בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בשל שירות מילואים

המערערים ביקשו וקיבלו הארכת מועד להגשת תמצית העדויות ותיק המוצגים, לאחר פציעתו של המערער 2 בפעילות מבצעית, כך שהיה עליהם להגיש תיק מוצגים ותמצית עדויות מטעמם עד 20.10.23.

עוד נטען, כי מאחר שהמערערים נימנעו מהגשת תמצית עדויות העדים מטעמם, לא ברור אם המערערים מתכוונים להעיד, בעיקר לאור טענתם שאביהם הוא המטפל בעיניינם, מה עוד שמועד דיון ההוכחות נדחה ועדיין לא נקבע.

גם אם יש צורך בעדותם של המערערים עצמם, ובניהול ההליך על ידי המערערים עצמם, למרות שאינם מטפלים בדירות ולא יודעים להעיד מידיעתם הם כמצוות תקנה 178, וגם אם אביהם שאינו משרת במילואים ואינו בהליך שקום אלא רק דואג לבניו הנמצאים בשירות ועוזר לבנו בשיקום מפציעתו זקוק לזמן נוסף, יינתנו כל הארכות וכל הדחיות הדרושות, לפי תקנה 2 לתקנות סדרי דין בתי המשפט (הוראת שעה – חרבות ברזל) (סדרי דין בבתי המשפט ובבתי הדין הדתיים הדרוזיים), תשפ"ד-2023.

...

על כן, לטענתם יש לקבל את הערעור, למחוק את התביעה בכפוף להצהרות המערערים, ולחייב את המשיבות בהוצאות המערערים ושכר טרחת עורך דין.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

המערערים ישלמו למשיבות 2-1 הוצאות הערעור בסך 11,700 ₪.

המבקש עותר להארכת מועד להגשת בקשת רשות העירעור מטעמים אלה: "נוכח המצב הביטחוני ששרר מיד לאחר קבלת ההחלטה, במסגרת מבצע "שומר החומות", פעל משרד הח"מ באופן חלקי ביותר, בשים לב לכך שב"כ המבקש, עו"ד אסף גילר אף נעדר לחלוטין מהמשרד בתקופה זו בשל מגוריו בטווח 40 ק"מ מרצועת עזה, והשבתת מערכת החינוך.

בהתאם להלכה הפסוקה, ככלל, עומס עבודה משרדי אינו מהוה 'טעם מיוחד' להארכת מועד לנקיטה בהליך ערעורי (ראו: ב"ש 1017/82 בויארין נ' אברבך, פ"ד לז (1) 419; ראו גם לעניין עומס עבודה שניגרם לפי הטענה בשל שירות מילואים בש"א (עליון) 918/20 יוסף שחם נ' רו"ח יואב כפיר- נאמן, 10.2.2020; חמי בן-נון, טל חבקין, העירעור האזרחי, מהדורה שלישית, 2012, עמ' 179 וההפניות שם).

...

זאת ועוד, במשרד ב"כ המבקש מועסק עורך דין נוסף, אשר מהנתונים המצויים בתיק עולה, כי הוא מטפל באופן אישי בהליך, הן בערכאה הדיונית והן לפני בית דין זה. לא מצאנו בבקשה טענה כי אותו עו"ד נוסף לא עבד בתקופה הרלוונטית להגשת הערעור ולא הובא הסבר כלשהו לאי הגשת הבקשה על ידו במועד.

בפסיקה נקבע כי "הכלל הוא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות דיוניות של הערכאה הדיונית האמונה על ניהול הדיון "כגון בעניין גילוי מסמכים" (י' לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, פרק 21 עמ' 22 (מהדורה חמישית, 2016); ראו גם ח' בן נון – ט' חבקין, הערעור האזרחי, 203 (מהדורה שלישית, התשע"ג-2012)) והיא אינה מחליפה את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשיקול דעתה, כך ש"גם כאשר מתבקשת המסקנה, שראוי היה לנהוג דרך דיונית אחרת, אין בכך עדיין כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בהליך הדיוני המתואר" (ר"ע 457/83 Ohio Medical Products Division of Reduction Company, Inc.

בנסיבות אלה שוכנעתי, שדחיית הבקשה להארכת מועד לא תגרום למבקש עיוות דין.

לאור האמור, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, נדחית.

המערער פירט כי עוד טרם התקבלה הודעה על אי ביצוע התשלום, שאל את אביו בעיניין והאחרון השיב ש"הכול בסדר, וכל התשלומים מבוצעים בזמן, ואין מה להיות מודאג" המערער הוסיף כי "מסיבות השמורות עם אביו ... בפועל לא שולם כל תשלום". עוד ציין המערער כי הוא עצמו קצין בשירות מילואים פעיל, שכיר בחברה ביטחונית, נשוי ואב לארבעה קטינים ומפרנס עקרי.

ביום 30.1.22 נתן בית המשפט קמא את החלטתו ולפיה: "ניתן להניח כי הקנס צבר קנס פיגורים משמעותי. ככל שתשולם הקרן בתוך 21 יום, יוכל הנאשם להגיש בקשה בעיניין קנס הפיגורים, ואזי תתבקש התביעה לשקול עמדתה. ואולם כל זמן שלא תשולם הקרן במועד, ימשיך קנס הפיגורים להצטבר". ביום 20.2.22 הגיש המערער הודעה דחופה להארכת המועד לתשלום הקרן בשל אי קבלת שובר לתשלום.

...

דיון ומסקנות: לכאורה, דין הערעור להידחות על הסף, שכן תקופת הזמן להגשת הערעור הסתיימה ביום 22.4.22 והערעור הוגש ביום 24.5.22, זאת בלא שהוגשה בקשה להארכת מועד.

כמובא לעיל, החליט בית המשפט כי "... ככל שתשולם הקרן בתוך 21 יום, יוכל הנאשם להגיש בקשה בעניין קנס הפיגורים, ואזי תתבקש התביעה לשקול עמדתה...". הקרן שולמה, התביעה התנגדה, אך החלטתו של בית המשפט ניתנה סוף-דבר על-סמך העברת העניין למרכז, ותוכנה התמצה ב"משנמסר כי הקנס מטופל אצל המרכז לגביית קנסות, לא יתערב בית המשפט באופן גבייתו.

אולם, לא ניתן לתת לכך משקל מכריע או מהותי, שכן כך מורה הדין, כהלכה שנפסקה בעניין אזולאי הנ"ל. סוף-דבר: טענותיו העיקריות של המערער נדחות, ומשנמצא כי הסמכות נתונה למרכז לגביית קנסות – נדחה הערעור.

תביעת המערער לועדת התעסוקה נדחתה בהחלטת הועדה מיום 21.10.2013, שבה נקבע כי לא הוכח שהמערער הודיע על שירות המילואים לגורמים הרלוואנטיים במשיבה וכי פיטוריו היו "פיטורי ייעול וצמצומים" עליהם הוחלט לאחר עריכת שימוע כדין ולאחר "ששולמו לו הסכומים המגיעים לו". לצורך הגשת ערעור על החלטת ועדת התעסוקה, פנה המערער ללישכת הסיוע במשרד הבטחון, אלא שהוברר לו כי המשיבה מצויה [באותה העת] בהקפאת הליכים ועל כן לא יכול היה להגישו.

זאת, לנוכח מידת האיחור בהגשת הבקשה להארכת המועד (כזכור, 48 ימים) ללא הסבר המניח את הדעת; בין הטעמים לעיכוב בהסדרת הייצוג המשפטי, ניתן לזקוף לחובת המערער את "התמהמהותו בהמצאת מסמכים חסרים"; סכויי בקשת רשות העירעור נמוכים; והשהוי הקיצוני אותו נקט המערער לצורך הגשת השגותיו על החלטת ועדת התעסוקה.

כך, ככל שמידת האיחור גדולה יותר כך יגבר הצורך בהצגת טעמים מיוחדים של ממש ולהיפך: "יש לייחס חשיבות בהקשר זה, למידת האיחור בהגשת העירעור, כך שככל שמידת האיחור גדולה, על בעל דין להביא טעם מיוחד כבד משקל להארכת המועד להגשת ערעור שיצדיק פגיעה באנטרס ההסתמכות של בעל הדין שכנגד לסופיות ההליכים" ע"ר (ארצי) 2702-04-20 נפתלי אור-נר – מכבי שירותי בריאות (30.8.2020), בפיסקה 15 והאסמכתאות שם. שיקול נוסף שיש להיתחשב בו בבחינת בקשה להארכת המועד, אשר ביחס אליו נקבע כי הוא שיקול מכריע ומרכזי הוא סכויי העירעור: "סכויי העירעור מהוים שיקול מכריע שיש להביאו בחשבון בהליך שעניינו הארכת מועד להגשת ערעור או להגשת בקשת רשות ערעור ובמקרים מסויימים אף עשויים כשלעצמם, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, להתגבש לכדי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור" (ע"ע (ארצי) 25421-06-10 מכלוף בכור ובניו בע"מ - איבנוב מיכאל (21.9.2010), בפיסקה 16).

...

בנוסף, אין לומר כי החלטת בית הדין האזורי מושא בקשת הביטול שהגיש המערער, אכן ניתנה "במעמד צד אחד", באופן המאפשר את ביטולה, אך מחמת שהמערער לא הגיש תגובה לתשובת המשיבה לבקשה משום שזו, לטענתו, לא הומצאה לו. לטעמנו המילים "מעמד צד אחד" אינן הולמות מצב דברים זה. שכן, הגם שבית דין זה אימץ מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, את ההסדר שהיה בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (אשר פקעו ביום 1.1.2021), לפיו זכאי בעל דין מגיש בקשה להגיב לתשובת המשיב לבקשה (ראו: בר"ע (ארצי) 29351-01-15 עלי אבו גריבאן - יצחק מנדל (14.4.2015)), ומשלא ניתנה לו הזדמנות לעשות כן הרי שנפגעה זכותו הדיונית, הרי שבענייננו, מהותית לכל אחד מן הצדדים כבר ניתנה הזדמנות לשטוח טענותיו במסגרת הבקשה או התגובה לה. כך, הנזק הדיוני המסוים שאירע למערער אין כדי להפוך את החלטת בית הדין האזורי לכזו שניתנה במעמד צד אחד.

על יסוד כל האמור לעיל, אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 4.8.2022, וביתר שאת על ההחלטה מיום 30.3.2021.

סוף דבר הערעור נדחה.

טרם נבוא לגופם של דברים נציין, כי המבקש הכתיר את הבקשה שהגיש לבית דין זה, כבקשה להארכת מועד להגשת "ערעור". אולם, כפי שצוין בהחלטה מיום 12.11.2023, הבקשה להארכת מועד מתייחסת לפסק דין של בית הדין האיזורי אשר ניתן בהליך שהתברר במסלול של דיון מהיר.

הדברים אמורים בעניינינו ביתר שאת, בשים לב לכך שבית הדין האיזורי ציין במפורש בסעיף 33 לפסק הדין: "ערעור ברשות לבית הדין הארצי תוך 15 ימים". טענתו של המבקש אודות שירות המילואים אליו נקראה באת כוחו בצו 8 עם פתיחת המערכה, מתייחסת לתקופה המאוחרת למועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור (שהוא כאמור 18.9.2023) וממילא אינה מהוה טענה רלוואנטית להצדקת האיחור בהגשת בקשת רשות העירעור.

...

בהתאם להוראות הדין, הערעור על פסק דין זה טעון רשות בית הדין הארצי לעבודה ולא מדובר בערעור בזכות.

כללם של דברים – הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור נדחית.

בהתחשב בהוצאות המשפט בהן חוייב המבקש בפסק דינו של בית הדין האזורי, המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הבקשה בשיעור מתון בסך 750 ש"ח. זאת, בתוך 30 ימים.