בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מינהלי על החלטת ועדת ערר

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים 01 פברואר 2021 עמ"נ 28739-06-20 קדש נפתלי מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה גליל עליון ואח' בפני כב' הנשיא אברהם אברהם המערערת קדש נפתלי מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ע" ב"כ עוה"ד אליעזר סגל המשיבות .1 הוועדה המקומית לתיכנון ובניה גליל עליון ע"י ב"כ עוה"ד ענת באור פרל .2 מועצה אזורית מבואות החרמון רשויות מקומיות ע"י ב"כ עוה"ד שמעון ג'ינו ערעור מינהלי על החלטת מ"מ יו"ר ועדת הערר לתיכנון ובנייה פיצויים והיטלי השבחה מחוז צפון, מיום 06/05/20 פסק דין

החלטת ועדת הערר בדחותה את הבקשה להארכת המועד ציינה ועדת הערר את השהוי העצום בהגשת הבקשה (2.5 עד 3.5 שנים), שהוי שלא ניתן לו הסבר משכנע.

דיון והכרעה סעיף 14 (א) לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבניה קובע: "על שומה לפי סעיף 4 ניתן לערור לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה, בתוך 45 ימים מיום שבו הובאה השומה לידיעת החייב; על לוח שומה לפי סעיף 5 ניתן לערור לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה בתוך שנה ממועד הצגת לוח השומה; יושב ראש ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה רשאי להאריך את התקופות האמורות מטעמים מיוחדים שיירשמו". מלים אחרות, בפני המבקש לערור על שומה עומדים 45 ימים, אותם החמצה המערערת בכשלוש שנים.

...

עוד נטען מפי המערערת, כי המשיבה התעשרה מכספים שלא הגיעו לה על פי דין, ואין לאפשר חוקית או מוסרית מציאות זו של גביה שלא כדין, אפילו נפלו פגמים אלו או אחרים בהתנהלות פרוצדוראלית של המערערת.

סוף דבר הערעור נדחה.

לפניי ערעור מינהלי על החלטת יו"ר ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה במחוז תל-אביב (עו"ד נורית טביב – מזרחי) בבל"מ/ת"א 8087/1122 מיום 7.3.23.

המשיבה טענה בתגובתה כי: (1) הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר חלוף המועד שבדין להגשת הערר והיה על המערערת להגישה בתוך סד הזמנים הקבוע להגשת ערר; (2) עמידה על המועדים הכרחית לצורך ניהול תקין של הליכים, ליעילות, ודאיות ושיוויון על כלל הנישומים; (3) לא נמצא טעם סביר להגשת הבקשה לאחר חלוף המועד להגשת הערר גם אם המבקשת לא היתה בקיאה במועדים החלים על פי דין; (4) לא נימצאו טעמים מיוחדים למתן ארכה – חגי תשרי, לוח הזמנים, חוסר ידיעת המועדים החלים וקשיי המימון אינם עולים לכדי טעמים מיוחדים; (5) המערערת לא הצביעה על פגם או שגיאה בהחלטת ועדת הערר מאחר ומרחב הבקורת השיפוטית של ערכאת העירעור על החלטותיה הנו מצומצם ביותר ועל בית המשפט להמנע מלהתערב בהחלטות פרוצדורליות של הוועדה; (6) ועדת הערר עצמה נוטה לאמץ את שיקול דעתו המקצועי של השמאי המכריע ולהמנע מלהתערב בקביעות שבמומחיותו; (7) עצם העובדה שהשומה המכרעת נוטה באופן קצוני וחריג כלפי מעלה אינה מהוה טעם מיוחד; (8) טענותיה העובדתיות של המערערת, בנוגע לטעות בספירת הימים, קשיי המימון וקשיי הנגישות לייעוץ המקצועי, שאינם מהוים טעם מיוחד לכעצמם, לא מהוים טעם מיוחד גם במצטבר, ובעיקר משלא נתמכו בתצהיר; (9) לא נטען בבקשה להארכת מועד לגבי סכויי הערר לכאורה (למעט הנזק הכספי שאינו מהוה שיקול רלוואנטי) והעלאת טענות בעיניין זה במסגרת העירעור היא הרחבת חזית אסורה; (10) הקביעות בענין וכט אינן חלות במקרה דנא.

...

לסיכום, הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליכים שיפוטיים היא כורח המציאות שכן חריגות בלתי מוצדקות פוגעות בזכויות בעלי הדין והציבור הרחב.

הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות, בנסיבות, על הצד הנמוך, בסך 10,000 ₪.

יובהר כי שלושה עררים שנכללו בהחלטה הוסרו ממנה לאחר פירסומה, וכן שישנן 14 בקשות להארכת מועד להגשת ערר בעיניין זה אשר בעיניינן טרם ניתנה החלטה.

למען שלמות התמונה יצוין כי בקשה מטעמם של חלק מן המשיבים להגדלת הקף הערעורים המנהליים הפרטניים שבכוונתם להגיש על החלטת ועדת הערר, הוגשה ביום 10.9.2023.

...

לפיכך, סבורני כי מועד הגשת הבקשה על ידי המבקשת בוצע כדין.

שכן, עצם ההגבלה מאזנת בין האינטרסים של המשיבים לבין האינטרס של המבקשת במיצוי יומה בפני בבית המשפט, במטרה להוביל לסיומה בהקדם האפשרי של סאגה ארוכת שנים זו. בהתאם, סבורני כי יש להורות על הגדלת היקף כתב התשובה של המשיבים עד ל־30 עמודים.

סוף דבר – מצאתי לנכון לקבל את בקשת המבקשת כך שהערעור יעמוד על 62 עמודים כפי שהוגש בפועל וכן שהנספחים יומצאו באופן דיגיטלי לבעלי גישה למערכת "נט המשפט". כמו כן, קבעתי כי היקף כתב התשובה של המשיבים יוגדל בהתאם כך שיעמוד על עד 30 עמודים.

לפניי ערעור מינהלי על החלטת וועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה מחוז תל - אביב מיום 8.6.23, בבל"מ הר/82125/0622 (בראשות עו"ד סילביה רביד), במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערר על שומה מכרעת.

...

כיוון שלא שוכנעתי כי קיימים טעמים מיוחדים לאיחור וכי סיכוייו של ההליך נמוכים ביותר, אין הצדקה להתערבות בהחלטה.

נוכח כל האמור, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות ההליך בסך 60,000 ₪.

בהחלטה נושא העירעור המינהלי, קיבל יושב ראש ועדת הערר את בקשת המשיבה והאריך את המועד להגשת ערר על שומה מכרעת.

בסיכום בקשת המשיבה לועדת הערר היא כתבה את הדברים הבאים: "בנסיבות אלו, כאשר בשל פגם טכני לא הוגש ערר במועד, וכאשר הכרעת השמאי המכריע מסתמכת באופן ישיר על החלטת ועדת הערר אשר תלויה ועומדת בהליכי העירעור, יש מקום לאשר את הארכת המועד המבוקשת. אילו לא הייתה מתרחשת תקלה, הרי שאותו ערר שהיה מוגש על החלטת השמאי המכריע היה נכלל בין העררים עליהם מוחלת החלטת ועדת הערר, אשר כפופה לתוצאות הליך העירעור וכאן שאין "להעניש" את הועדה המקומית כך שלא תוכל להעלות את טענותיה אף במקרה דנן.

...

בסופו של יום, מקובלת עלי עמדת בא-המערער כי אם היה די בקיומה של תקלה משרדית או התרשלות בטיפול כדי להקים 'טעם מיוחד', אזי אין עוד ערך לחובת בעלי הדין לעמוד במועדים שנקבעו.

בשולי הדברים, אציין כי נוכח המסקנה אליה הגעתי איני נדרש לטענת המערער המופנית לכך שלא הוגש תצהיר התומך בבקשה.

סיכום על יסוד האמור, אני מקבל את הערעור ומבטל את החלטת יו"ר ועדת הערר לקבל את בקשת המשיבה להארכת מועד להגשת ערר.