בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מנהלי על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה

בפניי ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית (להלן: "החלטת ועדת הערר" או "ההחלטה") שעניינה בסווג נכס המוחזק על ידי המערערת – האם מדובר ב"אולמות המשמשים לריקודים" כטענת המערערת, או שמא מדובר בנכס בו נעשית פעילות מסחרית "רגילה", כטענת המשיב.

תקנה 38 לתקנות קובעת כי "מועד להגשת ערעור מנהלי, ערעור לבית המשפט העליון או בקשת רשות לערער לא יוארך אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון היתייחס לשיקולים השונים העומדים בבסיס השאלה, מתי מתקיימים "טעמים מיוחדים", בגדרי בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה, פס' 9 (10.12.2013): "על רקע זה נקבע בפסיקה פעמים הרבה כי טעם מיוחד להארכת מועד הוא, ככלל, ארוע שמנע מבעל דין לפתוח בהליך במועד מטעמים שאינם תלויים בו או בבא כוחו. עם זאת, ואף שמדובר בשקול מרכזי, ניצבים לצדו שיקולים נוספים ובהם, בראש ובראשונה, סכוייו של ההליך העקרי (סכוייו בנסיבות הקונקרטיות ובמקרה שיש קושי להעריכן, סכוייו לפי סוגו. כך, למשל, סכוייה של בקשה לדיון נוסף להיתקבל פחותים מסכוייו של ערעור, כשיתר התנאים שוים); וכן שיקולים הנוגעים, בין היתר, לסיבות לאיחור בהגשת ההליך (אם המבקש היה תם לב, התרשל או השתהה – ובאיזו מידה, אם היה מיוצג, אם נפלה טעות שבדין); למידת ההסתמכות של הצד שכנגד על סופיות ההחלטה (אם ידע שבכוונת המבקש להגיש הליך ערעורי, אם שינה מצבו לרעה, אם יש חשיבות מיוחדת בהכרעה מהירה); לאנטרס של הציבור או של צדדים שלישיים בהכרעה בהליך (אם ההליך מעורר שאלה שתפתח את המשפט ויש לציבור אינטרס שתוכרע; אם דחיית הבקשה עלולה לפגוע בצדדים שלישיים); לחשיבות הזכויות הנדונות ולמידת הפגיעה בהן; ולמיהות המבקש (פרט או רשות). ברי כי אין מדובר ברשימה ממצה, והשאלה אם נמצא "טעם מיוחד" להארכת מועד תוכרע בכל מקרה לפי נסיבותיו, ובהתאם לאיזון הראוי בין שיקולים אלה ואחרים (לפירוט הנסיבות שהוכרו כטעם מיוחד והשיקולים הצריכים לעניין ראו ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904, 910-909 (2001) (להלן: עניין ידידיה); בש"ם 6229/11 דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה, חיפה [פורסם בנבו] (10.1.2012); חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 182-163 (מהדורה שלישית, 2012))".

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני בדעה כי דין בקשת הסילוק להתקבל, דין בקשת הארכה להידחות ומשכך, יידחה הערעור על הסף.

כידוע, "הלכה היא, כי כאשר הדין מאפשר מספר סיווגים חוקיים, לא ימיר בית המשפט את שיקול הדעת הנתון לוועדת הערר בשיקול דעתו, גם אם הוא עצמו היה מגיע למסקנה אחרת, אילו בחן את הסיווג מלכתחילה" (עמ"נ (מינהליים ת"א) 41787-10-12 רשת משחקיות פעלטון בע"מ נ' מנהלת הארנונה בעיריית רמת גן, פס' 13 ו-25 (22.4.2014), ערעור על פסק הדין נדחה בגדרי בר"מ 3662/14 רשת פעלטון בע"מ נ' מנהלת הארנונה בעיריית רמת גן (17.7.2014); כן ראו עמ"נ (מינהליים מרכז) 44487-08-14 חברת טי. אם. סי. אס תקשורת בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (10.11.2015); עת"מ (מינהליים חי') 3187-11-18 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית עכו (9.2.2020)).

סוף דבר כפועל יוצא מהאמור לעיל, נדחית הבקשה למתן ארכה והבקשה לסילוק הערעור על הסף מתקבלת.

לפניי בקשה מיום 13.02.2020 להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשם איל באומגרט מיום 09.12.2019 (להלן: ״ההחלטה״) במסגרתה נדחו בקשות המבקש לפטור מתשלום אגרת בית משפט והפקדת ערבון בעירעור מנהלי שהגיש המבקש על החלטת וועדת הערר לעינייני ארנונה.

...

בנסיבות אלה, לפיהן למבקש זכות שנקבעה בתקנות להגשת בקשה לעיון מחדש על סכום העירבון שנקבע בהודעת המזכירות, ולאור האמור כי לא מוטל על המבקש להצביע על נימוקים מיוחדים למתן הארכה ודי בטעם סביר לאיחור בנסיבות המתוארות אני רואה לנכון להיעתר לבקשת הארכה.

גם בבחינת סיכויי הערעור ראיתי לנכון להגיע למסקנה לעיל לאור ההלכה לפיה דחיית בקשת אורכה בהסתמך על שיקולי סיכויי ההליך הינה החריג לכלל, ובשים לב כי מדובר במבקש לא מיוצג: ״למן הראוי אף להתחשב בזהות בעל הדין, ולקבוע נטל הוכחה נמוך יותר מקום בו בעל הדין אינו מיוצג, ומקום בו ניכר שעשה מאמצים כנים לעמוד על זכויותיו.

לאור כל האמור לעיל, ניתנת למבקש ארכה כמבוקש להגשת הערעור על ההחלטה.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 23966-06-21 גימנסיה - בתי ספר תיכוניים ע"ש גולדנר בע"מ ואח' נ' עריית חיפה תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט איל באומגרט המבקשים 1. גימנסיה - בתי ספר תיכוניים ע"ש גולדנר בע"מ 2. בית ספר - תיכונים וגמנסיות בע"מ המשיבה עריית חיפה החלטה

לפני בקשה להאריך המועד להגשת ערעור מינהלי.

עוד טוענים המבקשים, כי החלטת ועדת הערר בטעות יסודה, סכויי ההליך טובים ואין להשית עליהם ארנונה.

לטענת המשיבה, ממועד המצאת החלטת ועדת הערר לבא כוח המבקשים ביום 11.2.21 ועד למועד מחלת אם בא המבקשים ביום 23.3.21 חלף כחודש וחצי, ובמהלך תקופה זו היה על המבקשים ובא כוחם לפעול להגשת העירעור.

ראו לעניין זה, בין היתר, בש"מ 4213/121 אורי השילוני נ' ועדת המשנה של המועצה הארצית לתיכנון ובניה ואח' (מאגרים 8.7.2021), שם נקבע כך: "אחד מן השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבוחנו בקשה להארכת מועד הוא מועד הגשתה של הבקשה בכלל, והאם היא הוגשה טרם חלוף המועד להגשתו של ההליך הערעורי, בפרט. אכן, בקשות להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי המוגשות טרם חלוף המועד להגשתו של ההליך תיבחנה באהדה (ראו, למשל: רע"א 1054/21 מרדכי נ' אלוני, [פורסם בנבו] פיסקה 15 (25.3.2021); בש"א 4295/21 עדירן פיורה השקעות (1996) בע"מ נ' פלג פיתוח מקרקעין בנהריה‏, [פורסם בנבו] פיסקה 2 (27.6.2021)). זאת, בין השאר, משום שיש בבקשות מסוג זה כדי לצמצם את הפגיעה הפוטנציאלית בהסתמכות בעלי הדין על סופיות הדיון ואת הנזקים שעלולים להגרם מהסתמכות זו.

...

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, דין הבקשה להידחות.

העולה מן המקובץ הוא כי הבקשה נדחית.

נוכח היקף הבקשה, ישלמו המבקשים, ביחד ולחוד, את הוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ).

טענות הצדדים לטענת המבקשת, שגתה ועדת הערר לעינייני ארנונה בהחלטתה ולאור העובדה כי הטענה בדבר סיווגו הנכון של הנכס לצורך חיובי ארנונה, הועלתה על ידי המבקשת גם בעררים שהוגשו מטעמה בגין שנות המס 2018 ו-2019, אך טרם הוכרעה, סבורה המבקשת כי יש מקום להורות על הארכת המועד להגשת העירעור המינהלי עד לאחר שטענת הסווג תוכרע לגופו של עניין.

בתגובתה לתשובת המשיב חוזרת המבקשת על טענותיה ומוסיפה לטעון כי בשלב זה לא ברור באם מי מהצדדים יגיש ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה לגופו של עניין בערר בגין שנת המס 2018 וכי ממילא תהא לכך נפקות גם באשר להגשת העירעור המינהלי נשוא הבקשה דנן.

...

אני סבור כי בענייננו לא קיים "טעם מיוחד" אשר יצדיק את קבלת הבקשה, שכן, המבקשת מעוניינת בהגשת ערעור מאוחד (ככל שהדבר יידרש) כנגד החלטות ועדת הערר לענייני ארנונה בעררים בגין שנות המס 2018 ו-2019.

לטעמי, שיקולי יעילות וחסכון מובילים דווקא למסקנה כי אכן עדיף, כטענת המשיב, שככל והערעור שהארכתו מתבקשת יתקבל ויקבע שיש לדון בערר לגופו בשאלת הסיווג (ולא לדחותו על הסף) יוחזר הדיון בעניינו לוועדת הערר לענייני ארנונה אשר תוכל לדון בו במאוחד עם הערר בגין שנת המס 2018, כשאם יוגש הערעור במועד יוכלו הצדדים לבקש מוועדת הערר לענייני ארנונה שלא להכריע בערערים לגבי השנים 2018 ו-2019 עד להכרעה בערעור לגבי שנת 2017.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בית משפט לעניינים מינהליים בתל אביב -יפו עמ"נ 32743-05-23 סירוב נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה תל אביב ואח' לפני כבוד השופט יעקב שקד מערערת גליה סירוב נהרי ע"י ב"כ עו"ד אוהד יאראק משיבים 1.ועדה מקומית לתיכנון ובניה תל אביב ע"י ב"כ עו"ד אירית יומטוב ו/או הראל וינטראוב 2.יעל ניר 3.שירלי נשלסקי פסק - דין

לפניי ערעור מינהלי על החלטת יו"ר ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה במחוז תל-אביב (עו"ד נורית טביב – מזרחי) בבל"מ/ת"א 8087/1122 מיום 7.3.23.

המשיבה טענה בתגובתה כי: (1) הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר חלוף המועד שבדין להגשת הערר והיה על המערערת להגישה בתוך סד הזמנים הקבוע להגשת ערר; (2) עמידה על המועדים הכרחית לצורך ניהול תקין של הליכים, ליעילות, ודאיות ושיוויון על כלל הנישומים; (3) לא נמצא טעם סביר להגשת הבקשה לאחר חלוף המועד להגשת הערר גם אם המבקשת לא היתה בקיאה במועדים החלים על פי דין; (4) לא נימצאו טעמים מיוחדים למתן ארכה – חגי תשרי, לוח הזמנים, חוסר ידיעת המועדים החלים וקשיי המימון אינם עולים לכדי טעמים מיוחדים; (5) המערערת לא הצביעה על פגם או שגיאה בהחלטת ועדת הערר מאחר ומרחב הבקורת השיפוטית של ערכאת העירעור על החלטותיה הנו מצומצם ביותר ועל בית המשפט להמנע מלהתערב בהחלטות פרוצדורליות של הוועדה; (6) ועדת הערר עצמה נוטה לאמץ את שיקול דעתו המקצועי של השמאי המכריע ולהמנע מלהתערב בקביעות שבמומחיותו; (7) עצם העובדה שהשומה המכרעת נוטה באופן קצוני וחריג כלפי מעלה אינה מהוה טעם מיוחד; (8) טענותיה העובדתיות של המערערת, בנוגע לטעות בספירת הימים, קשיי המימון וקשיי הנגישות לייעוץ המקצועי, שאינם מהוים טעם מיוחד לכעצמם, לא מהוים טעם מיוחד גם במצטבר, ובעיקר משלא נתמכו בתצהיר; (9) לא נטען בבקשה להארכת מועד לגבי סכויי הערר לכאורה (למעט הנזק הכספי שאינו מהוה שיקול רלוואנטי) והעלאת טענות בעיניין זה במסגרת העירעור היא הרחבת חזית אסורה; (10) הקביעות בענין וכט אינן חלות במקרה דנא.

אין די בכך שהטעות נעשתה בתום לב אלא היא צריכה להיות סבירה במידה המצדיקה פגיעה בציפייתו של בעל הדין שכנגד לכך שההליכים בעיניינו יסתיימו (בש"א 443/02 מנהל הארנונה המועצה המקומית שבי ציון נ' שירותי בריאות כללית (10.2.02)).

...

לסיכום, הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליכים שיפוטיים היא כורח המציאות שכן חריגות בלתי מוצדקות פוגעות בזכויות בעלי הדין והציבור הרחב.

הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות, בנסיבות, על הצד הנמוך, בסך 10,000 ₪.