בקשה להארכת מועד להגשת כתב תשובה לבקשת אישור תובענה כנגזרת

בבקשה זו התבקש בית המשפט להורות על הארכת מועד להגשת תגובה לבקשה אותה הגישה המבקשת ביום 20.11.22 (בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים טרם הגשת תביעה נגזרת בהתאם לסעיף 198א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, תכונה להלן : "הבקשה העיקרית"), וזאת עד להכרעה בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי משיבים אלו (בקשה מס' 7, תכונה להלן: "בקשת סילוק הדירקטורים").

ההלכה המחייבת ברע"א 4093/22 בונוס ביוגרופ בע"מ נ' כפיר ספיר (30.6.22)[פורסם במאגרים] נסקרה ההלכה בשאלה נשוא דיון זה כדלקמן : " הלכה פסוקה היא כי הגשתה של בקשה לסילוק על הסף אינה עוצרת את מרוץ הזמן להגשת כתב הגנה או כתב תשובה, וזאת אלא אם הורה בית המשפט אחרת. הלכה זו נקבעה לראשונה על ידי השופט (כתוארו דאז) אשר גרוניס ברע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (5.7.2007) (להלן: עניין בובליל), ואושררה בשורה ארוכה של פסקי דין (ראו, למשל, רע"א 4792/21 קבוץ הל"ה נ' מועצה אזורית שפיר פסקה 12 והאסמכתאות שם (10.10.2020)). זהו הכלל, וכבר בעיניין בובליל הותוו ביחס אליו שני תנאים המקימים את החריג לכלל: האחד, קיומו של סיכוי סביר לקבלת טענת הסף; והשני, כי בעל הדין יידרש להשקיע משאבים ניכרים, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להיתגונן לגופו של עניין. שני התנאים הללו מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" (עניין בובליל, פסקה 9; רע"א 5220/13 בנאי נ' עו"ד איתן ארז – נאמן לנכסי החייב בפשיטת רגל אלי רייפמן, פסקה 9 (30.5.2013)).

ההכרעה לאחר עיון בבקשה העיקרית; בבקשות הסילוק ; בבקשות הארכה ובתשובה להן, סבורה אני כי בשלב הראשון יש לקבל את הבקשה החלופית של המשיבים ולהורות על הארכת המועד שנקצב להגשת התשובות, אבהיר קביעתי זו. המבקשת עצמה, במענה לטענות הפרוצדוראליות המועלות על ידי המשיבים, מבקשת לבצע היקש מסעיף 14(ז) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010, שם נקבע הקף של 30 עמודים לבקשת אישור (וזהו היקפה של הבקשה העיקרית שבפניי).

...

שתי הבקשות תכוננה להלן "בקשות הארכה". אציין כי לאחר שהתקבלה תשובת המבקשת לבקשות הארכה בקשו המשיבים, מגישי הבקשות, להגיש תגובה לתשובת המבקשת (בקשה מס' 12), אולם לאור התוצאה אליה הגעתי לא ראיתי מקום ליתן זכות תגובה – ולפיכך בקשה מס' 12 נדחית.

ההכרעה לאחר עיון בבקשה העיקרית; בבקשות הסילוק ; בבקשות הארכה ובתשובה להן, סבורה אני כי בשלב הראשון יש לקבל את הבקשה החלופית של המשיבים ולהורות על הארכת המועד שנקצב להגשת התשובות, אבהיר קביעתי זו. המבקשת עצמה, במענה לטענות הפרוצדורליות המועלות על ידי המשיבים, מבקשת לבצע היקש מסעיף 14(ז) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010, שם נקבע היקף של 30 עמודים לבקשת אישור (וזהו היקפה של הבקשה העיקרית שבפניי).

סבורה אני כי יש לגלות אחידות ואין לאפשר למבקשת לטעון כי מבחינת זמן התגובה מדובר בבקשה "רגילה"; ובאשר להיקפה מדובר בבקשה שהינה במהותה "כתב תביעה". לא זו אף זו. אכן מבחינה עניינית הבקשה העיקרית מקפלת בחובה טענות רבות, עובדתיות ומשפטיות; מתייחסת לאירועים נוספים (בין אם קשורים בין אם לאו, דבר זה יתברר בהמשך); לבקשה מצורפים 30 נספחים ושתי חוות דעת כלכליות.

שטראוס עמדה על כך שהבקשה הוגשה יום לאחר שנשלחה לחברה הודעה לפיה בכפוף לקיום שימוע בכוונת רשות התחרות להגיש נגדה כתב אישום.

ביום 18.10.2023, בטרם הוגשו תשובות המבקשת לבקשה לסילוק ולבקשה להארכת מועד, הגישה החברה בקשה להוספת פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' פלינר) בתנ"ג (מחוזי-ת"א) 26267-07-23 עמית גנסין חברת עורכי דין נ' מלינדה סחר בע"מ (9.10.2023) (להלן: עניין נטו מלינדה סחר).

משכך, נפסק כי על דרך הכלל יטה בית המשפט לאשר בקשת הסתלקות שאינה מתוגמלת, במיוחד מקום בו זו נעשית טרם אישור התביעה הנגזרת, ועוד יותר כך מקום בו מדובר בהליך מקדמי של הגשת בקשה לגילוי מסמכים (עניין פרל, פסקה 40; עניין שח"ם, פסקה 22; עניין אוליר, פסקה 9; עניין כלל החזקות, פסקה 8).

...

לאור האמור לעיל, אני מאשרת את בקשת ההסתלקות ללא צו להוצאות.

על כך ניתן להוסיף את הטיעון המופיע בסע' 2 לתשובת המערערים לבקשת הסילוק על הסף, אשר גם בו היה די לשם דחיית הטענה.

בהחלטה תואר כי לטענת התובע (המשיב דכאן) עילתו של הסעד הזמני עוגנה בהחלטה מיום 22.8.2023 ובהסכמת הצדדים ביום 20.9.2023; כי לאחר הדיון התברר שהנכס נמכר ב-40 מיליון ₪, כך שעילת התביעה וההצדקה לסעד הזמני שהוטל על הסך של 2.6 מיליון ₪ נכון ורלוונטי לסכום התביעה שתיקונו מבוקש; כי בהחלטה ביחס לסעד הזמני קבע בית המשפט שיש הצדקה להטלת העיקול על מלוא סכום התביעה הנגזר מאותה עילה ובית המשפט כבול לכך וברי כי קיים חשש ממשי לבצוע פסק הדין ביחס לכל עילת התביעה; כי לא ניתן להגיש תביעה נפרדת על יתרת סכום התביעה משום שמדובר בסעד שנובע מאותה עילה; כי העיקול נידרש כעת אף לנוכח מצב החרום אשר עשוי להביא לכך שמשך תקופה ארוכה לא תדון ותוכרע הבקשה לתיקון סכום התביעה ובמהלכה עשויים הנתבעים להבריח את הנכס; כי בתקנה 363(א) לתקנות הישנות נדרשו "טעמים מיוחדים שיירשמו" להארכת מועד להגשת תביעה לאחר מתן סעד זמני, ודרישה זו נעדרת בתקנות דהיום לנוכח ההבנה שיש לתת לבית המשפט שיקול דעת רחב וגמישות; וכי בעניינינו קיימים יש להעתר לבקשה להארכת מועד.

ההחלטה בהחלטה נמצא כי יש להעתר לבקשת התובע (המשיב) "ליתן עיקול על סכום התביעה המתוקן המבוקש ולהאריך את המועד להגשת כתב התביעה עד 7 ימים ממתן החלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה, ככל ותתקבל הבקשה לתיקונו" (סע' 34 להחלטה).

מקובלת עלי עמדת כב' הרשמת כי נתונה לבית המשפט סמכות לידון בבקשה לסעד זמני במקרה כמו זה העומד על הפרק, קרי: בהתייחס לכתב תביעה מתוקן שטרם אושרה הגשתו (כאשר מדובר בהליך שכבר תלוי ועומד).

...

בהחלטה תואר כי לטענת התובע (המשיב דכאן) עילתו של הסעד הזמני עוגנה בהחלטה מיום 22.8.2023 ובהסכמת הצדדים ביום 20.9.2023; כי לאחר הדיון התברר שהנכס נמכר ב-40 מיליון ₪, כך שעילת התביעה וההצדקה לסעד הזמני שהוטל על הסך של 2.6 מיליון ₪ נכון ורלוונטי לסכום התביעה שתיקונו מבוקש; כי בהחלטה ביחס לסעד הזמני קבע בית המשפט שיש הצדקה להטלת העיקול על מלוא סכום התביעה הנגזר מאותה עילה ובית המשפט כבול לכך וברי כי קיים חשש ממשי לביצוע פסק הדין ביחס לכל עילת התביעה; כי לא ניתן להגיש תביעה נפרדת על יתרת סכום התביעה משום שמדובר בסעד שנובע מאותה עילה; כי העיקול נדרש כעת אף לנוכח מצב החירום אשר עשוי להביא לכך שמשך תקופה ארוכה לא תידון ותוכרע הבקשה לתיקון סכום התביעה ובמהלכה עשויים הנתבעים להבריח את הנכס; כי בתקנה 363(א) לתקנות הישנות נדרשו "טעמים מיוחדים שיירשמו" להארכת מועד להגשת תביעה לאחר מתן סעד זמני, ודרישה זו נעדרת בתקנות דהיום לנוכח ההבנה שיש לתת לבית המשפט שיקול דעת רחב וגמישות; וכי בענייננו קיימים יש להיעתר לבקשה להארכת מועד.

מקובלת עלי עמדת כב' הרשמת כי נתונה לבית המשפט סמכות לדון בבקשה לסעד זמני במקרה כמו זה העומד על הפרק, קרי: בהתייחס לכתב תביעה מתוקן שטרם אושרה הגשתו (כאשר מדובר בהליך שכבר תלוי ועומד).

שמירת זכויות זו אינה מובילה למסקנה אחרת.

הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שהדיון ישוב למותב קמא, על מנת להחיל את הכללים הרלוונטיים לצו עיקול הניתן לפני הגשת תביעה (והוא יכול לקצוב מועד להגשת בקשת ביטול לפי שיקול דעתו).

נוסף לכך, נתבקשה הארכת מועד להגשת התשובה לבקשת הגילוי עד להכרעה בבקשה זו [בהחלטה זו הצדדים יכונו ככינוים בבקשת הגילוי – מבקשים ומשיבים].

בית המשפט חזר באופן עיקבי על הכלל כי בקשה לאישור תביעה נגזרת (הוא הדין גם לגבי בקשה לאישור תביעה ייצוגית), הוא הליך מקדמי שנועד לבחון אם לאשר הגשת תביעה, ולפיכך בקשות לסילוק על הסף של בקשות אלו, מהוה דיון מקדמי שבמקדמי שיש להותיר אותו למקרים חריגים (רע"א 7667/17 רוזנצוייג נ' חזן (3.12.2018) (להלן: עניין רוזנצוויג)).

אשר לטענה בדבר המשיכות מחשבון החברה, כתב ב"כ המשיב 2 כך: "ההמחאות שנמשכו מחשבונותיה של החברה...נמשכו במסגרת פעילותה השוטפת...ולטובתה בלבד- עבור ספקי החברה ובגין התחייבויותיה השונות...ישנו תעוד מקיף לכל זאת בבחרה, אשר ניתן לעיין בו, וככל שתרצו, גם תונח דעתכם בעיניין זה בגין כל המחאה". האמת תיאמר כי היתייחסות המבקשים בתשובתם לאמור במכתב מעוררת קשיים.

...

אינני סבור כי המקרה שלפנינו הוא מסוג המקרים שמצדיקים סילוק בקשת הגילוי על הסף, זאת אני קובע חרף מספר קשיים שנגלים על פני הבקשה עליהם אעמוד בהמשך.

עיון בטענות המועלות בבקשת הגילוי, לא מוליך למסקנה כי אין תשתית ולו ראשונית לקיומם של התנאים לביסוס בקשת הגילוי, אף לא באופן חלקי.

סוף דבר, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

כימעט שבועיים ימים לאחר מכן, ביום 14.7.2022 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי הליך נוסף נגד המשיבה שכותרתו "בקשה מחמת הזהירות להארכת מועד להגשת כתב תביעה בגין פרט מטעה בתשקיף" (ת"א 28251-07-22; להלן: ההליך הנוסף).

בעניינינו, מדובר במצב תאורטי שכן לא רק שטרם הוגשה בקשה לאישור תביעה נגזרת, המבקשים אינם מנהלים הליכים כלשהם נגד החברה, וכל חטאם הוא בהגשת בקשת ארכה (היא ההליך הנוסף).

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטתו המנומקת והמפורטת של בית המשפט המחוזי ובטענות הבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות אף מבלי להדרש לתשובת המשיבה.

...

אף אם בסופו של דבר המבקשים יבחרו שלא לנקוט איזה מההליכים האמורים, בנסיבות הקונקרטיות של מקרה זה, האפשרות ששני ההליכים יינקטו מחייבת את המסקנה כי תנאי תום הלב אינו מתקיים, וזאת אף בהינתן הרף הראייתי הנדרש בשלב זה (וראו בהקשר זה: צבי גבאי ועמיחי טסלר "בקשת גילוי מסמכים מוקדמת לפי סעיף 198א לחוק החברות – האם בתי המשפט מגשימים את מטרתו?" משפט ועסקים כז 233, 295 (2023)).

אף בהינתן הדרישה להעמדת תשתית ראייתית ראשונית לתנאי בדבר תום לבם של המבקשים, ברי כי מסירת מידע חלקי לבית המשפט תוך ניסיון להסתיר עובדות שעשויה להיות להן השלכה על ניהול ההליך, מאיינת את קיומו של תנאי זה. סיכומו של דבר, אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי לא התקיים התנאי בדבר תום לבם של המבקשים.

הבקשה נדחית.