בקשה להארכת מועד להגשת כתב תשובה בתביעה אזרחית

הם נקבעו יחדיו ליום 12/9/2022 משום שכפי שנאמר בהחלטה שניתנה ביום 26.6.2022 עת נעתר בית המשפט לבקשת הנתבעים להארכת המועד להגשת כתב הגנה מתוקן: "בהיתחשב בך שתיק זה קבוע לדיון ליום 12.9.2022 מועד בו קבוע לדיון גם תיק 42398-10-12 (שהוא הבסיס לתביעה זו) אני מאפשר את הגשת כתה ההגנה עד ליום 15.8.2022. אם תהייה מעוניינת התובעת בהגשת כתב תשובה, הדבר יעשה עד ליום 25.8.2022,

הבקשה להעברת ההליך/התביעה לדיון בפני המחלקה הכלכלית משנדחתה הבקשה לפסלות שופט אדון עתה בבקשה להעברת הדיון מהמחלקה האזרחית של בית המשפט למחלקה הכלכלית של בית המשפט.

...

סוף דבר אני דוחה את הבקשה לפסילת שופט.

אני דוחה את הבקשה להעביר את הדיון למחלקה הכלכלית של בית המשפט.

אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הוצאותיה לרבות שכ"ט בסך כולל של 10,000 ₪.

העוררת אף העלימה והבליעה את העובדה כי המשיב טען עוד במסגרת פסקה 11 לבקשתו בהליך התביעה האזרחית לסילוק על הסף כי העוררת אחרה את המועד להגשת הערר, וכאמור – לא טענה דבר בעיניין מועד הגשתו בעיתוי שהוגש ואף לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הערר.

לא מצאנו כל ממש גם בטענת העוררת כי בקשתו החלופית של המשיב בכתב התשובה לעכב את הדיון בערר עד להכרעת בית המשפט בתביעה האזרחית בעיניין בקשת המשיב שם לסילוק על הסף של התביעה האזרחית נגדו ולסילוק על הסף של הבקשה לצוו עשה זמני נגדו – משמעה, כביכול, כי המשיב עצמו סבור כי לא היה מקום להגיש ערר אלא לאחר שתנתן החלטת בית המשפט בהליך התביעה האזרחית בעיניין הבקשה לסילוק על הסף שם. טענה זו משולה לניסיון של העוררת להרים עצמה בשרוכי נעליה.

...

סוף דבר: בקשת המשיב לסילוק על הסף של הערר בשל איחור בהגשתו – מתקבלת.

אנו מורים אפוא על דחיית הערר על הסף.

בשל חומרת התנהלותה זו העוררת כפי שפורטה לעיל, אנו סבורים כי יש מקום לחייבה בהוצאות גבוהות מן השגרה.

ביום 15/03/2022 הגישה המשיבה "תשובה לבקשה לאישור פסק בורר על דרך בקשה לביטול פסק בורר על דרך כתב תביעה"! (להלן: "התשובה").

(א) בקשה לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר תוגש כבקשה בכתב לפי תקנה 54 לתקנות סדר הדין האזרחי, ואולם תשובה לבקשה לביטול פסק בוררות תוגש בתוך 45 ימים מהמועד שבו הומצאה לו הבקשה או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט; הבקשה תפרט את העילה מבין העילות המנויות בסעיף 24 לחוק שעליה מסתמכת הבקשה והיא תהא מלווה בתצהיר לאימות העובדות הכלולות בה. (ב) .

שנית, גם במועד זה בחר המבקש להגיש "תגובה לבקשת אישור פסק הבוררות", במקום להגיש בקשה נפרדת "בדרך המרצה" לביטול פסק הבוררות בהתאם לתקנה 9 לתקנות הבוררות (בצרוף בקשה להארכת מועד שבה מפורטים הנימוקים לאיחור בהגשה).

...

אין בידי לקבל טענת המשיבה כי עם מתן הפסק הראשון הסתיים הסכם הבוררות שבין הצדדים.

סופו של יום, אני דוחה טענות המשיבה משאלה לא הועלו במסגרת בקשה לביטול פסק הבוררות ובהמשך לכך אני מאשר פסק הבוררות מיום 18/07/2016 (י"ב תמוז תשע"ו), וקובע כי דינו יהיה כדין פסק דין של בית המשפט כפי הקבוע בסעיף 23(א) לחוק הבוררות.

אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט בסכום כולל של- 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

ביום 27.10.2022 במסגרת "בקשה להארכת מועד להגשת תגובה מטעם המדינה" הודיע המשיב כי הוא מסכים למתן הסעד הזמני עד למועד הגשת כתב תשובה ותגובה לסעד הזמני מטעמו.

דיון והכרעה תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן – תקסד"א) אשר חלה בבתי הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת כי מטרתו של הסעד הזמני היא "להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין". על מנת להכריע בבקשה לסעד זמני, על בית הדין לבחון האם המבקש הביא ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי המצב העובדתי ולפיו המבקשת מתמודדות תחת הקטגוריה של 'חברות ללא ציון' בהכרח מיטיב עמה ומפלה אותה לטובה למול חברות אחרות תוך פגיעה בעיקרון השוויון.

על כן ומבלי להמעיט בחשיבות הטענות שהעלה המשיב ומאחריותו לשמירת זכויות העובדים, אני סבורה כי הפתרון הראוי למצב שנוצר הוא הותרת הצו הזמני על כנו, תוך בירור מהיר ויעיל של ההליך העיקרי וקבלת הכרעה צודקת ועניינית בפרק זמן קצר.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

בתקנה 33(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סד"א"), החלה בעירעור מינהלי מכוח תקנה 28 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, נקבע: מועד ההגשה של מיסמך לבית המשפט, לכל עניין, יהיה המועד שבו הוגש לבית המשפט, ובילבד שקבלתו אושרה; מיסמך שלא אושרה קבלתו רואים אותו כאילו לא הוגש מלכתחילה, למעט אם המסמך המוגש הוא כתב תביעה ואי-קבלתו עלולה להביא להתיישנות התביעה או אחת מעילותיה, ובילבד שהתובע תיקן את הפגם בתוך שבעה ימים מהיום שלא אושרה קבלתו.

בתקנה 33(ב) לתקנות סד"א, בה נקבע: אם טרם חלף המועד להגשת מיסמך, ניתן לתקן את הפגם בתוך פרק הזמן שנותר להגשה; הוגש כתב הגנה, כתב תשובה, תביעה שכנגד, הודעת צד שלישי, בקשת רשות ערעור וערעור ולא קובל על ידי המזכיר המשפטי, יהיה ניתן לתקן את הפגם בתוך שבעה ימים מהמועד שלא קובל או עד היום האחרון להגשתו, לפי המאוחר.

ברע"א 3776/16 שמעון גנים נ' דרור רחל, (15.08.2016), בפיסקה י לפסק דינו של המשנה לנשיאה (דאז) כב' השופט א' רובינשטיין: דרישה זו לטעם מיוחד משמשת נקודת איזון ראויה בין אינטרס ה"חסינות" מפני המשך ההליכים לאחר עבור המועד החוקי להגשת ערעור הן של בעל הדין הן של הציבור, לבין האנטרס של מבקש ההארכה כי עניינו יתברר (ראו למשל, -Hyperlink Removed- אסולין נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה ט' (20.8.13)).

...

איני מקבל את טענת המערערת כי אסור היה למשיבה לנמק את החלטתה בהשגה באופן שונה מהאופן בו נימקה את החלטתה המקורית.

אני סבור כי המערערת שוגה בהשוואה שהיא עורכת.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, בקשת הארכה שהגישה המערערת נדחית.