתר לא הייתה בפני הוועדה המקומית חוות דעת מהנדס לעניין חיזוק המבנה כולו וכי הוועדה המקומית לא וידאה שהבקשה עומדת בתקן – כפי שנדרש על ידי ועדת הערר, ומכאן שנפלו פגמים בעת הוצאת ההיתר.

סוף דבר העתירה מתקבלת.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתיק ת"ק 9226- 10-19 מיום 13.8.2020 בגדריו נדחתה תביעת המבקש נגד המשיבה.

באשר לחסימת רכבים את הגישה לחניה, למבנה בו מתגורר המבקש, ציין בית משפט קמא כי לא הוכח שהרכבים שהוצגו בתמונות שייכים למשיבה, ולא הוכיח כי נימנעה ממנו האפשרות לצאת מהחניה בשל כך, וכי לא פנה לכל גורם רלוואנטי בזמן החסימה, דבר שהיה יכול ליפתור בקלות את החסימה.

באשר ליתר הטענות, ובכללן ביצוע העבודות בצורה מסוכנת, ציין בית משפט קמא שהמבקש לא הוכיח שהמשיבה פעלה באופן שגרם לסיכון, ועצם הצגת תמונה בודדת של המצאות קרש בגינתו, אין בה, כשלעצמה, על מנת ללמד שהמשיבה אחראית לכך, ואף לא נטען ע"י המבקש כי המצאות הקרש גרמה לנזק כלשהוא, וכי אין הדבר מזכה את המבקש בפצוי כלשהוא.

המבקש לא רווה נחת מפסק דינו של בית משפט קמא, והגיש את בקשת רשות העירעור שלפניי.

להשלמת התמונה הבקשה הוגשה באיחור-בשל העובדה כי מדובר במבקש מבוגר ובשל הסכנות הטמונות בתקופת משבר הקורונה- דנתי בבקשה תוך דילוג על הבקשה להארכת מועד.

...

לאור כל האמור, דחה בית משפט קמא את התביעה ונמנע מלחייב את המבקש בהוצאות.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

ברור שבביצוע פרויקט תמ"א 38, בשכונת מגורים, תיגרם אי נוחות כלשהי מביצוע עבודות הבנייה, ולא כל אי נוחות, כפי שהתרשם בית משפט קמא, מהווה עילה לתביעה בבית משפט, ועל כן לא מצאתי בנסיבות העניין כל טעות משפטית בפסיקת בית משפט קמא המחייבת התערבות בית משפט זה. בקשת רשות הערעור נדחית.

במסגרת עתירתו טען המבקש, בין היתר, כי חלף קידום פרויקט לחזוק המבנה לפי תמ"א 38/1, נכון היה לקדם פרויקט פינוי בינוי לפי תמ"א 38/2.

ביום 16.1.2022 הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה, ובהחלטתו מיום 17.1.2022 נעתר המפקח לבקשת הארכה והורה למבקש להגיש כתב הגנה עד ליום 30.1.2022, תוך שצוין כי לא תנתנה ארכות נוספות.

בפסק דינו ציין המפקח כי בעלי הדירות זכאים לסעדים שנתבעו על ידם, על בסיס תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), הקובעת כי: "נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך, רשאי בית המשפט לידרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד". בתוך כך, המפקח קבע כי תביעת בעלי הדירות מקיימת את כל תנאי סעיף 5(א) לחוק החיזוק: לתביעה צורף ההסכם עליו חתמו למעלה מ-2/3 מבעלי הדירות בבניין אשר אליהן הוצמד למעלה מ-2/3 מהרכוש המשותף בבניין; יש בידיי בעלי הדירות היתר בנייה מתאים; וניתנו למבקש כל ההזדמנויות להעלות את טענותיו בעיניין היתנגדותו לחתימה על ההסכם – אך הלה לא הציג כל טעם להתנגדותו.

ביום 16.6.2022 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ערעור על פסק דינו של המפקח ועל החלטת המפקח שלא לבטל את פסק הדין בעיניינו.

בעלי הדירות מוסיפים כי עיכוב פסק דינו של המפקח יסב להם נזק כבד, שכן משמעות הדבר היא שיהיה עליהם להמשיך להתגורר בבניין ישן ומסוכן עד להכרעה בעירעור.

...

על רקע האמור לעיל, דומה כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מושא בקשה זו, כי: "סיכויי הערעור אינם גבוהים, בלשון המעטה". אשר למאזן הנוחות – אכן, טענת המבקש כי הימנעות מעיכוב פסק דינו של המפקח תוביל לכך שפרויקט החיזוק בבניין ייצא לדרך, ובכך ערעורו עלול להפוך לתיאורטי, הינה טענה שיש בה ממש.

על רקע האמור לעיל, סבורני כי גם מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת בעלי הדירות.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות, ובכך מובטל גם הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 7.11.2022.