בשים לב למועד ההמצאה של כתב התביעה, הרי שבהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), מועד הגשת כתב ההגנה בידי סטיבה הוא יום 2.4.2023, זאת אם לא יידחה כבקשתו, מטעמים הקשורים בטענתו ובטענת Vital באשר לצורך להעמדת ההליך מחמת תניית בוררות והליך תלוי ועומד.
בנוסף, דחיית הבקשה תחייב את סטיבה להגיש את כתב הגנתו כאן ביום 2.4.2023, בעוד שבבוררות לונדון הוסכם כי תנתן לו שהות להיתגונן עד יום 1.6.2023, מחמת מורכבות ההליך.
שיקול נוסף שיש בו להקשות על המערער הוא לוחות הזמנים בהגשת הבקשות, שהיו בשליטתו: כתב הגנה שיש להגישו עד יום 2.4.2023; בקשה (בהקף חורג מן המותר וכזה המחייב אישור מקדים וגוזל זמן) לעיכוב הליכים ביום 7.3.2023; בקשה להארכת מועד ביום 12.3.2023; ואף העירעור על ההחלטה מיום 21.3.2023 (שקדם לה הצורך בקבלת תשובת לוסטיג) בא רק עתה, 28.3.2023, וימים בודדים קודם למועד הגשת כתב ההגנה.
...
דיון
משהועבר הערעור על החלטתה של כב' הרשמת ערקובי לטיפולי, ולאחר העיון, החלטתי לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה, כסמכותי בתקנה 138(א)(1) לתקנות.
שיקולים אלה של יעילות דיונית בהחלט אפשר שיובילו למסקנה כי גם כאשר בקשה לעיכוב הליכים על הפרק, נכון יהיה לבוחנה לאחר שנפרשה התמונה המלאה ולא רק על יסוד בחינת ההליכים השונים על יסוד בקשת העיכוב לבדה; ואפשר שייקבע כי בנסיבות יוגש כתב הגנה, וכי לא מתקיים החריג המאפשר את דחיית הגשתו (ראו והשוו: עניין בנאי, עניין משמרת הנ"ל).
סוף דבר
הערעור נדחה, בלא צורך בתשובה, ומטעם זה בלא צו להוצאות.
