בקשה להארכת מועד להגשת מסמכים למומחה כלכלי מטעם בית המשפט

במסגרת ההליך הראשון נשמעו ראיות ומונה מר דן ברלינר, מהנדס ושמאי מקרקעין, כמומחה מטעם בית משפט לצורך הכרעה במחלוקות שהתגלעו בין הצדדים ודורשת מומחיות (להלן: "המומחה").

אין שהוי בהגשת התביעה משום שהעיכוב בהגשתה נבע מקשיים כלכליים שנגרמו למשיבה עקב היתנהלות המבקשת.

החלטת בית משפט קמא בית משפט קמא דחה את הבקשה וקבע כי: המשיבה כן הייתה רשאית להגיש תביעה בשמה של גב' עבאס, מכיוון שעל שמה רשום העסק כעוסק מורשה, ולפיכך קיימת יריבות משפטית נידרשת בין הצדדים להליך, שכולם יכולים לתבוע ולהיתבע.

בהחלטתו בית משפט קמא נתן ארכה להגשת כתב ההגנה עד למועד שבו הוגש בפועל כתב ההגנה.

לחילופין נטען שלפי מיסמך שהגישה המבקשת בהליך השני, הערייה התחייבה לשלם למבקשת את יתרת החוב תוך שבוע מיום 19.11.2014 ולכן יש לראות במועד זה את המועד הקובע, ובהתאמה התביעה בהליך כאן לא היתיישנה.

...

גם לגופו של עניין אני סבורה כי צדק בית משפט קמא בהחלטתו כי לא ניתן להכריע בטרם נעשה בירור עובדתי.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ בתום 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.

בהתאם להסכם זה, התובעת ציינה כי היא נימצאת בקשיים כלכליים לרבות מיגבלה חמורה בבנק, ומשכך היא מבקשת לפנות לדורון על מנת להכניסו כשותף עסקי בעסקי בתי הספר אותם ניהלה באותה העת, במטרה שיזרים כספים ויסדיר אשראי לעסק.

בית המשפט ביקש בדיון מיום 8.6.20 הבהרה לעניין סוג המומחה שמינויו מתבקש (סעיף 5 להחלטה בדיון זה), שעה שלא הוגשו כל חוות דעת בתיק על ידי מי מהצדדים.

בתשובה הגישה הנתבעת הבהרה כי והנתבעת הבהירה כי ימונה מומחה גרפולוג משפטי מוסמך או לחלופין כימאי המומחה לזיוף מסמכים.

הנתבעת לא הציגה כל חוות דעת מטעמה וביקשה שימונה מומחה מטעם בית המשפט וכך נעשה.

תיק זה ניפתח בהתנגדות לבצוע השטר ובקשת הארכת מועד להגשת היתנגדות שהגישה הנתבעת בגין שטר חוב שניתן על ידה סעיף 81א(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי "שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השיטריות (בחוק זה – שטר) ניתנים לבצוע כמו פסק דין של בית משפט." מעמדו של שטר הנו כשל פסק דין.

...

עוד עלה כי טענות דומות לזיוף אינן נטענות ונדחות בפעם הראשונה, לרבות בהליכים משפטיים.

לסיכום: לאחר ששמעתי את הצדדים בתיק זה, לרבות העדים, חוות דעת המומחית, ולאחר הליכים ממושכים, אני דוחה את ההתנגדות במלואה.

בהתאם אני מורה על שפעול הליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעת בתיק מס' 17-01582-03-7.

נטען, כי על פי תקנות 87 (א) ו- 93(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סד"א"), היה על התובע לצרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית וכי יהיה פטור מכך רק במקרים יוצאי דופן כאשר המקרה דנן אינו עונה על כך. התובע לא הגיש בקשה לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו, אלא הגיש בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט תוך שהוא טוען לחסרון כיס מבלי לתמוך טענתו באסמכתאות המעידות על מצבו הכלכלי ומצד שני ובמסגרת אותה בקשה, ביקש התובע לתת לו ארכה להגשת חוות דעת רפואית מטעמו ויש בכך כדי להעיד על סתירה בטענות התובע.

 בד בבד עם הגשת תגובתה, הגישה הנתבעת בקשה למחיקת התביעה על הסף בטענה לסמכות בית המשפט לעשות כך בהתאם לתקנות 42 ו- 60(א) לתקנות סד"א ומשלא מילא את הוראות פרק ט' לתקנות סד"א. כפי שצינה הנתבעת בבקשתה, התובע וחרף ההחלטה שניתנה במעמד הצדדים בדיון מיום 8.3.23, לא גילה את מסמכיו ולא נתן מענה לשאלון שנשלח אליו על ידי הנתבעת.

אשר לבקשת התובע להארכת המועד להגשת חוות דעת רפואית או למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט: בקצרה אזכיר, כי התביעה הוגשה ביום 20.7.22 כאשר לא צורפה לה בקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית או בקשה להארכת המועד להגשת חוות דעת מעין זו. רק כשנה לאחר מכן ולאחר קדם משפט ראשון, הגיש התובע ביום 19.6.23 בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט או להארכת המועד להגשת חוות דעת מטעמו.

...

בתגובה טענה הנתבעת, כי יש לדחות את בקשת התובע תוך חיובו בהוצאות.

נטען, כי בעניין התובע, התקיימו המבחנים המאפשרים למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט ומשכך, יש להיעתר לבקשת התובע.

לא שוכנעתי כי כך פעל התובע בנסיבות העניין.

אשר על כן, ולפנים משורת הדין, ומשלא מצאתי בשלב זה הצדקה לפטור את התובע מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו ובאיזון הראוי ועל מנת ליתן לתובע את יומו בבית המשפט, הנני מורה על הארכת המועד להגשת חוות דעת רפואית מטעם התובע וזאת למשך 60 יום מהיום.

לטענתן, באשר למצבה הכלכלי של התובעת הן מצטרפות לנטען בבקשת הנתבעים 5-1 (להלן: הנתבעים) ולהחלטת בית המשפט מיום 19.3.2023 מהן עולה כי התובעת היא חברת מדף שאינה פעילה.

לטענת המבקשות עוד במסגרת קדם המשפט מיום 18.1.2023 ציינה המדינה כי לא מן הנמנע שלאחר שימונה מומחה מטעמה ידרשו מסמכים נוספים.

באשר לעיתוי הגשת הבקשה נטען כי בהתאם להחלטה מיום 18.1.2023 התיר בית המשפט למבקשות להגיש בקשה בעיניין הערובה תוך 21 יום לאחר השלמת ההליכים המקדמיים מטעם הצדדים, אשר הסתיימה רק בסמוך למועד הגשת הבקשה שבכותרת ולאחר שהנתבעים השלימו העברת מסמכים למבקשות בהתאם להחלטת בית משפט מיום 3.5.2023.

המבקשות אף פנו במספר בקשות אורכה לבית המשפט לצורך הגשת ראיותיהן ובאף אחד מן הבקשות לא טרחו לציין כי בכוונתן לעתור בבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה.

...

לעניין החיוב בערובה, אני סבורה כי בהעדר הוכחה למצבה הכלכלי של התובעת ויכולתה לשלם הוצאות ככל שייפסקו לחובתה, יש לקבוע כי נסיבות העניין מצדיקות חיובה בהפקדת ערובה.

יחד עם זאת, ונוכח טענת התובעת לפיה מסמכים אלו אינם בידיה, טענה אשר לא גובתה בתצהיר, אני קובעת כי על התובעת להגיש תצהיר המפרט אילו מסמכים מצויים בידיה מבין המסמכים שהתבקשו, אילו אינם נמצאים עוד בשליטתה ובאילו נסיבות יצאו מידיה.

סוף דבר מתקבלת בקשת המבקשות לחיוב התובעת בהפקדת ערובה.

הבקשה, התשובות לבקשה, התגובה לתשובות והדיון בבקשה הבקשה הוגשה ביום 26.6.2023, וזאת לאחר שביום 21.6.2023 הגיש הנתבע 3 "בקשה בהולה לעיכוב מתן פסק דין". במסגרת הבקשה ביקש הנתבע 3 ארכה בת 30 יום "על מנת למצות את ההסדר הדיוני שסוכם על הצדדים מיום 18.5.2022 ומיום 25.4.2023 ביחס לחוות דעת המומחה הכלכלי מטעם בית המשפט", ובכלל זה: (א) לאפשר לנתבע 3 להגיש למומחה בתוך 30 ימים מסמכים וטיעונים; (ב) להורות למומחה לתקן את חוות דעתו על בסיס המסמכים והטיעונים שיוגשו לו; (ג) לאפשר לנתבע 3 לשלוח שאלות הבהרה למומחה בתוך 30 יום ממועד קבלת חוות דעתו המתוקנת; ו-(ד) לאפשר לנתבע 3 להגיש סיכומים לבית המשפט ביחס לחוות דעת המומחה, בתוך 30 ימים ממועד קבלת תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה.

...

עם זאת, שעה שהתובע והנתבע 2 הותירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, לא בלי היסוס ולפנים משורת הדין, על מנת שיהיה לנתבע 3 יומו בפני המומחה ובית המשפט באופן מלא, אני נעתר לבקשה ומתיר לנתבע 3 להגיש למומחה מסמכים וטיעונים נוספים, לשלוח שאלות הבהרה למומחה וכן להגיש סיכומים לבית המשפט ביחס לחוות דעת המומחה, הכל בכפוף לכל התנאים שלהלן בנוגע ללוחות הזמנים ולשכ"ט המומחה וכן בכפוף לפסיקת הוצאות לחובתו.

החלטתי לחייב את הנתבע 3 לשאת באופן בלעדי בהוצאות המומחה וכן לשאת (באופן מתון ביותר) בהוצאות התובע והנתבע 2, מן הטעם שיהיו אשר יהיו הטענות של הנתבע 3 כלפי עו"ד אלוק, אין לטעמי הצדקה לכך שהתובע או הנתבע 2 יישאו (במישרין או בעקיפין באמצעות הנתבעת 1) בתוצאות המחלוקות שבין הנתבע 3 לבין עו"ד אלוק או באחריות למחדליו של הנתבע 3 (לחיוב בעל דין בהוצאות בגין התנהלותו הלקויה ר' עניין פלונית, שם).